מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

פרשנות ערבות לחיובי השוכרת כיצד לפרש ערבות כזו

בהליך תיק אזרחי בסדר דין מהיר (תא"מ) שהוגש בשנת 2014 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

בעיניין זה ציין, כי אומד דעתם האובייקטיבי של הצדדים נלמד גם מהקרבה המשפחתית השוררת בין השוכר לבין הערבים: " בהקשר של ערבות לעמית לעבודה, על רקע קשר אשר לגביו אין הנחה כי יימשך שנים רבות דוקא, ראוי לפרש את חוזה הערבות פירוש דווקני, ולא לקרוא לתוכו הסכמות-מכללא שאין בו. בנסיבות אחרות, כגון בהקשר של ערבות בין בני מישפחה קרובים, ניתן לעתים להניח כי לו 'הטרדן המתערב' היה שואל את הערב, עובר לחתימתו על כתב הערבות, אם הוא מקבל עליו להיות ערב לשכירות כל עוד היא נמשכת – היה הערב משיב בחיוב. הנחה זו תישקל, כמובן, לאור כלל הנסיבות כפי שיוכחו. תוקף מיוחד יש לאומד דעת כאמור, כשהערב הוא קרובו של הנערב. בהקשרים כאלה, ניתן להניח שהערבות היא מעין מתנה של הערב לנערב, וליישם את החזקה (הנתנת לסתירה...) כי הנותן – בעין יפה נותן..." (שם, פס' 16-17).
באותו ענין ציין ביהמ"ש מפורשות במסגרת פסק דינו, כי תוצאה זו לא תחול "במקרים בהם עולה מנסיבות הענין, באופן מובהק, כי במעמד החתימה על כתב הערבות היה ברור לנוגעים בדבר, שהערב הסכים לכך, שאם בתקופות השכירות לא יחולו שינויים רלבאנטיים כי אז ערבותו תחול גם על תקופת שכירות נוספת אם תהיה כזו, וזאת מבלי שיהא צורך להטריח את כל הנוגעים בדבר בעניינים פורמליים כגון הכנת כתבי ערבות חדשים, הכנת שטרי חוב חדשים והחתמת הערב עליהם ... כך למשל יש להניח, שכאלו יהיו פני הדברים כאשר...נכס הושכר לאדם בשר ודם והערב הוא אחד מבני משפחתו הקרובים" (פס' 15 -16 לפסה"ד הנ"ל) .
...
בשני המקרים הנ"ל הגיע, אמנם, ביהמ"ש למסקנה, כי הערבות חלה רק על הסכם השכירות המקורי, ואולם בכל אחד מהמקרים הדגיש ביהמ"ש בפסק דינו, כי תוצאה זו נגזרת מהנסיבות הספציפיות של אותו מקרה, וכי אין מניעה עקרונית להכרה בתוקפה המתמשך של הערבות במקרה המתאים: בעניין הרוש הצדדים להסכם השכירות המקורי מחקו את סעיף האופציה שנכלל בו, ומשכך קבע בימ"ש, כי בהעדר אופציה להארכת חוזה השכירות רשאי היה הערב לסבור ולהניח, כי ערבותו ניתנה רק לתקופת שכירות בת שנה אחת.
כאמור, התחקות אחר אומד דעתם המשותף של הצדדים במקרה דנן, העולה מלשונו הברורה של הסכם השכירות, מיחסי הקירבה בין השוכרים לבין הערבים מוביל למסקנה ההכרחית, לפיה, ערבותם של הנתבעים 3 ו-4 לשטר הביטחון לא פקע עד לסיום יחסי השכירות בין התובעות לבין הנתבעים 1 ו-2 ולכן ניתן לחייבם בחיובי הנתבעים 1 ו-2 .
סוף דבר- הנתבעים ישלמו לתובעים ביחד ולחוד סך של 5,605.48 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2018 בשלום באר שבע נפסק כדקלמן:

כפי שאפרט להלן, אני סבורה כי גם בבחינת פרשנות כתב הערבות המקורי, אין לחייב את הנתבע על פיו בנוגע להפרה של הסכם השכירות מיום 03.03.15 והדברים משתלבים.
ברור שהגב' שולמן יכולה להתחייב באופן סביר לערוב לכל שינוי שהוא בהסכם השכירות, שכן היא זו שתחליט או לפחות תסכים לכל שינוי שכזה.
...
כך או כך ובמאזן ההסתברויות, אני סבורה כי הנתבע עמד בנטל הנדרש כדי לסתור את החזקה העולה מלשון כתב הערבות המקורי.
על כן אני דוחה את טענת התובעת כי ניתן לחייב את הנתבע על פי כתב הערבות המקורי בחבות החברה על פי ההסכמים הנוספים ובפרט ההסכם מיום 03.03.15.
סוף דבר העולה מן המקובץ הוא כי התביעה נדחית.

בהליך ערעור אזרחי (ע"א) שהוגש בשנת 2017 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בית המשפט קמא ראה את עיקר המחלוקת בשאלה "אם הערבות השטרית חלה על תקופת השכירות דנן אם לאו". הוא בחן את נוסח הערבות שבשטר גופו, לפיה: "ערבותי זו תעמוד בתוקף עד לתם תקופת השכירות ו/או האופציה ו/או עד לפינוי המושכר ע"י השוכר המאוחר מביניהם". כב' השופט חבקין סבר כי מדובר בנוסח שאינו חד משמעי, משום שהוא סובל פרשנות לפיה הערבות לא תחול אם ייכרת הסכם חדש מעבר לשנת האופציה.
כאמור, מקובלת עלי המסקנה כי המערערות התכוונו לערוב לחיובים שבחוזה עד לפינוי המושכר; ולתמיהת ב"כ המערערות "איך אפשר לחייב מעבר, כשאין חוזה חתום?", אין לי אלא להפנות להוראות סעיף 3 לחוק השכירות והשאילה, לפיו: "פרטים של חוזה שכירות שלא נקבעו בהסכם בין הצדדים יהיו לפי הנוהג שהצדדים להסכם ראו אותו כמקובל עליהם בעיסקאות קודמות שביניהם, ובאין נוהג כזה — לפי הנוהג שצדדים סבירים רואים אותו כחל בעיסקאות מאותו סוג". בשלושת חוזי השכירות האמורים, נקבעו הוראות בעיניין תיקון נזקים במושכר.
...
משכך, הגיע בית המשפט קמא למסקנה כי אין מדובר במימוש ערבות פרק זמן בלתי סביר לאחר שניתנה, ואין מקום להתערב במסקנה זו. לתמיהה שעלתה בשולי הדיון לפני, לפיה כיצד ניתן לחייב את המערערות בערבות אל מעבר לתקופת החוזה, הרי שבית המשפט קמא קבע ונימק היטב את מסקנתו כי זה היה אומד דעתם של הצדדים, ואין צורך לשוב ולהכביר מילים בעניין זה. משכך, יש גם לדחות את הטענה, לפיה המשיבה הפרה את חובת תום הלב כשלא הודיעה למערערות על כך שתוקף הערבות מוארך.
כאמור, מקובלת עלי המסקנה כי המערערות התכוונו לערוב לחיובים שבחוזה עד לפינוי המושכר; ולתמיהת ב"כ המערערות "איך אפשר לחייב מעבר, כשאין חוזה חתום?", אין לי אלא להפנות להוראות סעיף 3 לחוק השכירות והשאילה, לפיו: "פרטים של חוזה שכירות שלא נקבעו בהסכם בין הצדדים יהיו לפי הנוהג שהצדדים להסכם ראו אותו כמקובל עליהם בעסקאות קודמות שביניהם, ובאין נוהג כזה — לפי הנוהג שצדדים סבירים רואים אותו כחל בעסקאות מאותו סוג". בשלושת חוזי השכירות האמורים, נקבעו הוראות בעניין תיקון נזקים במושכר.
טופס הבקשה לביצוע שטר כולל הצהרה בנוסח "לא אפתח בהליכים נגד הערבים לפי שקים/שטרות אלה לפני מיצוי כל ההליכים נגד החייבים העיקריים". אין מחלוקת, שהחייבים עקרו לחו"ל. בהתחשב במכלול נסיבות העניין, לא נראה כי נפל פגם בכך שהמשיבה פעלה למימוש השטר, ובהקשר זה מן הראוי להפנות גם לסעיף 57(ג) לפקודת השטרות, לפיו: "ערב לשטר חב עם האדם לחתימתו ערב, ביחד ולחוד; הוא חב אף אם התחייבותו של הצד שבעדו ערב פסולה מכל סיבה שאינה פגם בצורה; ערב לשטר שפרע את השטר זכאי לחזור על הצד שבעדו ערב ועל הצדדים החבים כלפי אותו צד". סיכומם של דברים הוא שהערעור נדחה.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין מהיר (תא"מ) שהוגש בשנת 2016 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בהעדר אמירה מפורשת כזו בשטר החוב, הייתי נוטה לפרש את הערבות לפרעונו באופן מצמצם ולטובת הערבים, ברוח תכליתם של דיני הערבות המבקשים להעניק ודאות והגנה הולמת לערב (ע"א 3894/11 דלק – חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' בן שלום, פסקות 20-18 לפסק הדין של השופט ס' ג'ובראן (6.6.2013)).
הדיבור "עד לפינוי המושכר" יכול להתפרש, מבחינת לשונו, גם כפי שטוענת התובעת: כל עוד החייבים מחזיקים במושכר, בין מכוח הסכם האופציה בין מכוח הסכם מאוחר לו, הערבות בתוקף.
...
איני מקבל טענה זו, בעיקר משום שהיא אינה מתיישבת עם לשון כתב הערבות שנחתם בד בבד עם שטר החוב והסכם האופציה ומעיד אחרת, ונדמית כפלפול משפטי שמועלה בדיעבד.
יוצא אפוא שהנתבעות לא הציגו כל גרסה שהיא ביחס לכתב הערבות, שלשונו סותרת חזיתית את גרסתן כפי שהיא עולה מתצהיריהן.
סוף דבר מכל המקובץ עולה שדין התביעה להתקבל.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין מהיר (תא"מ) שהוגש בשנת 2015 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

ביחס לתקופת הערבות נקבע כך: "התחייבות זו וערבותינו לשטרי החוב לביטחון שנתנו למשכירה, תהא תקפה לכל תקופת השכירות על פי חוזה זה, ולכל תקופת שכירות נוספת, אם תוארך תקופת השכירות על ידי הצדדים." לפי פרשנות התובעת, בהסכמה זו למעשה הצהירו מראש הנתבעים 3 ו- 4, הערבים, שערבותם תוסיף לחול ולחייב אותם בלא הגבלת זמן, ואף בלא הגבלה ביחס לתנאי השכירות להם הם ערבים.
אם כך, מקום בו נקבע בלשון ברורה וחד משמעית שערבות לחיובי שוכר תתחדש מאליה בהארכת תקופת השכירות ללא כל מיגבלה באשר לאורך התקופה את תנאי השכירות, מובן שיש לתת תוקף מלא להתחייבות שכזו.
...
אשר על כן, אני מקבל את התביעה ביחס לנתבעים 1 ו-2 ומחייב אותן לשלם לתובעת, ביחד ולחוד, סך של 192,626 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה.
כמו כן אני מחייב את נתבעים 3 ו- 4 לשלם לתובעת את אגרת בית המשפט, את הוצאות שכר העדים בסך של 1,000 ₪, וכן גם שכר טרחת עו"ד בסך של 35,000 ₪.
התביעה נגד נתבעים 3 ו- 4 נדחית.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו