פשיטת רגל שאינה מביאה תועלת לנושים בשל חוסר נכסים ברשות החייב

בע"א 6021/06 פיגון נ' כונס הנכסים הרישמי (9.8.09) התייחסה כב' השופטת פרוקצ'יה לדרישת תום הלב הנדרשת מחייב המצוי בהליך פשיטת רגל וקבעה: "הנכונות לאזן את עניינו של החייב אל מול עניינם של הנושים, ולהקל עליו בפרישת רשת ההגנה של הליכי פשיטת הרגל וההפטר, מתקיימת, איפוא, רק בחייב תם לב. מי שצבר את חובותיו בחוסר תום לב, או נהג בחוסר תום לב במהלך הליכי פשיטת הרגל, אינו ראוי להגנת הליכים אלה ולהפטר, ואינו זכאי כי עניינם של הנושים במיצוי אינטרס נשייתם כלפיו ייגרע". (שם, פסקה 17).

זאת ועוד, משלא הוכח כי לחייב נכסים, לא הוכח דבר באשר לשווי עסקיה של גרושתו או הכנסותיה, ולא שוכנעתי כי ביטולו של ההליך יביא לתועלת כלשהי לנושיו של החייב.

כמו-כן, ככל שברשות החייב נכסים פינאנסיים בלתי מוגנים, הם יוקנו גם כן לקופת הכנוס.

...

זאת ועוד, משלא הוכח כי לחייב נכסים, לא הוכח דבר באשר לשווי עסקיה של גרושתו או הכנסותיה, ולא שוכנעתי כי ביטולו של ההליך יביא לתועלת כלשהיא לנושיו של החייב.

בעת שלא הוכח חוסר תום ליבו של החייב, אני קובעת כי הן לטובתו של החייב והן לטובתם של הנושים מוטב להותיר החייב במסגרת ההליך תוך קביעת תוכנית הולמת והסרת המחדלים.

בנסיבות אלו, לאור גילם של הילדים, גילו של החייב ועיסוקו אני קובעת כי החייב יוסיף לקופת הכינוס סך של 164,000 ₪ וזאת באמצעות 40 תשלומים חודשיים של 2,500 ₪, החל מיום 1.11.21 ו- 20 תשלומים חודשיים נוספים, בסך של 3,200 ₪.

בעל התפקיד המליץ לעשות כן משום שלדעתו: "אין הצדקה בהמשך ניהול הליכי פשיטת הרגל ואין בהם כדי להביא תועלת לנושים". נימוקי בעל התפקיד להמלצתו היו שניים: - אין לחייב נכסים הניתנים למימוש.

שהרי אם החייב יצר מרבית חובותיו לרשויות המס בחוסר תום לב ובמעשים פליליים, וכך גם לגבי הנושה מר טובים ולגבי רשות האכיפה והגבייה, בפנינו אדם שמרבית חובותיו נוצרו שלא בתום לב. מדוע במצב עניינים זה נפרוש עליו את הגנת ההליך ואף ניתן לו הפטר לאלתר? טועה לטעמי בעל התפקיד משקבע ששאלת יצירת חובות שלא בתום לב לרשויות המס תיפתר אם החייב לא יופטר מהם.

...

סיכום לאור כל האמור לעיל איני סבורה שיש מקום להותיר הליך זה על כנו, ויש מקום להיעתר לבקשת הנושה מר טובים לבטלו.

אשר על כן, אני מורה על ביטול ההליך ודחיית הבקשה העיקרית.

לאור תוצאת פסק הדין, אין צורך במתן החלטות בבקשות 25-22, ואולם לאור הסכמת בעלי התפקיד ומאחר ולא מצאתי ממש בהתנגדות החייב, היה מקום להיעתר לבקשה 25, ככל שצומצמה בדיון ביום 14.7.2021, ובכפוף להסכמת הנושה לשאת בהוצאות.

בנוסף טען המבקש כי בית המשפט קמא שגה כאשר לא הביא במסגרת שיקוליו שיקולים שונים, ובכלל זה את העובדה כי הליכי פשיטת הרגל נמשכים זה זמן רב; כי מדובר באירועים שהתרחשו במהלך שנת 2013-2014; כי המבקש אדם מבוגר, ללא נכסים, ללא פוטנציאל הישתכרות, אשר לאחרונה אף חלה הדרדרות במצבו הבריאותי באופן שיקשה עליו לצאת לעבוד; כי המנהל המיוחד לא פעל להמצאת תכנית פרעון למרות פניותיו של המבקש בעיניין; וכי ביטול ההליכים יחשוף אותו להליכי הוצאה לפועל חוזרים ונשנים, מבלי שתהיה לו יכולת פרוצדורלית וכלכלית לעמוד בכך.

כפי שהובהר לעיל, המבקש טען כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו מאחר שביטול הליך פשיטת הרגל יחייב אותו "להיתרוצץ" בין עשרות תיקי הוצאה לפועל, בעוד שעיכוב חלוקת הכספים למשך תקופה קצרה נוספת עד להחלטה בערעורו לא תיפגע בנושים שהחובות כלפיהם גבוהים ביחס לסכום זה. ראשית, כעולה מתשובות המשיבים, הכספים שנצברו בקופת פשיטת הרגל של המבקש חולקו זה מכבר.

זאת בין היתר לאור האפשרות העומדת לרשות החייב לבקש כי תתקיים בעיניינו חקירת יכולת שתעמוד על יכולתו לפרוע את חובותיו לנושיו (ע"א 5321/03 אדרי נ' כונס הנכסים הרישמי (8.7.2003); ע"א 584/10 לצט נ' כונס הנכסים הרישמי (15.4.2010)).

זאת ועוד – לגישתו של המבקש עצמו הליכי ההוצאה לפועל לא יביאו לנושים כל תועלת לאור מצבו הכלכלי, העידר הנכסים שלו והעובדה שאין לו יכולת התפרנסות.

כעולה מהאמור לעיל, ההחלטה לבטל את הליך פשיטת הרגל של המבקש התבססה הן על כך שחובותיו נוצרו בחוסר תום-לב והן על היתנהלותו בהליך.

...

אכן, משך הזמן הארוך בו לא ננקטו הליכי הוצאה לפועל עשוי להוביל במקרים המתאימים למסקנה כי עיכוב הביצוע עד להכרעה בערעור לא יגרע מהמצב הקיים באופן משמעותי.

מכל מקום, מאחר שנקודת המוצא היא כי אין בהגשת הערעור לעכב את ביצוע פסק-הדין; מאחר שלשיקול מאזן הנוחות ישנו כאמור מעמד בכורה; ומאחר שכאמור המבקש לא הוכיח כי ייגרם לו נזק ממשי או בלתי הפיך אם לא יעוכב פסק-הדין, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית.

כך למשל נקבע בתיק פש"ר (מחוזי - באר שבע) 2400-09-15 חיים עטרי נ' הכונס הרישמי (מיום 14.11.2020) כי במקרים בהם מודיע המל"ל על היתנגדותו להחרגת חוב המזונות שבדין קדימה, אין מקום לכפות עליו מתוה החורג מדיני הקדימות ואזי חוזרת ונצבת השאלה בדבר ביטול ההליך, נוכח חוסר תום הלב הגלום ביצירת החוב והיעדר התועלת לנושים.

בדומה לדוגמאות שהובאו לעיל, כך הדבר גם במקרה זה. אם מס הכנסה היה נותן הסכמתו להחרגת חלק מהחוב בדין קדימה תוך קבלת דיבידנד חלקי בלבד, ניתן היה לשקול המתוה שהציג החייב נוכח התועלת ליתר הנושים.

בית המשפט העליון חזר על העקרון לפיו הליך פשיטת רגל מעניק לחייב ההזדמנות ייחודית להחלץ מחובותיו ולהשתקם כלכלית ונוכח מאפיינים אלו של הליך פשיטת הרגל, מלווה הוא בדרישה להתנהלות בתום-לב עילאי מצידו של החייב בכל אחד משלבי ההליך – זאת, על אחת כמה וכמה כאשר החייב הוא זה שיוזם את ההליך: ע"א 142/23 נסאר סרחאן נ' הכונס הרישמי (מיום 10.1.23); ע"א 3109/22 אשרף מרעי נ' כונס הנכסים הרישמי (מיום 10.8.22); ע"א 7482/21 יאיר חסן נ' כונס הנכסים הרישמי (מיום 22.12.21).

במכלול הנסיבות, כפי שעולה מהדיווחים שנמסרו בהליך פשיטת הרגל לגבי נסיבות יצירת החובות, ובכלל זאת מההסבר שנימסר על ידי מס הכנסה לגבי מקור השומה, יש כדי ללמד כי בהיבט יצירת החובות, ובפרט לרשויות המס, אכן מדובר בחובות שנוצרו בחוסר תום לב. נוכח מכלול הנסיבות המפורטות לעיל, כאשר מדובר בצרוף של טעמים המלמדים על חוסר תום לב של החייב שעיקרו בנסיבות יצירת החובות וזאת לצד העידר תועלת לנושים, מתחייבת המסקנה כי יש להורות על ביטולו.

...

המסקנה בדבר ביטול ההליך נובעת כאמור בעיקרה מהשילוב של חוסר תום לב עם העדר תועלת לנושים, הנעוץ בקיומו של חוב גבוה בדין קדימה.

ייתכן ואלמלא החוב הגבוה המצוי בדין קדימה והעדר אפשרות לתועלת מסוימת לנושים מהמשך ההליך, ניתן היה להותיר ההליך גם חרף קיומו של חוסר תום לב. קיימות רמות שונות של חוסר תום לב ביצירת חובות והמסקנה נלמדת גם מעוצמתו של חוסר תום הלב ודרגת החומרה של הדברים.

בהתאם למפורט לעיל, אני מורה על ביטול ההליכים בתיק.

לגופם של דברים נטען כי בנגוד לטענות המבקש, הליכי פשיטת הרגל אינם נובעים מחובות מס משותפים של המבקש ואחיו אשר כביכול הופטרו מתשלום החוב אלא מחוב אישי של המבקש; כי המבקש אינו משלם את צו התשלומים כסדרו; כי בנגוד לטענותיו, קופת הכנוס משקפת את כלל התקבולים שהיו צריכים להיזקף לזכותו; וכי יש גם לדחות את טענותיו ביחס לשווי בו נמכר הנכס בוולירו שכן המכירה אושרה על-ידי בית משפט קמא לאחר היתמחרות.

טעמים אלה עדיין עומדים בעינם – כאשר המבקש לא שינה מהתנהלותו ולא סילק את מחדליו (כפי שעולה מבקשת רשות העירעור עצמה); וכאשר עדיין קיים נכס משמעותי שמצוי בהליכי מימוש במסגרת הליכי פשיטת הרגל, ואשר עשוי להשיא ערך משמעותי לנושים.

בהחלטה במתן ההפטר נידרש בית המשפט לאזן בין שתי תכליותיו העיקריות של הליכי פשיטת הרגל: כנוס נכסי החייב וחלוקתם בצורה יעילה ושווה לנושים; ומתן אפשרות לחייב להשתקם ולפתוח דף חדש בחייו (ע"א 6021/06 פיגון נ' כונס הנכסים הרישמי, פסקות 18-17 (9.8.2009) (להלן: עניין פיגון)).

פגיעה זו נתפסת כבלתי מוצדקת כאשר פושט הרגל נוהג בחוסר הגינות או בחוסר יושר, ומשכך נקבע כי ההפטר מיועד רק לחייבים תמי-לב המשתפים פעולה עם ההליך ועומדים בהתחייבויות המוטלות עליהן במסגרתו (רע"א 692/20 מוחראב נ' עו"ד מיכאל – מנהל מיוחד לנכסי החייב, פסקה 12 (8.7.2020)).

ככלל, הפטר יינתן במקרים בהם החייב אינו מסוגל לפרוע את חובותיו, וכאשר אין תועלת ממשית לנושים מהמשך הליך פשיטת הרגל.

יתכן – ואין מקום לקבוע מסמרות ביחס לכך, כי שינוי משמעותי בנסיבות (למשל – מימוש דירת המגורים; או בנסיבות מסוימות - המשכות ההליכים זמן רב מבלי שהליך מימוש דירת המגורים יתקדם; וכן קיום קפדני של המבקש את החובות המוטלות עליו במסגרת הליך פשיטת הרגל), עשוי להביא בעתיד להחלטה שונה בהקשר זה. סוף דבר: בקשת רשות העירעור נדחית.

...

על כל האמור יש להוסיף כי אינני סבורה שיש בהימשכות ההליכים כדי לשנות מהמסקנה אליה הגעתי.

לאור כל האמור, אינני סבורה כי המבקש הוכיח שיש מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא שלא להיעתר בעת הזו לבקשה למתן הפטר.

יתכן – ואין מקום לקבוע מסמרות ביחס לכך, כי שינוי משמעותי בנסיבות (למשל – מימוש דירת המגורים; או בנסיבות מסוימות - הימשכות ההליכים זמן רב מבלי שהליך מימוש דירת המגורים יתקדם; וכן קיום קפדני של המבקש את החובות המוטלות עליו במסגרת הליך פשיטת הרגל), עשוי להביא בעתיד להחלטה שונה בהקשר זה. סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית.