מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית

פרשנות סעיף 52(ג) לחוק העונשין

בהליך עבירות שאינן תאונות דרכים ואינן דו"חות (פ"ל) שהוגש בשנת 2022 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

בפסקי הדין הנ"ל נידרש בית המשפט העליון לפרשנות סעיף 52(ג) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, שעניינו מאסר על תנאי.
...
בהתחשב בכל האמור לעיל, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: 1) תשלום קנס בסך 1,000 ₪ או 10 ימי מאסר תמורתם.
בנוסף, אני מורה על הפעלת פסילת רישיון למשך 3 חודשים כפי שנפסק על תנאי על ידי בית המשפט לתעבורה ירושלים בתיק פ"ל 5036-06-19 ביום 14.07.2019 וזאת לריצוי במצטבר לפסילה שהוטלה בתיק זה ולכל פסילה אחרת.
בנוסף, אני מורה על הפעלת עונש מאסר למשך 3 חודשים כפי שנפסק על תנאי על ידי בית המשפט לתעבורה ירושלים בתיק פ"ל 5036-06-19 ביום 14.07.2019, מתוכם שני חודשי מאסר ירוצו בחופף למאסר שהוטל בתיק זה וחודש אחד ירוצה במצטבר.

בהליך רע"פ (רע"פ) שהוגש בשנת 2017 בעליון נפסק כדקלמן:

בבסיסו של עונש זה עומדת ההנחה שלפיה איום בהשתה ודאית של עונש מאסר בפועל בגין ביצוע עבירה נוספת – ימנע מהנאשם לבצעה בשנית (ראו: ע"פ 4517/04 מסראוה נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(6) 119, 126 (2005) (להלן: עניין מסראוה); ד"נ 16/85 הררי נ' מדינת ישראל, פ"ד מ(3) 449, 455 (1986); הלוי, דיני עונשין, בעמ' 831; רבין וואקי, בעמ' 1648; גיא בן דוד "מניין תקופת המאסר על תנאי על פי פרשנותו של סעיף 52(ג) לחוק העונשין" מאזני משפט ח 155, 158-157 (2012) (להלן: בן דוד); יעקב בזק הענישה הפלילית 151 (1981)).
...
המשנה לנשיאה (בדימ') ס' ג'ובראן: בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ת' שרון נתנאל) בעפ"א 15019-01-15 מיום 3.2.2015, במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בחדרה (השופטת ט' תדמור-זמיר) בתו"ב 34516-02-13 מיום 24.12.2014.
תמוה בעיני כי מבלי שהמחוקק התיר זאת מפורשות, נגיע למסקנה כי עונש המאסר המותנה לא מתיישן.
אבהיר תוך התייחסות לדברים שכתבתי בע"פ 7915/15 גדבאן נ' מדינת ישראל (09.07.2017): "יש לזכור: ברקע, ולא רק, מצוי התיקוף החוקתי, הנובע מעקרונות השיטה ומחוקי היסוד. התוצאה היא שהזכויות הדיוניות עלו בדרגה, והן מקבלות גיבוי וחיזוק מ[חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו](http://www.nevo.co.il/law/70320). על שדרוג זה לתת אותותיו בניתוח הזכויות הדיוניות בהליך הפלילי. על דרך ההשאלה, יש לשמוע את המילים של החוק הפרטני, יחד עם המנגינה של העקרונות החוקתיים. בית המשפט המאזין למנגינה, יסתייע בה לפירוש ולניתוח הדין הפלילי, תוך עיצוב והעשרת זכות הנאשם להליך הוגן. אלה מאפייניה של השיטה הישראלית. ככל שיטה יש בה יתרונות וחסרונות, אבל על המשפטן – הפרקליט, הסניגור והשופט – להתאים את מלאכתו אליה" (שם, פסקה 11 לחוות דעתי).
לו היינו מקבלים את עמדת המדינה בנסיבות המקרה הנוכחי, היינו מגיעים למסקנה שכל עוד מדובר בעבירה נמשכת, עונש המאסר המותנה אינו מתיישן לעולם.

בהליך תיק פ"ל אדום (פל"א) שהוגש בשנת 2020 בשלום חדרה נפסק כדקלמן:

סוף דבר, נראה לי כי הפרשנות הראויה של סעיף 52(ג) לחוק העונשין מביאה לתוצאה כי תקופת התנאי שנגזרה על המערער במשפט הראשון מתחילה עם מתן גזר-הדין על-ידי בית-משפט השלום, דהיינו בתאריך 10.1.1990.
...
לעניין זה, אפנה לדברים הבאים, כפי שנאמרו ברע"פ 3878/05 יעקב בנגוזי נ' מ"י, (פורסם באתר נבו): "העבירה אותה עבר המבקש היא חמורה ויש לבטא את חומרתה בענישה מרתיעה. נהיגה בכבישי הארץ בזמן פסילת רשיון טומנת בחובה סיכונים רבים לבטחונם של נוסעים ברכב והולכי רגל. יתר על כן, ולא פחות מכך, היא משקפת התייחסות של ביזוי החוק וצווי בית המשפט. עניינו של המבקש חמור פי כמה, נוכח העובדה שנהיגתו במצב של פסילת רשיונו נעשתה בעת שהיה תלוי נגדו מאסר על תנאי של 12 חודשים בגין עבירה קודמת של נהיגה בזמן פסילת רשיון. בנסיבות אלה, אין צורך בחיזוק נוסף למסקנה המתבקשת כי מדובר בנאשם המזלזל זלזול עמוק בחוק, בצווי בית המשפט, ובחובתו הבסיסית לקיים את הכללים שהחברה קבעה להבטחת חייהם ושלומם של בני הציבור". כמו כן, ברע"פ 6115/06 מדינת ישראל נ' אבו-לבן נקבע לעניין חומרת העבירה של נהיגה בזמן פסילה והסיכון הגלום בה כדלהלן: "נדמה כי אין צורך להרחיב אודות החומרה הכרוכה בנהיגה בזמן פסילה. בביצוע מעשה כזה מסכן הנהג, שכבר הוכיח בעבר כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, את שלום הציבור - נהגים והולכי רגל כאחד; הוא מבטא זלזול בצווים של בית-המשפט; הוא מוכיח, כי לא ניתן להרחיק אותו נהג מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב... ". לאחרונה קבע בית המשפט העליון ברע"פ 5635/19 ליאור יעקובוב נ' מדינת ישראל, (ניתן ביום 4.9.19 [פורסם בנבו]): "אין להקל ראש במעשיו של המבקש אשר נהג ברכבו חרף פסילת רישיונו ובעוד עונשי מאסר מותנים תלויים ועומדים נגדו, תוך התרסה נגד רשויות החוק והפגנת זלזול בהחלטות בית המשפט. לכך מצטרפת חומרתה הרבה של נהיגה ללא תעודת ביטוח בת-תוקף, העלולה לעורר קשיים במימוש הפיצויים במקרה של תאונת דרכים (וראו רע"פ 1483/19 ליפשיץ נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (6.3.2019); רע"פ 665/11 אבו עמאר נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (24.1.2011)).
" לאור האמור, אני קובע כי התנאי בן 10 החודשים אותו עותרת המאשימה להפעיל תם עובר לחודש ספטמבר 2017 לכל המאוחר, ואיננו בר הפעלה בתיק זה. לפיכך, מתחם העונש ההולם לעבירה של נהיגה בזמן פסילה, בנסיבות התואמות לענייננו, כפי שנקבע בפסיקה נע בין מאסר של 6 חודשים ועד 18 חודשי מאסר בפועל.
על כן, אני קובע כי מתחם הענישה נע בין 6 חודשי מאסר בפועל אשר יכול ויבוצעו בעבודות שירות ועד 20 חודשי מאסר בפועל, לצד פסילה לתקופה שבין 15 חודשים לבין 40 חודשים.
על אף שבענייננו, מאסר בפועל איננו זר לנאשם אשר כבר נשא בעונשי מאסר וחרף זאת לא נרתע מלבצע עבירות ומלהסתכן בנשיאת מאסרים נוספים, שוכנעתי ששליחתו למאסר מאחורי סורג ובריח יש ותשיב את הנאשם לאחור ותבטל את דרך השיקום בה הלך עד כה. קראתי בעיון את התסקיר ואת הרצון שמגלה הנאשם לערוך שינוי באורחות חייו בגיבוי אמו לרבות העברת חייהם לאוקראינה וכן שמעתי את הנאשם ואמו והשתכנעתי מכנות דבריהם ואולם, בכך אין די כדי לפטור את הנאשם מעונש ולקבוע כי עונשו יתמצה בפסילה ובענישה צופה פני עתיד.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2022 בשלום רחובות נפסק כדקלמן:

כידוע, באפשרות להורות על הטלת מאסר על תנאי הוסדרה בהוראת סעיף 52(ג) לחוק העונשין הקובעת כדלקמן: "תקופת התנאי תתחיל ביום מתן גזר הדין ואם הנדון נושא אותו זמן עונש מאסר - ביום שיחרורו מן המאסר; אולם תקופה שאסיר נמצא בה מחוץ לבית הסוהר בשל שיחרור בערובה מכח סימן ב' בפרק ג' לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב–1982, בשל חופשה מיוחדת או מכח סימן ב1 לפרק ו', יראו אותה כתקופת תנאי מיצטברת לתקופת התנאי שקבע בית המשפט; והכל כשבית המשפט לא הורה אחרת". באשר להלכות הנוגעות לתקופת התנאי השיפוטית והסטטוטורית אפנה לעניין אשקר וכן לרע"פ 785/22 דירבאס נ' מדינת ישראל (9.3.2022).
הראציונאל העומד מאחורי הפרשנות התכליתית של הוראת סעיף 52ג לחוק העונשין לא השתנה והוא נועד להבטיח את האפקטיביות של המאסר המותנה.
...
כאשר מדובר בשני מאסרים מותנים שנולדו מכתב אישום אחד ומאותה מסכת עובדתית, כבענייננו, נקודת המוצא היא של חפיפה בין העונשים (ע"פ 4517/04 מסראווה נ' מדינת ישראל (10.03.2005) – שהרציונל שלו חל גם לאחר תיקון 113; ת"פ 60150-03-16 מדינת ישראל נ' ליוסטרניק (07.02.2018); ת.פ 55157-06-17 מדינת ישראל נ' אלמו (17.9.2018)) בהינתן כל המקובץ, שהרי עתירתה של המאשימה, שהוצגה כחלק מהסדר הטיעון לעניין העונש שגובש בין הצדדים, יש בה לאזן את כלל השיקולים הצריכים לעניין נכונה, לרבות חפיפתם של המאסרים המותנים זה לזה, עתירה זו הגונה וראויה מקובלת עליי במלואה.
תוצאה לאור האמור אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 4 חודשי מאסר בפועל.
אני מורה על הפעלתם של שני מאסרים מותנים, האחד בן 12 חודשים והשני בן 6 חודשים שניתנו בגזר דין מיום 25.11.2015 בת.פ 53743-11-14 בחופף זה לזה.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2022 בשלום באר שבע נפסק כדקלמן:

על כן, בנגוד לקביעות הערכאות קמא, המקרה שלפנינו אינו נופל לגדרי הכלל, אלא לגדרי החריג, משמע – יש להתחיל למנות את תקופת התנאי שהושתה בהליך הראשון "ביום שיחרורו מן המאסר". ברקע להלכה זו עומדת הפרשנות התכליתית לסעיף 52(ג) לחוק העונשין.
...
כמו כן, ובהתאם לעתירת המאשימה, אין מנוס מהפעלת ההתחייבות הכספית בסך 4,000 ₪, וזאת לאור הוראות סעיף 76 לחוק העונשין, כפי שפורש בפסיקה.
סוף דבר: לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים כמפורט לעיל, אני מטילה על הנאשם את העונשים הבאים: המאסרים המותנים מת"פ 70787-07-18, האחד, בן 6 חודשים, והשני, בן 3 חודשים, יוארכו בשנתיים נוספות מתום תקופת התנאי.
אני מורה על הפעלת ההתחייבות הכספית שהתחייב הנאשם בת"פ 71133-07-17 בסך 4000 ₪.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו