מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית

פרשנות סעיף 200 לחוק התכנון והבניה

בהליך ערעור אזרחי (ע"א) שהוגש בשנת 2018 בעליון נפסק כדקלמן:

נוסף על כך, גם שיקולים של הרמוניה נורמאטיבית תומכים בפרשנות זו. פרשנות כאמור עולה בקנה אחד עם העקרון שנפסק בעיניין רוטמן – שם נקבע כלל כי הפקעה חלקית שלא השביחה את יתרת המקרקעין מקימה חובה לתשלום פצויי סבל; והיא דומה לזו שהציגה הפסיקה ביחס לתנאים אשר בהתקיימם לא ישולמו פיצויים בגין פגיעה במקרקעין לפי סעיף 200 לחוק התיכנון והבניה (עניין רשות שדות התעופה, פסקה 107; דנ"א הורוויץ, בעמ' 305-303; עניין הורוויץ, בעמ' 943-942).
...
לא אפרט את כל הטעמים שהובילוני למסקנה זו, אשר פורטו בהרחבה בחוות דעתי בעניין קרן תורה ועבודה; אולם, אציין על קצה המזלג, כי לדעתי, רק תוצאה שכזו תאזן נכונה בין האינטרס הציבורי בביצוע הפקעות לטובת מטרות ציבוריות לבין האינטרס הפרטי של בעל החלקה וזכות הקניין שלו.
נוכח עמדותיהם של חברַי, אשר סבורים – כאמור – כי לא חלה בנסיבות המקרה דנן הגנת היתרה, הרי שאיני רואה מקום לדון בשאלה אם ניתן היה להעלות בנסיבות המקרה דנן את הטענה בשלב ההפקעה (אם כי אני סבור כי בפסק הדין החלקי הונחו היסודות לקבוע שלא הייתה מניעה לכך; זאת, משנפסק כי תובענתם של המשיבים לא לקתה בשיהוי וכי הם לא ויתרו על זכותם לפיצויי הפקעה).
עם זאת, אני סבור כי רק פגיעה של מה-בכך (de-minimis) ראוי שתשלול א-פריורית הענקת פיצוי כאמור מהנפקע (להבדיל מקביעתו של השופט פוגלמן, בפסקה 97 לחוות דעתו, לפיה "פגיעה סבירה ומידתית בקרקע הנותרת בידי הנפגע – לא תצדיק הענקת פיצויי סבל").

בהליך ערעור אזרחי (ע"א) שהוגש בשנת 2012 בעליון נפסק כדקלמן:

עמדנו על ההתפתחות הפסיקתית בסוגיה זו: הילכת פייצר שקדמה לחוק היסוד והלכת הולצמן המאוחרת לו. עמדנו גם על אופן פרשנותו של סעיף 200 לחוק התיכנון והבניה ועל אופן פרשנותם של התנאים המנויים בו (ובעיקר תנאי הסבירות) המאפשרים לשלול פיצוי בגין פגיעה מתוכנית.
...
אשר על כן, אין מנוס מלהחזיר את הדיון לבית המשפט קמא לבירור סוגיה עובדתית זו, שבהתאם לתוצאתה תוכרע זכותה של המשיבה בתיק זה לתשלום פיצוי "סבל" מלא.
][V. סוף דבר העולה מן המקובץ הוא שככלל נטילת חלקת מקרקעין או חלק ממנה ללא פיצוי מלא, מקום שהחלק שנותר בידיו של בעל המקרקעין לא הושבח, גורמת "סבל" לבעל המקרקעין כמשמעותו בסעיף 7 סיפה לפקודת הדרכים.
בסופה של דרך ארוכה ומאלפת מגיע חברי למסקנה כי באיזון בין האינטרסים המתחרים – הגנה על זכות הקניין אל מול אינטרס הציבור – תכליתה האובייקטיבית של פקודת הדרכים בכלל ושל הוראות ההפחתה שבה בפרט מוליכה לפרשנות המאפשרת לרשות להפקיע מקרקעין לצורך פיתוח תשתית תחבורה, אך מצמצמת את כוחה להפקיע מקרקעין לשימושים שאינם קהילתיים בלא לשלם פיצוי מלא בגין ההפקעה כשהחלק הנותר של המקרקעין לא הושבח.

בהליך בר"מ (בר"מ) שהוגש בשנת 2007 בעליון נפסק כדקלמן:

המחוקק מצא לנכון, כך נקבע, להגן על אינטרס הרשות באמצעות הוראות סעיף 200 לחוק התיכנון והבניה ואין מקום להפר איזון זה ולחסום את דרכם של תובעים באמצעות קביעת מדיניות גורפת לפיה כל "הרחבה סבירה" משמעותה כי אין פגיעה בבעלי המקרקעין.
עוד טוענות המבקשות כי המדיניות שנקבעה על ידי ועדת הערר דוקא עולה בקנה אחד עם פרשנותו של סעיף 197 לחוק התיכנון והבניה ועם פסיקותיו של בית משפט זה. לעניין בית מישפחת גולדשטיין טוענות המבקשות כי צדקה ועדת הערר בקביעתה לפיה הנכס אינו גובל בתוכנית החדשה.
...
דיון עיינתי בבקשת רשות הערעור, בבקשה לעיכוב הביצוע ובתגובת המשיבים לה והגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות.
אשר על כן בקשת רשות הערעור נדחית.
משכך, נדחית אף בקשת עיכוב הביצוע.

בהליך ערעור אזרחי (ע"א) שהוגש בשנת 2008 בעליון נפסק כדקלמן:

כך למשל, באותם מקרים בהם התועלת הציבורית מפעולת הרשות במקרקעין המופקעים אינה מגולמת באופן מלא בכספים המוזרמים לקופת המדינה בדרך של תשלום מיסים או היטלי השבחה (לדוגמאות בהקשר זה ראו: עניין פרי הארץ, בו נידונה הפרשנות לסעיף 200 לחוק התיכנון והבניה, בעמ' 641).
...
במסגרת ערעור המדינה על פסק הדין שנתן בית המשפט המחוזי בעניין חלקות מנאע, משיגה היא אף על החלטה זו. נוסף על האמור לעיל, בפסק הדין בעניין דבאח ובכרי דחה בית המשפט המחוזי את טענת המדינה כי בנסיבות העניין נשללת זכותם של דבאח ובכרי לפיצויים מכח סעיף 12(ג) לפקודת הרכישה, לפיו: "בית המשפט לא יביא בחשבון את התאמתה או הכשרתה המיוחדת של הקרקע לאיזו מטרה, אם זו מטרה שאי אפשר להשתמש בה אלא עפ"י סמכויות הנובעות מחוקים". בית המשפט מצא כי יש לפרש את הסעיף כך שיעלה בקנה אחד עם העקרון הבסיסי של סעיף 12 לפקודת הרכישה, לפיו הפיצוי בגין הפקעת הקרקע צריך לשקף את המחיר שהיה מתקבל בעסקה רצונית.
עם זאת וכעמדת חברתי אף אני סבורה כי ייתכנו מקרים חריגים, כמו המקרים שבפנינו, בהם יש מקום ליתן ביטוי מסוים במסגרת חישוב הפיצויים לשימוש שנעשה בקרקע הגם שאינו תואם את ייעודה התכנוני, תוך היסמכות בדרך ההיקש על הוראות סעיף 190(א)(3) סיפא לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 ולתנאים הקבועים בו בהקשר זה קרי: כי מבקש הפיצוי התנהל בתום לב וכי קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות תשלום פיצויים המביאים בחשבון את השימוש הבלתי חוקי.
כמו כן מקובלת עלי גישתה של חברתי לפיה נקודת המוצא לחישוב הפיצוי באותם מקרים חריגים בהם יש להביא בחשבון את השימוש הבלתי חוקי כאמור, היא שוויה של הקרקע בהתאם לשימוש המותר בה כדין תוך הוספת אחוז מסוים מאותו שווי.
יחד עם זאת אני סבורה כי אין לקבוע כלל נוקשה מדי בהקשר זה. כפי שציינה חברתי לא ניתן לצפות מראש את כל אותם מקרים אשר יצדיקו התחשבות בשימוש הבלתי חוקי שנעשה בקרקע וכדרכה של הפסיקה בעניינים כגון אלה יותוו הקריטריונים בהינתן נסיבותיו של כל מקרה ומקרה.

בהליך בר"מ (בר"מ) שהוגש בשנת 2013 בעליון נפסק כדקלמן:

לבסוף, ציינו חברי הוועדה כי לטעמם ראוי לפרש את סעיפים 197 ו-200 לחוק התיכנון והבניה באופן שאיננו מטיל על הרשויות המקומיות "קנס" בשל עצם התפתחותן הטבעית, אשר אין בה אלמנטים פוגעניים קונקריטיים, כגון: צמידות של בנייה רוויה וצפופה לגובה, בסמוך לסביבה בעלת אופי כפרי צמוד קרקע, או אלמנטים שאינם בגדר תיכנון סביר.
...
][ זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' השופטת ש' גדות) ב-עמ"נ 189/07 – בגדרו נדחה ערעורם של המבקשים על החלטתה של ועדת הערר לתכנון ולבניה, מחוז מרכז (להלן: ועדת הערר), אשר דחתה את תביעתם של המבקשים לפיצויים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה, או החוק).
בהקשר זה אעיר כי מקובלת עלי טענת המשיבה לפיה תביעת פיצויים מכוח סעיף 197 לחוק איננה תביעה "על תנאי". על מי שמבקש לקבל פיצוי מהוועדה המקומית, מכוח סעיף 197 לחוק, מוטל הנטל להצביע על פגיעה קונקרטית שנגרמה למקרקעין (להבדיל מנזקים שנגרמו לבעליהם – ראו, למשל: עניין עיריית חולון, בפיסקאות 48-47), בעקבות אישורה של תכנית כהגדרתה בחוק.
די בכל האמור לעיל כדי להוביל למסקנה כי אין עילה למתן רשות ערעור לדיון ב"גלגול שלישי" בבקשה שלפני ולהתערבות בפסק-דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים הנכבד.
נוכח כל האמור לעיל – הבקשה נדחית.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו