תמצית טענות התובעת
במסגרת חישוב המקדם יש לקחת בחשבון את כל קומות הבניין מעל מפלס הקרקע, גם אם בפועל אותן קומות אינן משמשות למגורים, מהנימוקים הבאים:
מבחינת לשון סעיף 9.3 החוזה – מקריאת הסעיף לא ניתן להסיק כי במידה ולא נעשה שימוש בקומה פלונית כלשהי בבניין לצרכי מגורים, הרי שזו אינה נספרת במניין הקומות לצורך חישוב מקדמי הקומות.
המקדם הקבוע נכלל בפרק בחוזה העוסק בקביעת מחירי דירות ולכן פרשנות התובעת לעניין קביעת מחיר דירה בקומה ללא דירה, לא עולה עם האמור בחוזה וברור, כי לא ניתן להפחית מחיר של דירה בקומה שלא נימצאות בה דירות ולא ניתן להפחית מחיר ממה שאינו מתומחר.
עוד בעת ההכרעה בשאלת פרשנותו של חוזה, יש להעניק משקל גם לעובדה כי מדובר בחוזה המבוסס על הגיון מסחרי כלשהוא ולצורך המובנה בבחינת התכלית האובייקטיבית של חוזים מעין אלה (ראה: ע"א 3352/07 בנק הפועלים בע"מ נ' הורש, פס' 20 לפסק דינו של השופט ג'ובראן (נבו 7.12.2009); ע"א 8427/12 יעקבסון נ' ויגדור, פס' 15 לפסק דינו של השופט זילברטל (נבו 22.12.2014)).
ביטוי להגשמת תכלית זו מופיע גם בסעיף 9.8 לחוזה הבניה הקובע כי: "היזם מתחייב למכור את כל דירות מחיר למישתכן בדירה לחסרי דירה, שייבחרו בהליך הגרלה...". לאור תכלית זאת, יש לתת עדיפות לפרשנות הנתבעות, לפיה מחירי הדירות יהיו נמוכים יותר, מאחר ויוחל עליהם מקדם הפחתה בשיעור של 3%- וכתוצאה מכך המקדמים הגבוהים של תוספת למחיר יחולו רק על דירות מקומת מגורים 7 ומעלה (ולא מקומת מגורים 6, כפרשנות התובעת).
...
כלל זה נכנס לפעולה, ככתוב בו, רק כאשר החוזה "ניתן לפירושים שונים", בעוד שבענייננו הגעתי לכלל מסקנה כי ההוראות החוזיות שבמוקד המחלוקת, אינן ניתנות לפירושים שונים שיש להכריע בהם.
משהגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את התביעה, מתייתר הצורך לדון בטענות הנתבעות לדחיית התביעה מחמת שיהוי ואי תשלום אגרה כנדרש.
סוף דבר
לאור מכלול האמור לעיל, נדחית התביעה.