פרשנות סעיף 66א לחוק ההוצאה לפועל

בפסק הדין ברע"א 6091/19 ברקאי נ' גולדמן [פורסם בנבו, 15.12.2019] נידרש בית המשפט העליון (כבוד השופטת י' וילנר) לפרשנות סעיף 66א לחוק ההוצאה לפועל, ממנו ניתן ללמוד לענייננו על דרך של קל וחומר כאשר מדובר בסעד זמני לפני דיון בהליך העקרי.

בספרו של המלומד דוד בר אופיר "הוצאה לפועל הליכים והלכות" מהדורה שביעית 2009, עידכון מספר 12 ינואר 2017, נאמר בעמוד 515 עד 516: "עיכוב יציאה נגד תושב חוץ יינתן רק במקרה נדיר, והוא כאשר קיימות נסיבות כבדות משקל השקולות כנגד העובדה שמדובר בתושב חוץ, ובדרך כלל אין למנוע אותו מלשוב למקומו (ע"א 535/75 שכטור נ' פרזינפור ואח', פ"ד כט (2) 835). לא נוהגים לעכב יציאת תושב זר כאשר מרכז חייו בחו"ל ושם מצוי גם מקור פרנסתו (ע"א 249/69 פרויליך נ' פרויליך, פ"ד כ"ג(2) עמ' 701, ר"ע 199/86 כהן נ' כהן, פ"ד מ(2) עמ' 53). אולם עובדה זו בלבד שאדם הוא תושב חוץ איננה שוללת כשלעצמה את הסמכות לעכב את יציאתו מן הארץ (ע"א 703/70 סומך נ' עוזר ואח', פ"ד כד(2) 799). חשוב שנזכיר כי בתקנה 384(א) לתקנות סד"א נקבע כי לא יינתן סעד זמני לעיכוב יציאה מן הארץ של תושב חוץ, אלא בנסיבות חריגות ומטעמים מיוחדים שיירשמו. כך הוטמעה הוראה זו בתקנה הנ"ל, והיא טומנת בחובה את ההלכה הפסוקה של בית המשפט העליון כפי שהתפתחה במשך שנים רבות. אין מקום לעכב את יציאתו מן הארץ של חייב שהוא אמנם אזרח ישראל אולם מתגורר דרך קבע בחו"ל במשך עשר שנים ומעלה, ומרכז חייו מחוץ לישראל. במצב דברים שבו אין לחייב כל עיסוקים, נכסים או מקור הכנסה בישראל, אין תועלת בעיכוב יציאתו מן הארץ. אין להצדיק מתן צו עיכוב יציאה כאשר אין בצו זה כדי לסייע בגביית החוב, וכל כולו מיועד להפעיל לחץ על החייב שהוא תושב חוץ אשר אין לו נכסים בארץ, וממילא אין לייחס לו כוונה להבריח נכסים". מן הכלל אל הפרט.

...

לפיכך, ויחד עם העובדה שגובה הסכום אשר את גבייתו אמור להבטיח מתן הצו מקים חריג על-פי התקנות, אין מקום להיעתר לבקשה בהיעדר טעמים מיוחדים שיצדיקו מתן צו המהווה אמצעי קיצוני.

לאור כל הנימוקים המפורטים לעיל, סבורני כי מדובר בבקשה אשר לא מגלה עילה על פניה, ולפיכך מוצדק לדחותה גם ללא צורך בתשובה (ר' רע"א 1556/21 עירון נ' בר אור [פורסם בנבו, 22.4.2021].

אשר על כן, הבקשה נדחית.

בבית המשפט העליון רע"א 8131/17 - א' לפני: כבוד השופט ד' מינץ המבקשים: 1. רונן מזרחי 2. אברהם מזרחי נ ג ד המשיבה: הכשרה חברה לביטוח בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ד' טפרברג), מיום 25.9.2017, בתיקי פש"ר 8262-12-16; 8327-12-16 בשם המבקשים: עו"ד יעקב אמסטר החלטה

בהקשר זה יצוין כי אמנם פרק ז'1 לחוק ההוצאה לפועל שכותרתו "חייב מוגבל באמצעים", עסוקו בחייב הנתון בקשיים כספיים, והוא כולל הסדרים ייחודיים במסגרת חוק ההוצאה לפועל שיש בהם משום קרבה להליכי פשיטת הרגל (כך למשל במסגרת זו מוסדר מנגנון של איחוד תיקים, המכליל את נושיו של החייב במסגרת הליך גבייה קולקטיבי אחד, וכך גם מוסדרת סמכות ראש ההוצאה לפועל, במקרים מסוימים ליתן "הפטר"), אך זאת בבחינת חריג למסגרת הרגילה של הליכי פשיטת הרגל (ראו עוד להרחבה: האן, עמ' 136-140).

