בשלב מסוים, ביימה משטרת ישראל, בשיתוף עם המישטרה הצבאית החוקרת, תרחיש של הברחת סמים לישראל, ובמבצע זה נחשפו המעורבים השונים בפרשה, ובהם המערערים, והוגשו נגדם כתבי אישום.
בגזר הדין מיום 20.5.2012 הבהיר בית המשפט המחוזי, כי מסטרוב לא היה שותף להברחת הסמים מגבול עזה ומצרים יחד עם הקצין או יחד עם שלום, "אלא היה שותף למעגל השני של הברחת הסמים, כאשר ניהל מו"מ לקניית 60 ק"ג חשיש משני ברכה, וכאשר העסקה של מכירת הכמות של 51.5 ק"ג חשיש לא יצאה לפועל, מאחר שהסמים נמכרו לאביחי טיטו ולא לשני ברכה, התגבשה עסקה נוספת של מכירת 10 ק"ג חשיש מאת שני ברכה ל[מסטרוב]". בית המשפט הוסיף וציין, כי שתי העיסקאות שמסטרוב קשר עם ברכה לא יצאו לפועל, אך זאת לא משום שמסטרוב חזר בו מכוונתו לבצען, אלא משום שהנסיבות לא אפשרו את השלמתן.
בגזר הדין מיום 5.7.2012 ציין בית המשפט המחוזי, כי חלקו של הלוי "קטן יחסית ואינו מתייחס לחלק המכריע של האישומים המיוחסים ליתר הנאשמים". עם זאת נפסק, שאין לומר שחלקו של הלוי בפרשה מבוטל, שכן אין מדובר בעבירה שנעברה באופן מזדמן או אקראי.
...
בית המשפט גם לא ראה נסיבה לקולא בעובדה שמכירת הסם נעשתה לקרובי משפחה ולחברים וציין, כי הלוי "קנה ומכר פעמים לא מבוטלות סמים בתדירות ואין מדובר באירוע חד פעמי". חומרה נוספת נמצאה בכך שהעבירות בוצעו בעת שהלוי שירת שירות קבע במשמר הגבול ובכך שסיבך בהתנהגותו שוטר אחר במג"ב. בית המשפט ציין, כי בעקבות המקרה פוטר הלוי משירותו במג"ב.
בסופו של דבר גזר בית המשפט על הלוי 18 חודשי מאסר בפועל, 18 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 5,000 ש"ח.
טענתו המרכזית של הלוי – באמצעות בא-כוחו עו"ד אלי כהן – היא, שהיה ראוי ליתן משקל להמלצת שירות המבחן, בין היתר באופן שיאפשר להעמיד את הלוי בפיקוח שירות המבחן.
מנגד, אין להתעלם מכך שהעסקאות לא יצאו לפועל בסופו של דבר, אם כי כישלונן נובע מנסיבות שלא היו בשליטת המערערים.
אין אנו סבורים שניתן להסתפק במאסר שירוצה בעבודות שירות, אך יש מקום לקיצור של תקופת המאסר.
סיכום
על יסוד האמור לעיל החלטנו לקבל את הערעורים כדלהלן:
ע"פ 5111/12: מאסרו בפועל של ברכה יעמוד על שלוש שנים והקנס שהוטל עליו יהיה בסך 10,000 ש"ח או 3 חודשי מאסר תמורתו.
