כניסת מנויים
מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

פרשנות תכנית בנייה עירונית

בהליך ערעור אזרחי (ע"א) שהוגש בשנת 2017 בעליון נפסק כדקלמן:

ביום 3.11.2011 אושרה תכנית בנייה עירונית רג/1415 (להלן: התב"ע), על בסיסה ניתן אישור להרוס את המבנה המרכזי והמבנה בחצר, ולבנות במקומם מגדל בן 24 קומות שייועד למגורים ולמסחר (להלן: המגדל).
בשולי הדברים אציין כי בפסיקה התעוררה השאלה האם הסכמה החוזית בעיניין זכויות בנייה צריכה להתפרש לגבי זכויות קיימות בלבד, או גם בנוגע לזכויות בנייה עתידיות, למשל כאלה שנוצרו בעקבות שינוי התב"ע. כפי שנקבע בבית משפט זה, הסכמה בנוגע לזכויות עתידיות יכולה להיות מפורשת או משתמעת, והכל בהתאם לאומד דעתם של הצדדים [ראו: פרשת עמליה פרנק, פסקה 45].
...
ואולם, גם אם מקובלת עליי הטענה כי זכות חכירה ל-999 שנים, שקולה כנגד זכות בעלות, יש לבחון במקרה דנן את תוכנו של ההסכם, אליו הגיעו הצדדים.
אשר על כן, אינני סבור כי, בנסיבות שהתבררו במקרה דנן, יש הצדקה כלשהי להעניק למשיבות זכויות בעלוּת יחסיות, במגדל המתוכנן, וגם שורת הצדק אינה מובילה למסקנה אחרת.
לאור האמור, החלטתי להצטרף לעמדתו של חברי, השופט י' דנציגר.
לחצו כאן לקבלת מראה מקום

בהליך בג"ץ (בג"ץ) שהוגש בשנת 2015 בעליון נפסק כדקלמן:

אמת, פגיעה בחופש הביטוי המסחרי פחותה בחשיבותה מפגיעה בחופש הביטוי הפוליטי (בג"ץ 5118/95 מאיר סימון בע"מ נ' הרשות השניה לטלויזיה ולרדיו, פ"ד מט(5) 751 (1996); בג"ץ 15/96 תרמוקיר חורשים נ' הרשות השניה לטלויזיה ולרדיו, פ"ד נ(3) 397 (1996)), אך אין פירוש הדבר שניתן לפגוע בביטוי מסחרי כלאחר יד. אם כן, בפנינו פגיעה שאינה זניחה בזכויות יסוד של גוף פרטי על-ידי גוף צבורי.
טלו לדוגמה, במישור הצבורי, את עמותת "הסדנא לידע צבורי" שהקימה כלים אנטרנטיים כגון "תב"ע פתוחה" (http://www.opentaba.info) – מיזם למיפוי תכניות בניה עירוניות באופן ידידותי למשתמש, הנעזר במידע מרשות מקרקעי ישראל; או מיזם "עיתונות פתוחה" (http://www.opa.org.il) המנגיש מאגר רב-מימדים של עיתונים שנסרקו לאורך השנים על-ידי הספריה הלאומית, והופך אותו ל"חפיש" (Searchable).
...
כשלעצמי סבורני, כי ישנן מספר דרכים חלופיות המגשימות את המטרה במידה דומה (ואולי אף יותר מכך) מבלי לפגוע בחופש העיסוק של העותרת או בעקרון פומביות הדיון.
דוגמה נוספת היא תיקון מס' 77 לחוק בתי המשפט הקובע, כי "לא יפרסם אדם שם או מספר זהות של בעל דין התובע פיצויים בשל נזקי גוף [...]". מהמקובץ עולה, כי לא ב"חלל חקיקתי" פועלת המשיבה, אלא בנושא שעינו של המחוקק בו "מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה" (דברים, י"א י"ב) ויתכן כי היד עוד נטויה.
סוף דבר אם תישמע דעתי, תבוטל החלטת המשיבה, כך שהעותרת תוכל להמשיך ולקבל גישה למאגר הפסיקה מבלי להתחייב לחסום את אתרה בפני מנועי החיפוש האינטרנטיים.
לחצו כאן לקבלת מראה מקום

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2019 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

במקביל, רשויות מקומיות שונות ואף תושבים בערים רבות הבינו כי כל מבנה ישן יכול להפוך לפרויקט עתיר זכויות, המעמיס על התשתיות העירוניות.
כפועל יוצא ממעמדה של תכנית ביניין עיר כחיקוק, הרי שבית המשפט הוא זה המוסמך לפרשה (ע"א 8797/99 אנדרמן נ' ועדת הערר המחוזית לפי חוק התיכנון והבניה, תשכ"ה-1965, פ"ד נו(2) 466 (2001); עע"ם 1446/06 הוועדה המחוזית לתיכנון ולבניה נ' השתתפויות בנכסים בישראל בע"מ (21.9.2010); עע"ם 8026/09 גליק נ' הוועדה המקומית לתיכנון ולבניה הרצליה (23.12.2010); עע"ם 6486/10 ברגר נ' הוועדה המקומית לתיכנון ולבניה הוד השרון (25.12.2011)).
...
בהיבט המשפטי-פרשני, בהיות המחלוקת כאמור פרשנית, סברה הוועדה המקומית כי אין לוועדת הערר יתרון על פני ביהמ"ש: להיפך, לטענת הוועדה המקומית, קביעתה של ועדת הערר ולפיה "תכלית תמ"א 38 ואף לשונה מביאים למסקנה כי אין ממש בטענת הועדה המקומית לפיה סעיף 13, המאפשר לראות את הזכויות הבלתי מנוצלות מכוח התכניות התקפות כאילו ניתנו מכוח הוראות תמ"א 38, מתייחס רק לבקשות במסלול עיבוי וכי במסלול של הריסה ובניה מחדש הוראה זו לא חלה", הינה שגויה ואינה מבוססת על לשון התמ"א ותכליתה.
אנו סבורים כי תוצאה זו היא שעמדה לנגד עיני מתקיני סעיף 13 וסעיף 14א, אשר מחד קבעו שקודם כל מנוצלות זכויות תב"עיות, ומאידך קבעו כי יש לראות בהיתר שניתן, כאילו נוצלו בו מלוא זכויות התמ"א, למרות שבפועל נוצלו מלוא זכויות התב"ע ורק חלק מזכויות התמ"א".
סוף דבר לאור כל האמור לעיל, מצאתי לאמץ את הפרשנות שנתנה ועדת הערר לסעיפים 13 ו-14א' לתמ"א 38 לעניין "צביעת הזכויות". במצב דברים זה, אין מנוס מדחיית העתירה על שתי עתירותיה, הן לעניין העתירה העיקרית לאופן הפרשנות הראוי כאמור והן לעתירה החלופית לעניין הצורך בהשבת התכנית לוועדה המקומית לשם דיון במספר הקומות ומספר הדירות ככל שהעתירה העיקרית תידחה, כפי שצוין בפתיח לפרק הדיון.
לחצו כאן לקבלת מראה מקום

בהליך ערעור אזרחי (ע"א) שהוגש בשנת 2008 בעליון נפסק כדקלמן:

ראשיתו של הפרויקט בהסכם שנערך בין מערערת 1 למושב ברקת בשנת 1992, בעקבותיו נערכו שינויים בייעוד המקרקעין ובתוכנית הבניה העירונית הרלוואנטית.
כך נאמר: "תחומי האילוץ לא נקבעו מעולם, אך בדרך כלל אפשר לומר, כי אילוץ פרושו שימוש בלתי חוקי - או איום בלתי חוקי להשתמש - בכוח הניתן לו לאדם, כלפי גופו, או כלפי נכסיו או זכויותיו החוקיות של חברו, שעה שזה אין לו מוצא בלתי-אם למלא את הדרישה אשר הוא נידרש למלאה... אך הכל תלוי, כמובן, במסיבותיו של כל ענין וענין" (דברי המשנה לנשיא ש' ז' חשין בע"א 412/54 עירית ת"א-יפו נ' חברת "ארמון אהרונוביץ', פ"ד י 1837 ,1835)" (עניין רובינשטיין, בעמ' 125).
...
לסיכום, מערערת 1 ביצעה את עבודות הפיתוח תחת המועצה ועבורה וקיבלה בגינן תמורה.
מסקנה זו מתחייבת אף מעקרון השוויוניות בהטלת המס (לעניין משמעותו של עקרון זה ראו נמדר, בעמ' 41-40).
כל שנקבע בעניינה של מערערת 2 הוא "את כל האמור לעיל יש להחיל גם על ביצוע העבודות על ידי המערערת 2". גם כתבי הטענות של הצדדים אינם מספקים את התשתית הראייתית הנדרשת להכרעה בעניינה של זו. לאור האמור, אני סבורה כי ככל שהדברים נוגעים למערערת 2, יש להחזיר את הדיון בעניינה לבית המשפט המחוזי.
לחצו כאן לקבלת מראה מקום

בהליך ערעור מנהלי (עמ"נ) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

מהחלטת הועדה המחוזית מיום 17.1.2018 עולה שהתכנית נועדה לחול על השטח המעויר של העיר- השטח המאושר לבניה עירונית בתוכניות מפורטות, שאין חולק כי המקרקעין נכללים בו (עמוד 11 להחלטה).
פרשנות זו גם מתיישבת עם תכליתה של התכנית, להוסיף זכויות בנייה לכל החלקות שבתחומה, עובדה המתיישבת עם הקביעות העובדתיות של ועדת הערר, כי בתקופה הקצרה שחלפה ממועד המימוש של זכויות המערערים ביחס למועד הקובע חלפו רק חודשיים ולא התקבע נוהג של המשיבה להחיל פרשנות מצמצמת שלפיה חלקה שלא כלולה ברשימת התקנון אינה כלולה בתכנית, אלא להיפך קבעה ועדת הערר כי המשיבה קידמה ואישרה עשרות בקשות להיתרי בניה בחלקות שנכללו בתשריט אך לא נכללו בתקנון.
...
במקרה שלפניי כשבוחנים את תקנון התכנית לרבות ההערה הנ"ל ביחד עם התשריט כמכלול המסקנה המתבקשת היא כי חלקה שמופיעה בתחומי הקו הכחול כמו חלקת המערערים היא חלק בלתי נפרד מהתכנית וכפי שקבעה ועדת הערר בתכנית נקבעה הוראת עדיפות ספציפית לתשריט על התקנון בכל הנוגע לרשימת החלקות הנכללות בתכנית.
פרשנות התואמת את התשריט וגם את התקנון על פי ההערה הנ"ל. בהתחשב בכמות החלקות הגדולה הכלולה בתקנון שהוקלדה ידנית, מקובלת עליי עמדת המשיבה כי מדובר בטעות סופר.
סיכום אני דוחה את הערעור.
לחצו כאן לקבלת מראה מקום
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו