פרשנות סעיף 24(א)(4) לחוק בית הדין לעבודה

אמנם התובעים לא טענו מה מקור הסמכות, אולם הסעיף היחיד שניתן לבחון כמתאים לעניינם הוא סעיף 24 (א) (4) הקובע שלבית הדין לעבודה סמכות לידון בתובענות שבין עובד לאירגון עובדים הקשורות בחברות או בתחום פעילותו של האירגון בעינייני עבודה.

בית המשפט העליון נתן לביטוי זה משמעות מצמצמת, דהיינו שיש לפרשו כמתייחסת לתובענה בעיניין החברות עצמה.

סעיף 79 (א) לחוק בתי לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984, החל גם על בתי הדין לעבודה מכוח סעיף 39 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט – 1969, קובע שבית הדין אליו הועבר עניין מבית דין אחר, "ידון בו כאילו הובא לפניו מלכתחילה, ורשאי הוא לידון בו מן השלב אליו הגיע בית המשפט הקודם". לאור זאת, רשאי בית הדין גם לדחות תביעה על הסף מחוסר סמכות עניינית שהוא השלב שהגיע אליו בית הדין האיזורי לעבודה בתל-אביב שעסק בסמכות המקומית בלבד.

...

בשים לב לטענות התובעים כי לא מתבקש סעד כלשהו כנגדת הנתבעת 4 – ההסתדרות, ובשים לב לקביעותינו כמפורט בסעיפים 10 ו-11 לעיל (לעניין הסמכות) – התביעה כנגד ההסתדרות – נדחית.

באשר לשאלת ההוצאות – מצאנו כי יש ממש בטענות הנתבעים בדבר העלאת טענות משפטיות מופרכות על ידי התובעים, תוך ריבוי הליכים.

נוכח כל המפורט לעיל, מצאנו לחייב את התובעים לשלם לנתבעים הוצאות משפט בסך 10,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

בהילכת בועז מואב הדגיש כב' השופט ברנזון בעמ' 272 לפסק הדין: "הסעיף [סעיף 24[א][4] לחוק בית הדין לעבודה – י.ג] אינו מדבר על תובענה בדבר או בעיניין הקשור בחברות אלא בתובענה שהיא עצמה קשורה בחברות, ואינני יכול לפרש את זה אחרת מאשר תובענה בעיניין החברות עצמה. כלומר תובענה שבה עומדת לדיון השאלה, היא גופה, בדבר חברותו או אי חברותו של העובד באירגון, ולא דבר כלשהוא הקשור בחברותו או הנובע ממנה... אלא עצם חברותו או אי חברותו". הטענות העומדות לבירור הן טענות בעלות גוון חוקתי בעיניין מפתח החלוקה בועד הארצי שנקבע בתקנון האירגון – נושאים הקשורים לבחירות ולשיטת הבחירות באירגון.

...

"סבורני שצדק חברי הנכבד כאשר נתן למילים "הקשורות בחברות" [בסעיף 24[א][4] לחוק בית הדין לעבודה –י.ג].

התשתית הנורמאטיבית – סעיף 24(א)(1ד) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 (להלן: "החוק"), קובע כדלקמן: "לבית דין איזורי תהא סמכות ייחודית לידון – ... בתובענה של עובד או נציג ארגון עובדים נגד מעסיק או נושא משרה אצלו, או של מעסיק או נושא משרה אצלו נגד עובד או נציג ארגון עובדים, בקשר ליחסי עבודה, שעילתה עוולה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965; לעניין זה, "נושא משרה" – מנהל פעיל בתאגיד, שותף למעט שותף מוגבל, ממונה על העובד ופקיד האחראי מטעם התאגיד על תחום זכויות עובדים.

דברים אלו מצאו ביטוי גם בדברי ההסבר להצעת החוק, שבמסגרתה הוענקה הסמכות הייחודית לבית הדין לעבודה לידון בתובענות לפי סעיף 24(א)(1ד) לחוק, שם צוין, כדלקמן (ראו הצעות חוק הממשלה 436, כ"ד בסיוון, התשס"ט עמוד 576 ): "לאחרונה החלה תופעה של הגשת תביעות לבתי המשפט האזרחיים, שעילתן לשון הרע בקשר ליחסי עבודה בין מעביד או נושא משרה אצלו לבין עובדיו... לאור הקשר המהותי של התביעות ליחסי עבודה מוצע לתקן את סעיף 24... להרחיב את סמכויותיו של בית הדין האיזורי לעבודה ולקבוע כי תובענות במסגרת יחסי עבודה, שעילתן בפירסום לשון הרע ... ואשר הגיש מעביד או נושא משרה אצלו נגד עובד... יבואו לפתחו של בית הדין לעבודה. זאת בהיתחשב בהתמחותו של בית הדין לעבודה בסכסוכים שביחסים האמורים."; עוד נפנה לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה, בהקשרה הכללי, הקובעת כי יש לפרש את המונח "ממונה" במונחו הרחב.

...

טענות הצדדים בבקשה – בבקשה שהגיש הנתבע הוא טען כי דין התביעה להידחות על הסף מטעמי היעדר סמכות עניינית.

בהינתן כך, בית הדין לעבודה הינו הערכאה 'הטבעית והנכונה' לבירור הסכסוך בין הצדדים; מגמת החקיקה אף מחזקת את המסקנה, כי ההליך שבנדון ראוי להישמע בבית הדין לעבודה.

בכלל זה, איננו סבורים כי הגדרת "נושא משרה" וביחס לבקשה הנוכחית, צריכה להיות מושפעת מהשאלה האם "המנהל" מועסק בהכרח בחוזה אישי, או שמא דווקא בדירוג-דרגה; ואחרי כלל האמור לעיל, גם אם היינו סבורים כי יש לקבל את הבקשה (וכאמור, עמדתנו היא אחרת), הרי שבכל מקרה לא היה כל מקום לדחות את התביעה על הסף, כבר כעת.

טרם סיום נעיר עוד, כי איננו מקבלים את טענת התובעת, כי ניתן לראות בנתבע כ"פקיד מטעם המעסיק הממונה על זכויות עובדים".

לסיכום – בקשת הנתבע לדחייה על הסף דינה להידחות.

הפרשנות שניתנה בפסיקה לביטוי "גופים ואנשים אחרים הממלאים תפקידים צבוריים על פי דין" בסעיף 15(ד)(2) לחוק-יסוד: השפיטה יפה, כפי שנפסק לא אחת, גם לפרשנות ביטוי זה בסעיף 2 לחוק בתי המשפט המינהליים (ובהתאם גם לפרשנות מונח זה בחוק תובענות ייצוגיות אשר מפנה להגדרה שבחוק בתי המשפט המינהליים, כפי שיפורט), וכפי שנפסק: "רשות מוגדרת כ"רשות מרשויות המדינה... וכן גופים ואנשים אחרים הממלאים תפקידים צבוריים על פי דין" (סעיף 2 לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים).

אל מול התוצאה של סילוק על הסף שקלתי העברת התובענה לבית הדין לעבודה בהיותו בעל הסמכות לידון בתביעה זו כאשר מדובר בתביעה של חבר ארגון עובדים כנגד האירגון, ואולם לא מצאתי כל טעם לכך מאחר ובכל מקרה לפי פרט 10 לחוק תובענות ייצוגיות, אין לבית הדין לעבודה סמכות לידון בהליך ייצוגי בעיניין לפי סעיף 24(א)(4) לחוק בית הדין לעבודה – "תובענות שבין עובד לאירגון עובדים...", ומכאן שאין טעם בהעברת הדיון.

...

לאור כל האמור, מתבקשת המסקנה כי ההסתדרות אינה בגדר "רשות" וכי דין התובענה המינהלית הנדונה אשר הוגשה בפני, בהתבסס על פרט 11 לחוק ובהתבסס על הטענה כי מדובר ברשות – סילוק על הסף.

סוף דבר מבלי לקבוע מסמרות לגופו של עניין, אין בדברים אלו כדי להשליך על זכותו המהותית האישית של המבקש, אשר לכאורה ומכוח הוראת סעיף 24(א)(4) לחוק בית הדין לעבודה מקומה להתברר בבית הדין לעבודה [וראו לעניין זה דברי בית המשפט העליון בערעור וייטמן].

משכך ולאור כל האמור, אני סבורה כי הסילוק על הסף בענייננו צריך להיעשות בדרך של מחיקה על הסף וכך אני מורה.

סעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה, סביב פרשנותו נחלקו הצדדים, קובע סמכות ייחודית לבית הדין לעבודה לגבי: תובענות של חברים או חליפיהם או של מעסיקים או חליפיהם נגד קופות גמל, כמשמעותן בחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, או תובענות של קופות הגמל נגד חבריהן או חליפיהם או נגד מעסיקים או חליפיהם, הכל אם התובענות נובעות מהחברות בקופות או מחבותם של מעסיקים לקופות, לפי הענין, וכן כל תובענה לקיצבה הנובעת מיחסי עבודה; פסק הדין בעיניין פלונית נגד מנורה, עליו נסמכת הנתבעת העניק פרשנות מרחיבה לסעיף 24(א)(3) כך שכל תביעותיהם של עובדים ומעסיקים נגד קופות גמל תכללנה בתחום סמכותו של בית הדין לעבודה, ללא תלות באופי המחלוקת.

...

כתב הגנה לתביעה המתוקנת הוגש ביום 6.11.22 וכלל מספר טענות מקדמיות ובכללן טענה לעניין העדר סמכות לבית משפט השלום להידרש לתביעה לנוכח סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה לדון בה. הנתבעת לא הגישה בקשה נפרדת לסילוק התביעה על הסף והסתפקה בהעלאת הטענה בכתב ההגנה אך מקובלת עליי טענת ב"כ הנתבעת כי על בית המשפט לעורר את שאלה הסמכות העניינית מיוזמתו.

כל האמור לעיל, לצורך קביעת סמכותו של בית הדין לעבודה, כפוף לדרישה מהותית אחת: כי התביעה תוגש כנגד "קופת גמל" כהגדרתה בחוק הגנת השכר.

מסקנה – סמכות ייחודית לבית הדין לעבודה מכל האמור לעיל, אני קובעת כי הסמכות העניינית הייחודית להידרש לטענות הצדדים נתונה לבית הדין לעבודה.

המזכירות תעביר העתק החלטתי לצדדים.