כך למשל, באותם מקרים בהם התועלת הציבורית מפעולת הרשות במקרקעין המופקעים אינה מגולמת באופן מלא בכספים המוזרמים לקופת המדינה בדרך של תשלום מיסים או היטלי השבחה (לדוגמאות בהקשר זה ראו: עניין פרי הארץ, בו נידונה הפרשנות לסעיף 200 לחוק התיכנון והבניה, בעמ' 641).
...
במסגרת ערעור המדינה על פסק הדין שנתן בית המשפט המחוזי בעניין חלקות מנאע, משיגה היא אף על החלטה זו.
נוסף על האמור לעיל, בפסק הדין בעניין דבאח ובכרי דחה בית המשפט המחוזי את טענת המדינה כי בנסיבות העניין נשללת זכותם של דבאח ובכרי לפיצויים מכח סעיף 12(ג) לפקודת הרכישה, לפיו: "בית המשפט לא יביא בחשבון את התאמתה או הכשרתה המיוחדת של הקרקע לאיזו מטרה, אם זו מטרה שאי אפשר להשתמש בה אלא עפ"י סמכויות הנובעות מחוקים". בית המשפט מצא כי יש לפרש את הסעיף כך שיעלה בקנה אחד עם העקרון הבסיסי של סעיף 12 לפקודת הרכישה, לפיו הפיצוי בגין הפקעת הקרקע צריך לשקף את המחיר שהיה מתקבל בעסקה רצונית.
עם זאת וכעמדת חברתי אף אני סבורה כי ייתכנו מקרים חריגים, כמו המקרים שבפנינו, בהם יש מקום ליתן ביטוי מסוים במסגרת חישוב הפיצויים לשימוש שנעשה בקרקע הגם שאינו תואם את ייעודה התכנוני, תוך היסמכות בדרך ההיקש על הוראות סעיף 190(א)(3) סיפא לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 ולתנאים הקבועים בו בהקשר זה קרי: כי מבקש הפיצוי התנהל בתום לב וכי קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות תשלום פיצויים המביאים בחשבון את השימוש הבלתי חוקי.
כמו כן מקובלת עלי גישתה של חברתי לפיה נקודת המוצא לחישוב הפיצוי באותם מקרים חריגים בהם יש להביא בחשבון את השימוש הבלתי חוקי כאמור, היא שוויה של הקרקע בהתאם לשימוש המותר בה כדין תוך הוספת אחוז מסוים מאותו שווי.
יחד עם זאת אני סבורה כי אין לקבוע כלל נוקשה מדי בהקשר זה. כפי שציינה חברתי לא ניתן לצפות מראש את כל אותם מקרים אשר יצדיקו התחשבות בשימוש הבלתי חוקי שנעשה בקרקע וכדרכה של הפסיקה בעניינים כגון אלה יותוו הקריטריונים בהינתן נסיבותיו של כל מקרה ומקרה.
