כניסת מנויים
מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

פרשנות סעיף 59 (ד) לחוק חוזה הביטוח כפל ביטוח מחלות על שני ביטוחים

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2020 בשלום קריות נפסק כדקלמן:

לבסוף, במכלול מוצגיה של התובעת מצוי מיסמך רפואי שמעיד על פניית התובעת לקבלת טפול רפואי בבית חולים נצרת ביום התאונה (קבלה בשעה 21:53), שבו צוין כי "לדבריה ביום פניתה נפלה במדריגות הרכב [על פניו מדובר בהשמטה של האות "ת" – מ"ע] בדרך חזרה מאוניברסיטת תל אביב ונחבלה בברך שמאל".
סעיף 67 לחוק חוזה הביטוח מוסיף וקובע כי לא ניתן להתנות על סעיף 59 לחוק חוזה הביטוח אלא רק לטובת המבוטח או צד שלישי, למעט סעיף 59(ד) עליו כן ניתן להתנות (ראו גם סעיף 64 לחוק).
זאת ועוד, בפסיקה נקבע כי מבטח א' לא יכול לפטור את עצמו בפוליסה שערך מכיסוי על ידי הוספת תנאי כי הכסוי לא יחול ככל שקיימת פוליסה נוספת שמבטחת את אותו סיכון, ללא הסכמת מבטח ב' שביטח את אותו סיכון, כלומר במצב של כפל ביטוח (ע"א 206/99 א. דורי חברה לעבודות הנדסיות בע"מ נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה(5) 566, 575 (2000); לבקורת על פסק הדין ראו: שחר ולר "על בעיית התאום בין ביטוחים חופפים וסעיף 59 לחוק חוזה הביטוח" משפטים לג(1) 285 (התשס"ג)).
במקרה שלפנינו מדובר לכאורה במקרה הפוך, בו מבטח ב' מסכים מראש להתנות על הסדר כפל הביטוח הקבוע בחוק "לרעתו". בהקשר של כפל ביטוח, קיימים איפוא מספר רבדים: רובד אחד שעוסק ביחסים בין המבטחים – שניתן להתנות עליו; רובד שני שעוסק ביחסים בין המבטח לבין המבוטח, שלא ניתן להתנות עליו אלא לטובת המבטח; ורובד שלישי של יחסים בין המבוטח לצד שלישי שלא ניתן להתנות עליו אלא לטובת הצד השלישי.
פרשנות זו תואמת את ההרחבה שדנו בה מקודם, לפיה איילון ביטחה את אחריותה השילוחית של הרכבת, ולכן ההוראה לגבי הביטוח הראשוני היא המשך ישיר להרחבה האמורה.
...
הואיל והצדדים עמדו על בירור המחלוקות עד תום, אין מנוס אלא ליתן פסק דין מנומק, גם אם המשאבים הכרוכים בכך לא עומדים ביחס מידתי לגובה המחלוקת.
התוצאה  אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעות 1, 2 ו- 4 ביחד ולחוד לשלם לתובעת פיצוי בסך של 14,556 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 3,500 ₪ וכן הוצאות בגובה אגרת בית המשפט ששולמה על ידי התובעת משוערכת להיום.
אני מורה על מחיקת התביעה נגד נתבעת 3 וכן נגד צד שלישי 1, ללא צו להוצאות.
אני מקבל את ההודעה לצד שלישי נגד צד שלישי 2 במובן זה שאני קובע כי צד שלישי 2 תישא ב- 60% מהסכום שנפסק לתובעת ואילו המודיעות תישאנה ב 40% מהסכום, זאת ביחסים ביניהן ללא קשר בחיובן כלפי התובעת בתביעה העיקרית.
לחצו כאן לקבלת מראה מקום

בהליך רשות ערעור אזרחי (רע"א) שהוגש בשנת 2020 בעליון נפסק כדקלמן:

תמצית טענות הצדדים המבקשת העלתה שלוש טענות עיקריות: האחת – כי ישנן פסיקות סותרות בערכאות הדיוניות באשר לפירוש סעיף 62(ד) לחוק חוזה הביטוח, ונכון לפרש את הסעיף כך שלמשיבה אין זכות תיחלוף כלפי המבקשת במקרה דנן; השנייה – כי זכות התיחלוף של המשיבה כלפי המבקשת נשללת גם מכוח הסכם; והשלישית – כי אין לראות בטענתה משום הרחבת חזית.
אסכולה זו נשענת על שני פסקי דין של בית המשפט המחוזי – ע"א (מחוזי ת"א) 2372/03 סהר בע"מ - חברה לביטוח נ' פניקס הישראלי בע"מ – חברה לביטוח (31.7.2005) (השופטת ש' דותן) (להלן: עניין סהר); ופסק דיני בבר"ע (מחוזי חי') 149/06 חנניה נ' הראל חברה לבטוח בע"מ (7.5.2006) (להלן: עניין חנניה).
זכות התיחלוף שוללת את האפשרות שהניזוק ומבטחתו יחזיקו שניהם בו בעת באותה זכות (רע"א 7817/99 אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ נ' קופת חולים מכבי, פ"ד נז(3) 49, 63 (2003)).
ההנחה היא שזכות התיחלוף מצמצמת את הסיכון של חברות הביטוח, שכן הן מעריכות כי במקרים מסוימים יוכלו לחזור אל המזיק ולהישפות ממנו; וכי אלולא הזכות, ניזוק היה מקבל פיצוי כפול על נזקיו – שיפוי מהמזיק ותגמולי ביטוח מהמבטח – מצב שהיה מייצר תמריץ שלילי למניעת הנזק ואף תמריץ למעשי תרמית, מה שהיה מביא להתייקרותן של פוליסות הביטוח.
...
דין הטענה להידחות.
סוף דבר סוף דבר, סעיף 62(ד) לחוק חוזה הביטוח אינו שולל ממבטח הניזוק זכות תחלוף כלפי מבטח המזיק שהוא קרוב משפחה של הניזוק.
אשר על כן, דין הערעור להידחות.
לחצו כאן לקבלת מראה מקום

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2005 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

לחילופין הוא טוען כי על מבטחתו, הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, ועל איתן, לשאת בשיעור הנזק בו חוייב על פי דיני ביטוח כפל ועל פי גבולות האחריות שבפוליסות הרלבנטיות (וראה הסכמת נחאש, ויניק ואיתן, כי יהיו רשאים, הדדית, לטעון טענות כפל ביטוח מבלי צורך לתקן את כתבי הטענות, בעמ' 16 לפרוטוקול).
רשימת הפוליסה שהוציאה איתן לויניק קובעת כי המבוטח הוא "ויניק בע"מ ו/או משרד השיכון ו/או קבלני משנה". אף שנחאש לא היה קבלן משנה של ויניק באופן ישיר אלא קבלן משנה של בוני חיפה, הרי בהעדר ראיה אחרת, יש לפרש את הפוליסה ככוללת כל קבלן משנה שעבד באתר בין אם היה לו קשר חוזי ישיר עם ויניק ובין אם לאו (ור' ע"א 185/75 אוחיון נ' חיון, פ"ד לא (3) ע' 820, ע"א 5464/00 פרץ ג.ג. מהנדסים בע"מ ואח' נ' קינן ואח', פ"ד נז (4) ע' 481).
על פי הוראת סעיף 59(ד) לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981, על המבטחים לשאת בנטל החיוב בינם לבין עצמם "לפי היחס שבין סכומי הביטוח". פוליסת הביטוח שהוצאה ע"י הפניקס הישראלי לנחאש מבטחת את חבותה הנזיקית של נחאש כלפי צד שלישי עד לסך של 1,000,000 ₪ לתובע.
התובע פונה, באמצעות אמבולנס, לבית החולים כרמל, ושוחרר למחרת היום.
בחוות דעתו ציין המומחה, כפי שציינו גם המומחים האחרים, כי התובע "מפגין מוגבלות שהינה גדולה מהצפוי במצבו". את חוות דעתו השתית, לפיכך, על שני מימצאים אובייקטיביים שמצא אצל התובע: האחד, ישור העקומה הלורדוטית של עמוד שדרה צוארי, כפי שנראה בצילומי הרנטגן, הנגרם עקב כיווץ שרירים תגובתי ומעיד על חבלה בעמוד השדרה הצווארי.
...
לסיכום, סבר ד"ר יון, כי יש בצילומי הרנטגן ובפיענוחם כדי לחזק את האמור בחוות דעתו.
בשל כאבי הגב של התובע היא נאלצה גם לאפות וגם למכור, ובסופו של דבר העסק קרס.
הנני מורה, איפוא, כי הנתבעים ישלמו לתובע, ביחד וחוד, סך 205,915 ש"ח. כמו כן ישלמו לתובע את אגרת בית המשפט וכן את הוצאותיו בגין חוות דעתם של ד"ר וייס וד"ר יון, בצירוף הפרישי הצמדה וריבית כחוק ממועד תשלומם, וכן שכר טירחת עורך דין בשיעור 17.5% מן הסכום שנפסק (לאחר ניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי) בצירוף מע"מ כחוק.
לחצו כאן לקבלת מראה מקום

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2007 בשלום ראשון לציון נפסק כדקלמן:

התובע עתר לחייב את הנתבעת לשלם לו תגמולי ביטוח בין "מחלה קשה" (טרשת נפוצה) ואובדן כושר עבודה, על פי שתי פוליסות (פוליסה לביטוח חיים 8629669, נספח א' לתצהיר התובע; פוליסה 2-774204, נספח ב' לתצהיר התובע).
המחלוקת, אם כן, נסבה על שתי שאלות: האחת – שאלת הגילוי הנאות; השניה – האם התובע איבד את כושר עבודתו כמוגדר בפוליסות הביטוח.
בחקירתו ציין מר טל, כי להבנתו – "גם אם היינו כותבים את הכל, זה לא היה בלתי אפשרי לקבלו לשיטתי". הוא פירש, כי חברת הביטוח אינה חייבת לדחות את המבוטח, אלא יכולה לקבלו בתוספת פרמיה, או עם החרגת מצב רפואי מסוים (פרוטוקול ע' 30 ש' 17-18; ע' 31 ש' 1-5).
הסכום יוצמד כחוק מדצמבר 2002 (לענין זה, יש לראות את מועד פרוץ המחלה וגילויה כמועד קרות מקרה הביטוח), וישא ריבית צמודה כחוק מיום 8.5.2003 (30 ימים מפנית התובע לנתבעת, לפי נספח ו' לתצהיר הנתבעת; ר' סעיף 28(א) לחוק חוזה ביטוח, התשמ"א-1981).
לפי סעיף ב' הנ"ל, גובה הפצוי הוא השכר החודשי במכפלה של 25%, ובתוספת 1/3 1 ל-5% שכר נוספים (עד לשיעור אובדן הכושר החלקי-30%).
מסקנה זו נובעת מסעיף 13א לנספח הפוליסה לאובדן כושר עבודה מוחלט (נספח ד' לתצהיר התובע), לפיו: "מותנה בזה שסך כל הפיצויים החודשיים שיגיעו למבוטח מהחברה ומכל חברת ביטוח אחרת, לא יעלה בשום מקרה על 75% משכרו או מהשתכרותו החודשית של המבוטח, לפני קרות המחלה או התאונה שגרמו לאי הכושר לעבודה". על כן, יש לחשב את הפצוי לפי בסיס השכר המוסכם (8,000 ₪), כאשר 75% מהווים תקרה לפצוי.
...
לעומת זאת, בענין אובדן כושר עבודה אני מקבלת את טענת הנתבעת כי סרוב הנתבעת לא היה חסר תום לב. עד ספטמבר 2004 המשיך התובע לעבוד חלקית בבית הקפה ולקבל שכר זהה לשכרו בטרם קרות מקרה הביטוח.
דרישתו לריבית מיוחדת בראש זה – נדחית.
התוצאה היא שאני מקבלת את התביעה כמפורט לעיל.
לחצו כאן לקבלת מראה מקום

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2008 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

התובע טען, כי מהות הפוליסה הינה הגנה כפולה על המבוטח-דהיינו כיסוי ביטוחי במקרים של תאונות אישיות כגון תאונת עבודה, וכן השתלות בחו"ל. התובע טען כי אירעה לו תאונת עבודה בשנת 1999, וזאת עת מילוי תפקידו בבית המעצר בת"א, בכך שהותקף ע"י עצורים ונפצע בכל פלגי גופו לרבות פגיעה בשיניים, באף וכן בגב עליון ותחתון.
הלכה היא שבית משפט לא יפסוק בעילה אשר לא נטענה בכתבי הטענות: "לעולם לא יתן בית המשפט לתובע פסק דין על סמך עילה שונה מזו אשר נטענה בכתב התביעה, אלא אם גילה הנתבע, בפירוש או מכללו של דבר את הסכמתו לכך" (ד"ר זוסמן סדרי הדין האזרחי, מהד' שביעית 1995 (ע' 153).
כפי שהובהר בהחלטת הביניים של בית משפט זה בעיניין טענת ההתיישנות בהתאם להלכה של בית המשפט העליון בברע"א 1395/00 אהוד צפריר נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, (להלן: "הלכת צפריר") שם קבע כבוד המשנה לנשיא ש' לוין, כשם שקבעו שתי ערכאות לפניו כי מניין תקופת ההתיישנות על פי סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, נמנה מיום קרות הארוע, שהוא מקרה הביטוח ולא מיום קביעת הנכות לצמיתה.
וענה כי התובע לא התלונן בפניו על ארוע אחר מלבד האירוע התאונתי משנת 99 ובלשונו: "ש. מפנה לחוו"ד שלך, האם נכון שבביקור של התובע אצלך מתולדות המחלה והדברים שהוא סיפר לך הוא מתלונן על אירוע תאונתי אחד מ 1999? ת. חוו"ד שלי מתאריך 24/12/04 התייחסה למקרה משנת 99. התבקשתי לכתוב את החוו"ד לתאונה זו.
...
אשר על כן דין התביעה לתגמולי ביטוח מחמת אבדן כושר עבודה להידחות.
התוצאה היא שלאור ההחלטה לעניין תגמולי ביטוח בגין נכות צמיתה לעיל, התביעה כולה נדחית איפוא.
התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט ושכר טירחת עורכי דין בסך כולל של 3,500 ₪ בתוספת הסכום השווה למע"מ. סכום זה יהיה צמוד למדד וישא ריבית חוקית מהיום ועד לתשלומו המלא בפועל.
לחצו כאן לקבלת מראה מקום
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו