פרשנות פוליסת צ'ק במסגרת תכנית מנהלים מעורבת

כפי שיפורט בהמשך, אילנה ניהלה את סניף נתניה ותואר תפקידה היה "מנהלת תחום אלמנטארי". ראשיתו של הליך זה בבקשה למתן סעד זמני שהוגשה על ידי סוכנות חומה נגד אילנה, ביום 25.4.2018, במסגרתה התבקש בית הדין ליתן צוי מניעה זמניים ולהורות לאילנה להמנע משימוש או ניצול של רשימת לקוחות, שלפי הנטען הייתה שייכת לסוכנות זו, ומהוה לשיטתה סוד מסחרי ונלקחה לטענתה על ידי אילנה, שלא כדין, בסמוך למועד ההתפטרות שלה.

ארוע שני: משלוח מיילים עם פרטי לקוחות ומסמכים הקשורים לביטוחים שלהם בחודש מרץ 2018 לסוכנות הביטוח המתחרה "פייננס פלוס" לטענת הסוכנות, נוכח החשש כי אילנה לקחה את "הספר הוורוד" על מנת להעתיק את רשימת הלקוחות, ולאחר בדיקה איתרו במערכת ניהול הלקוחות של הסוכנות, כי במהלך חודש מרץ 2018, בטרם סיימה לעבוד, החלה אילנה להעביר לסוכנות ביטוח מתחרה, בשם "פייננס פלוס", מידע לגבי לקוחות הסוכנות שעתידים לחדש את הפוליסה שלהם, כל זאת מאחורי גבם ומבלי ליידע את אלי וחזי.

האמור מתווסף לכך כי כפי העולה מעדותה של שרה, כבר בחודש פברואר 2018, עוד בטרם התפטרה, אילנה הייתה חלק מתכנית של דוד ומיכאל להעביר את הסניף כולו לסוכנות אחרת ועל כן היא ושרה גם נפגשו.

] לתמיכה צרפה סוכנות חומה את אותם מיילים מהם עולה כי אילנה אכן שלחה לאותה כתובת פרטים של לקוחות וגם מסמכים – פוליסות ביטוח, צלומי ת.ז., צלומי שיק, פרטי בנק ועוד.

] בכלל זה הסוכנות פירטה כי במקרה אחד לאחר ההתפטרות שלה, אילנה לא טירחה ליידע לקוח שהיה מעורב בתאונה והתקשר אליה כי היא אינה עובדת בסוכנות ואמרה לו שהיא תעזור לו לתקן את הרכב מבלי שהיה בידיה מידע באשר לתוקף הפוליסה שהייתה ברשותו.

בעיניין זה יובהר כי על פי פרשנות אובייקטיבית מדובר בפרסומים שעלולים היו להביא לתוצאה שאילנה הושפלה או בוזתה עקב הטלת הדופי במקצועיות שלה וכן מדובר באמירות שעלולות היו גם לפגוע במשרה ובעיסוק שלה (לטענתה, הדבר אף גרם בפועל לפגיעה בה במקרה של רודני שלום), זאת בהתאם להוראת סעיף 1 לחוק.

...

סוף דבר התביעה לפיצוי ללא הוכחת נזק מכוח חוק עוולות מסחריות – מתקבלת.

התביעה לפיצוי בגין אבדן עמלות בהווה ובעתיד וכן התביעה לפיצוי מוסכם כאמור בהסכם הסודיות, נדחות.

התביעה שכנגד בגין אי תשלום הפרשי עמלות וכן התביעה לתשלום פיצוי ללא הוכחת נזק מכוח חוק איסור לשון הרע ועגמת נפש – נדחות.

] מנגד, גב' חדד העידה כי החברה שילמה דמי היסתגלות אד הוק במסגרת תכניות פרישה של עובדים בהסכם הקבוצי, או במסגרת תכניות התייעלות, ובחלק מהמקרים נתנו גם למנהלי סניפים שפוטרו[footnoteRef:8], ואולם אין בכך כדי להוכיח קיומו של נוהג.

לפיכך, על יסוד הפסיקה שהובאה לעיל, הרי שפיצויי הפיטורים הצבורים בפוליסה באים "על חשבון" פצויי הפיטורים ולא במקומם ודין טענותיו של התובע בעיניין זה איפוא להדחות.

] [17: ע"פ (ארצי) 16/08 מדינת ישראל – משרד התמ"ת בסט ביי רשתות שיווק בע"מ (מיום 4.1.2009) – להלן: "עניין בסט ביי".] "מיקום בהיררכיה הארגונית: המושג "תפקיד הנהלה" צריך להתפרש כמתייחס לשכבת ההנהלה הבכירה באירגון אשר באופן טבעי מזוהה עם מעמד "המעסיק". המושג אינו מתייחס למנהל בדרג הזוטר, הממונה הישיר או מי שנימנה עם ההנהלה בדרג הביניים של המפעל, אלא למנהל בכיר, שתפקידו כרוך בעבודה הדורשת שעות רבות.

אין די בעובדה שמוטלת על מנהל אחריות רבה או שניתנות בידיו סמכויות נרחבות כדי להצביע על כך שתפקידו הוא "תפקיד הנהלה". תפקידו של עובד הוא "תפקיד הנהלה" רק אם הוא מעורב בהתוויית מדיניות הנהלת החברה תוך הפעלת שיקול דעת עצמאי שאינו מוכתב על ידי מדיניות זו. שכר ותנאי עבודה: תפקיד הנהלה נהנה בדרך כלל משכר גבוה ומתנאים נלווים מיוחדים וגבוהים, הן בכלל והן ביחס לעובדים האחרים במקום העבודה.

לא מדובר ברשת לה סניפים רבים, כמו בעיניין בסט ביי, אלא בחברה לה שלושה אתרים, כאשר על פי העדויות אתר נס ציונה אותו ניהל העובד היה האתר המרכזי; העובד הישתתף בישיבות הנהלה בהן הישתתפו רק עובדי הדרג הבכיר בחברה – מנכ"ל, סמנכ"לים ומנהלי אתרים, והיה שותף לגיבוש תוכנית העבודה של האתר אותו ניהל, ובכך יש כדי להעיד כי נימנה עם הדרג הניהולי הבכיר בחברה והיה שותף לסודות החברה ולקביעת מדיניות החברה; לעובד היה שיקול דעת עצמאי בנושאים כספיים – החלטה על רכישת רכב וסכום הרכישה והחלטה על מתן הנחה; לעובד הייתה זכות חתימה (כחותם שני) על המחאות החברה, ללא הגבלת סכום, או לפחות בסכומים גבוהים מאוד; משכורתו של העובד הייתה גבוהה יחסית למשכורות עובדי החברה.

...

בנסיבות אלה, לא מצאנו לקבל את תביעתו בעניין זה. מעבר לכך יוטעם כי לתובע נמסר העתק מהסכם העבודה האישי ועדכונים שוטפים לגבי הטבות ששולמו לו כפי שהעידה גב' חדד[footnoteRef:41] וכפי שראינו בנספחי התצהירים שהונחו בפנינו.

לפיכך, גם תביעתו של התובע בעניין זה נדחית.

סוף דבר לסיכום, הנתבעת תשלם לתובע סך של 65,000 ₪, לפי הפירוט שלהלן: הפרש פיצויי פיטורים, בסך 16,401 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.11.2016 ועד למועד התשלום המלא בפועל הפרש גמול בגין עבודה בשעות נוספות, בסך 40,599 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממחצית התקופה הרלוונטית (1.8.2013) ועד למועד התשלום המלא בפועל.

מאידך, תגמולי הפטירה שהתקבלו על-ידי הקבוץ עמדו על לפחות 7,500,000 ש"ח. במסגרת העסקה השלישית – "יגור ג" – ביטח הקבוץ 237 מחבריו המבוגרים (גילאים 90-61), בפוליסות אישיות מסוג "מעורב". סכום הביטוח לכל מקרה פטירה עמד על 220,000 ש"ח. בגין היתקשרות זו נרשמו במערכת ביטוח החיים של החברה פרמיות בסך של 8,403,645 ש"ח לשנת הביטוח הראשונה; 5,321,000 ש"ח עבור השנה השנייה; 14,050,000 ש"ח עבור השנה השלישית; ו-4,500,000 ש"ח לשנה הרביעית.

במסגרת הסכם זה – שהחברה לא הייתה צד לו – נטל "מבטח שמיר" על עצמו את תשלום הפרמיות עבור הקיבוצים, ואלה המחו ל"מבטח שמיר", בתמורה לכך, את זכותם לקבלת החלק הארי של תגמולי הפטירה.

אישור לגירסה זו ניתן בדבריו של ויינמן, שהוסיף כי החברה קוותה שהקיבוץ יחליט בסופו של יום להמשיך בתכנית מעבר לתקופה המוסכמת ("הוצאה פוליסה מסוג מעורב ל-18 שנה. זו פוליסה שבמהותה היא בעלת מרכיב חיסכון גבוה. הפוליסה הזו באה לענות על צורך מיידי של הקבוץ, שהיה לו סכום כסף עודף, שני מיליון... שהרעיון הבסיסי כאן היה להשקיע את הכסף הזה בחברת הביטוח עם אפשרות להוציא כעבור שלוש שנים", (עמ' 4,625 לפרוטוקול מיום 18.4.99).

לדבריו, לו ידעו בסורמה כי אמצעים אלה משמשים לתשלום הפרמיות כבר בשנים הראשונות לחייהן, היה הדבר עשוי להשפיע על ההחלטה להיתקשר עם לה נסיונל, שכן כאשר מבוטח נעזר במימון כה מסיבי, פירוש הדבר שהוא לא יהיה מסוגל לכבד את התחייבותו על-פי הפוליסה לאורך זמן, דבר שיעלה את שיעור הביטולים (חיקור-דין מיום 11.5.2000, בעמ' 234/27D).

במכתב שנשלח לפלטייה בשנת 1995, שעה שחלק מעיסקאות הקיבוצים כבר החלו להתבטל, הציג רוזנבלט את הסברו לביטולים אלה במילים הבאות (עמ' 2 לת/787): "The figure for surrenders reflects mainly managers schemes for employees changing their employer and therefore entitling them to these cash values". ברי הוא כי הסבר זה – ממנו עולה כי הפוליסות שבוטלו הן של בטוחי מנהלים – הנו הסבר כוזב ומטעה.

...

מסקנה זו מתחדדת אם מביאים בחשבון את העובדה שבחלוף השנים רוב הפרמיות להן התחייבו הקיבוצים לא נפרעו ואף על פי כן הועמדו לטובתם הלוואות חדשות לפירעון חובותיהם הקודמים ובד בבד נקשרו עמם עסקאות חדשות.

אשר לערעורים על גזר הדין מקובלת עלי התוצאה שאליה הגיע חברי השופט א' א' לוי ואין לי מה להוסיף.

ת לסיכום, הוחלט כאמור בחוות-דעתו של השופט א' א' לוי.

המטען יועד לתשתית היבשתית, שהוקמה במסגרת פרוייקט הפקת הגז הטבעי מאתר "לוויתן". נטען בכתב התביעה, כי בתאריך 9.8.2018, לאחר פריקת המטען מהאניה בה הובל, והעמסתו על משאית הנתבעת מס' 5, נמצא כי המטען ניזוק.

בפסק הדין בעיניין "ויינה", העומד בבסיס בקשת הנתבעת מס' 5, סקר בית המשפט (כב' השופט אורן שוורץ) שורה של פסקי דין שניתנו בבתי המשפט המחוזיים ובתי משפט השלום, מהם ניתן ללמוד, שבתי המשפט נטו לאמץ פרשנות, לפיה זכות תיחלוף הביטוח תנתן רק למבטח שעמד בתנאי הוראות חוק הפיקוח.

האם יש בישראל חברת ביטוח, המסוגלת להפיק פוליסת ביטוח בהקף שכזה, בלא מעורבות של מבטחים זרים? מבטחים זרים, שאינם עוסקים בעסקי ביטוח בישראל, אלא מחוצה לה, אינם נזקקים לרישיונות לפי חוק הפיקוח, ואינם כפופים להוראות האסדרה הישראליות.

הטעם לכך הוא, שבסעיף 22 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] נקבע: "הזכות לתרופה בשל עוולה, וכן החבות עליה, אינה ניתנת להמחאה אלא מכוח הדין." נוצר איפוא מצב, שהדין בישראל מונע את זכות התיחלוף של המבטח הזר מכוח חוזה הביטוח הזר שנכרת בינו ובין המבוטח או מכוח כתב הקבלה, שהרי אלה הם בבחינת המחאת הזכות לפצוי שלא מכוח הדין.

מניעת התיחלוף תיפגע בסימטריה, עליה עמד בית המשפט העליון ברע"א 10164/09 מנהל מס רכוש נ' אריה חברה לביטוח בע"מ (28.2.2012), אותו הזכרתי לעיל.

...

הבקשה נסמכת על החלטת בית משפט מחוזי מרכז בתיק א' (מחוזי מרכז) 53025-11-14 VIG Vienna Insurance Group נ' רשות ניקוז ונחלים שרון ואח' (13.10.2015) (להלן – "עניין ויינה"), מפי כב' השופט מר א' שוורץ, ופסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 8044/15 VIG Vienna Insurance Group נ' רשות ניקוז ונחלים שרון ואח' (23.1.2017), שדחה את הערעור שהוגש על החלטה זו. בפתח החלטתי מבקש אני לציין, כי דחיית הערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בעניין "ויינה", נעשתה בדרך הקבועה בתקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984.

" לסיכום הדברים שלעיל: (א) נוכח הפטור שניתן לחתמי לוידס מתחולת חוק הפיקוח, מלכתחילה לא היה מקום להגיש בקשה לדחיית תביעת התחלוף שהוגשה בשמם על הסף, בהסתמך על פסק הדין "ויינה". (ב) זכות התחלוף נועדה למנוע עשיית עושר ולא במשפט.

סוף דבר אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן: (א) הנני דוחה את הבקשה.

(ב) הנני מחייב את הנתבעת מס' 5 (שלב 1945 הובלות (2004) בע"מ) לשלם לתובעות, ביחד ולחוד, הוצאות הבקשה בסכום כולל של 7,020 ₪.

הרקע לבקשה: המבקשת, בעלת רשיון מבטח, מפעילה תכניות ביטוח מסוג "ביטוח מנהלים". המשיב 2 (להלן-העובד) שימש כבעל מניות ועובד של המשיבה 1 (להלן-המעבידה) משנת 1969 ועד שנת 1988.

בתאריך 31.12.82 הוציאה המבקשת לעובד, לפי הנחיות המעבידה, פוליסה לביטוח מנהלים מסוג "מעורב" שמספרה 400684 (נספח א' לבקשה, להלן-הפוליסה).

פרשנות סעיף 7 לחוזה העברת המניות-האם כטענת המשיב 1 הסעיף כולל המחאת תשלומים להם הוא זכאי ישירות מהחברה לידי הקונה, ואינו כולל ויתור על הסכומים שהצטברו לזכותו בפוליסה, או כטענת המשיבה סעיף 7 להסכם מהווה המחאת זכויותיו לעניין פצויי פיטורים, לרבות הסכומים שהצטברו בפוליסה בגין רכיב זה, לקונה המניות.

מנגד טוענת המשיבה 1 כי במסגרת מכירת המניות וזכויות המשיב 2 במשיבה 1, ובהתאם לנוסח סעיף 7 להסכם, המחה המשיב 2 זכאותו לפיצויי פיטורים, אם הוא אכן זכאי להם, לקונה, בני ברון.

...

בנסיבות אלה, כאשר בעת הכנת ההסכם ע"י המשיב 2 וברון סעיף 7 להסכם כלל לא נכתב, משהויתור בסעיף 7 להסכם אינו מתייחס מפורשות להמחאת סכום פיצויי הפיטורים שהצטבר לזכות המשיב 2 בפוליסת הביטוח, ונוכח עדויותיהם של מנשה וגלעד כי עובר לחתימת ההסכם הוסכם כי פוליסת הביטוח תועבר לידי המשיב 2, לא מצאנו סימוכין לגרסת המשיבה 1 בדבר ויתור המשיב 2 על זכויותיו בפוליסה בעת חתימת ההסכם.

אשר על כן אנו קובעים כי המשיב 2 זכאי לפדיון הסכומים שהצטברו לזכותו בפוליסת הביטוח על חשבון פיצויי פיטורים.

סוף דבר, ניתן בזאת צו למבקשת להעביר את הכספים שהצטברו בפוליסת הביטוח לידי המשיב 2.