כפי שבואר בהרחבה בע"א 2234/16 ריאר נ' ברבי (12.7.2017), בכל הנוגע להוראות פקודת פשיטת הרגל, יש להעניק למושג "פסק דין חלוט" פרשנות גמישה הנותנת ביטוי לתכליות העומדות בבסיס הליך פשיטת הרגל.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להיזקק לתגובת המשיבה.

במקרה זה, לא שוכנעתי כי דחיית הבקשה עתידה לגרום למבקשים נזק בלתי הפיך.

הבקשה נדחית כאמור, אך משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.

ביום 23.01.2018 ניתנה החלטת כבוד רשם ההוצאה לפועל לפיה הוטלו הגבלות על המבקש בהתאם להוראות סעיף 66ב(א)(3) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז – 1967 (להלן: "חוק ההוצאה לפועל").

בתום הדיון ביקשו הצדדים שהות על מנת להשלים טיעון ופסיקה בשאלה המשפטית של פרשנות סעיף 66ד(ג) לחוק ההוצאה לפועל.

...

בהחלטת כבוד הרשם מיום 05.06.2018 נקבע כי "משהחייב עומד בצו התשלומים, אני מורה על ביטול ההגבלות אשר הוטלו על החייב, למעט ההגבלה על יציאת החייב מהארץ אשר תיוותר בתוקף". בעקבות בקשה לעיון חוזר שהגיש המבקש במסגרתה עתר לביטול הגבלת היציאה מן הארץ שהוטלה עליו, קבע כבוד הרשם בהחלטתו מיום 02.07.2018 כי "בשים לב לסכום החוב בתיק העומד על קרוב ל-3 מיליון ₪, איני מוצא מקום לבטל ההגבלה על יציאת החייב מהארץ, באופן גורף, אך על סמך ביצוע תשלומים ספורים של 500 ₪ כל אחד. בה בעת, ככל ועותר החייב ליציאה מהארץ במועד מסוים, יפנה בבקשה מתאימה, תוך פירוט מועדי הנסיעה המתוכננת ונסיבותיה, ותינתן החלטה לגופו של עניין". ב-12.07.2018 הוגש ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל וזאת במסגרת רע"צ 29976-07-18.

הערעור נידון בפניי, ובהסכמת הצדדים בדיון מיום 01.01.2019, נדחה הערעור ללא צו להוצאות.

בנסיבות העניין, אני סבורה כי עמידה בצו התשלומים באופן רציף למעלה משנה, מהווה עמידה בצו התשלומים המצדיקה את ביטול ההגבלה.

יוער כי ממילא ספק אם יש באפשרות המבקש, המתגורר מזה 30 שנה בחו"ל, להעמיד ערבים אשר יבטיחו את חזרתו לארץ וזאת כאשר מקום מושבו נמצא בחו"ל. מכל האמור, אני מורה על קבלת הערעור ועל ביטול הגבלת יציאתו של המבקש מהארץ.

השאלה מתי ניתן לקבוע כי הרשם "נוכח" בקיום צו התשלומים, כלשון סעיף 66ד(ג), הנה שאלה הפתוחה לפרשנות, ולתוכה רשאי רשם ההוצאה לפועל לצקת את שיקול דעתו, בהתאם לנסיבות העניין המונח בפניו.

סעיף 66 א' (6) לחוק ההוצאה לפועל קובע, לעניין הגבלה על רישיון נהיגה של חייב כך: "הגבלת החייב מקבל, מהחזיק או מחדש רישיון נהיגה; הגבלה זו לא תוטל אם שוכנע רשם ההוצאה לפועל כי הטלתה עלולה לפגוע פגיעה ממשית בעיסוקו של החייב וביכולתו לשלם את החוב או שרישיון הנהיגה חיוני לחייב, עקב נכותו או עקב נכות בן מישפחה התלוי בו;" לשון הסעיף קובעת כי ההגבלה לא תוטל במקרה של "פגיעה ממשית בעיסוקו של החייב". לאור האמור,אין די בטענה כללית כאילו רישיון הנהיגה משמש את המבקש לצרכי פרנסה ועל המבקש היה לפרט ולהציג אסמכתות ונימוקים המצביעים על כך שהנו נזקק לרישיון הנהיגה לצרכי פרנסתו ועסוקו.

...

בעניין זה ראה רע"צ (נצ') 34995-02-12 שרה יעקובי נ' נושים אח': "המבקשת טוענת, כי היא עומדת בצו התשלומים ולדבריה יש בכך כדי להצדיק את בקשתה לביטול ההגבלות המוטלות עליה. איני מקבלת טענה זו. ביום 4.12.11 הוכרזה המבקשת כחייבת מוגבלת באמצעים והושת עליה תשלום חודשי בסך של 200 ₪, במסגרת תיק איחוד. עוד באותו חודש, ביום 20.12.11, ולאחר שהמבקשת עמדה בתשלום הראשון של צו התשלומים, הוגשה בקשתה לביטול ההגבלות המוטלות עליה. סבורני, כי אין בזמן הקצר אשר חלף בין המועד בו הוכרזה המבקשת כחייבת מוגבלת באמצעים ועד למועד בו הוגשה בקשתה, ואף עד למועד בו נדונה הבקשה שלפניי, בכדי ללמד על כך שעמידתה של המבקשת בתשלום החודשי אשר הושת עליה מצדיקה את ביטול ההגבלות שהוטלו עליה. במועד בו הגישה המבקשת את בקשתה לביטול ההגבלות היא שילמה תשלום אחד בלבד, על סך 200 ₪. ברי, כי אין באמור בכדי ללמד, כי לא קיימת סכנה שהמבקשת לא תשלם את חובה וכי אין צורך בהטלת ההגבלות.". יודגש כי באותו עניין אף אישר ביה"מ את החלטת כב' הרשם שם, על פיה באופן דומה למקרה שבפני תבוטל ההגבלה על רישיון הנהיגה בכפוף להפקדת סך של 1,000 ₪.

העובדה שההגבלה הוטלה בעבר (ועל כך לא הלין המבקש),היא המעידה כי המבקש לא נהג לעמוד בצו התשלומים שנקבע לו ויש בכך לחזק את המסקנה כי ההגבלה עדיין נדרשת, בשלב זה, כדי להבטיח כי המבקש יעמוד בצו התשלומים שהושת עליו ובכך לא לסכל את החזרת החוב לנושיו .

לסיכום הבקשה נדחית.

" מיום 16.5.2009 תיקון מס' 29 ס"ח תשס"ט מס' 2188 מיום 16.11.2008 עמ' 53 (ה"ח 260) הוספת סעיף 66א מיום 1.1.2019 תיקון מס' 59 ס"ח תשע"ח מס' 2710 מיום 18.3.2018 עמ' 438 (ה"ח 945) (4) (א) הגבלת החייב מעשות שימוש בכרטיס חיוב, כמשמעותו בחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו-1986; לעניין זה, דין הגבלה כדין סיום חוזה כרטיס החיוב בהודעת החייב; הודעה על כך תנתן למנפיק בדרך שתקבע, ויראו במועד קבלת ההודעה את מועד סיום החוזה; מיום 14.10.2020 תיקון מס' 64 ס"ח תשע"ט מס' 2778 מיום 9.1.2019 עמ' 221 (ה"ח 1246) תיקון מס' 64 (תיקון) ס"ח תש"ף מס' 2790 מיום 18.2.2020 עמ' 14 (ה"ח 1291) (4) (א) הגבלת החייב מעשות שימוש בכרטיס חיוב; לעניין זה, דין הגבלה כדין סיום חוזה כרטיס החיוב בהודעת החייב כדין סיום חוזה שירותי התשלום, כהגדרתו בחוק שירותי תשלום, התשע"ט-2019, לעניין הנפקת כרטיס החיוב, בהודעת החייב; הודעה על כך תנתן למנפיק בדרך שתקבע, ויראו במועד קבלת ההודעה את מועד סיום החוזה על אף הוראות סעיף 6(א)(1) לחוק האמור; סעיף זה התווסף לחוק ההוצאה לפועל במסגרת תיקון מס' 29 משנת תשס"ט 2008 ובמקביל תוקן סעיף 7(3) חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: חוק הפיצויים ) כאשר נוסחו כיום הוא כדלקמן: "מי שנהג ברכב כשאין לו רשיון לנהוג בו, למעט רשיון שפקע מחמת אי תשלום אגרה או מחמת הגבלה שהוטלה לפי פרק ו'1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967." בטרם אצלול לפרשנות שיש לתת לסעיפים 66א לחוק ההוצאה לפועל ו- 7(3) לחוק הפיצויים, אקדים מספר מילים בכל הקשור לשלילת כסוי בטוחי עקב שלילת רישיונו של הנוהג ברכב.

...

ביום 10/5/21 סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה. הכרעה ודיון לאחר ששקלתי טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל.

ביום 24/2/2015 הגיש התובע תגובה לבקשת הנושה בה כתב "אבקש את כבודו לא לענות בחיוב לבקשת הזוכה היות והנני עובד כאיש אחזקה.....". אני קובע כי תגובה זו מתייחסת לבקשה שהוגשה והיא באה בתגובה אליה כאשר היא אינה מתייחסת להחלטה שניתנה בעקבותיה.

לכן אני דוחה את הטענה.

סיכום לסיכום יש לפסוק לתובע את הסכומים כדלקמן: כאב וסבל 186,088 ₪ הפסדי שכר לעבר 473,350 ₪ עזרה והוצאות לעבר 130,000 ₪ הפסד כושר השתכרות לעתיד 690,806 ₪ הוצאות ועזרה לעתיד 870,000 ₪ הפסד תנאים סוציאליים 145,570 ₪ סה"כ 2,495,814 ₪ התובע קיבל ומקבל קצבת נכות כללית ושירותים מיוחדים.

לכן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 1,743,041 ₪.