פרשנות סעיף 107ב(4) לחוק הגמלאות: זכאות לפנסיה תקציבית לאחר הפסקת עבודה

לטענת המשיבה, כפרקליטה בשירות המדינה, היא הופלתה לרעה ביחס לשלושה שופטים ששמותיהם לא פורטו (להלן – שלושת השופטים) שעברו משירות בצבא הקבע למשרד המשפטים בפנסיה תקציבית (ואחר כך כאשר מונו לשפיטה, המשיכו בפנסיה תקציבית); הרביעי, ככל שבתיקונים לחוק הגימלאות בוטלה הזכות לרציפות פנסיונית, הרי שהדבר עולה כדי פגיעה בלתי חוקתית בזכותה הקניינית או המעין קניינית ובעקרון השויון, ולכן היא זכאית לפנסיה תקציבית, בגין עבודתה כפרקליטה בשירות המדינה.

] [6: להחרגתם של עובדים אחרים, שלא הועסקו לפי כתב מינוי ראו סעיף 107 לחוק הגימלאות.

] כפועל יוצא מהוראת סעיף 107א לחוק הגימלאות ומהודעת שר האוצר הכלל הוא שכל עובד מדינה שמונה לפי חוק המינויים לאחר יום 1.4.02 והודעת שר האוצר חלה עליו הוא "עובד חדש" שאינו זכאי לפנסיה תקציבית וזכויותיו מבוטחות בפנסיה הצוברת ("קופת גמל לקיצבה"), אלא אם אותו עובד עונה על אחד החריגים לכלל האמור הקבועים בסעיפים 107ב, 107ג או בסימן ב' לפרק ח' לחוק הגימלאות (שעניינו "עובד בטחון חדש" – סוהר, שוטר ועובד שירותי הבטחון שהתמנה לאחר יום 31.12.03[footnoteRef:11]).

(1) מי שערב היום הקובע היה מועסק לפי תקנה 1(5) לתקנות שירות המדינה (מינויים) (חוזה מיוחד), תש"ך-1960, או לפי תקנה 1(4) לתקנות שירות המדינה (מינויים) (חוזה מיוחד) (עובדי משרד מבקר המדינה), תשכ"ב- 1962, או לפי תקנה 1(4) לתקנות שירות המדינה (מינויים) (חוזה מיוחד) (עובדי הכנסת), תשכ"ד-1963, ונתמנה לשירות המדינה בכתב מינוי לפי סעיף 17 לחוק המינויים (להלן - כתב מינוי) ביום הקובע או לאחריו, ובילבד שמועד תחילת מינויו קדם ליום הקובע; (2) מי שערב היום הקובע היה מועסק לפי אחד מהמפורטים להלן, ונתמנה לשירות המדינה בכתב מינוי ביום הקובע או לאחריו: (א) כתב הרשאה שניתן לפי סעיף 37 לחוק המינויים; (ב) הרשאה להעסקה לשעה שניתנה בכתב לפי סעיף 38 לחוק המינויים; (ג) הרשאה להעסקה שניתנה בכתב לפי סעיף 39א לחוק המינויים; (3) מי שערב היום הקובע לעובדים מסוגו היה מועסק אצל מעסיק ששר האוצר היתקשר עמו בהסכם לפי סעיף 86, והוראות הסכם זה חלו לגביו ביום הקובע כאמור, ואשר נתמנה לשירות המדינה בכתב מינוי ביום הקובע או לאחריו; (4) מי שנתמנה בכתב מינוי ביום הקובע או לאחריו וערב היום הקובע היה שוטר או סוהר, ובילבד שאותו אדם לא יצא לקיצבה עקב שרותו במישטרה או בשירות בתי הסוהר, לפי הענין, ושלא היתה הפסקה בין שרותו במישטרה או בשירות בתי הסוהר לבין תחילת שרותו בשירות המדינה בתפקיד שלו התמנה בכתב מינוי; (5) עובד שירותי הבטחון כהגדרתו בסעיף 63א." (הדגשה הוספה – א.א.)

בתצהיר זה נטען – על יסוד ידיעתה של גב' צייגר, בין היתר, מתוקף תפקידה[footnoteRef:12] - כי בין החריגים המנויים בסעיף 107ב "לא נקבע סייג המחיל את הוראות חוק הגימלאות על עובד שהתמנה לשירות המדינה לאחר היום הקובע, אם ערב היום הקובע היה חייל בשירות קבע בצה"ל שבוטח בפנסיה תקציבית לפי חוק שירות הקבע". זאת ועוד, הנטען שם הוצג בפני המשיבה עוד בסעיף 4 למכתבו של עו"ד בן צור מיום 11.10.10, במענה לפניית באת כוחה הקודמת של המשיבה.

שהרי, תקנות תקופת שירות הן בבחינת "הוראות ביצוע" להוראות החוק (סעיף 85 לחוק הגימלאות) והכלל הוא כי תקנות אינן יכולות לסתור הוראות חוק (סעיף 16(4) לפקודת הפרשנות [נוסח חדש]), ובפרט אין חקיקת משנה יכולה "לחרוג, מהותית או דיונית, מן התחום שהותווה לה בחקיקה הראשית"[footnoteRef:15].

...

סוף דבר ערעור המדינה מתקבל.

הוראות בית הדין האזורי בסעיפים 56 (סעד הצהרתי) ו-57 (הוצאות משפט ושכר טרחה) לפסק דינו מבוטלות ותביעת המשיבה נדחית.

המשיבה תשלם למדינה הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪ עבור ההתדיינות בשתי הערכאות.

. (5) עובד בטחון חדש שמתקיימים בו כל אלה: (א) במועד הקובע הוא היה עובד המדינה, שוטר, סוהר או חייל המשרת בצבא הגנה לישראל לפי התחייבות לשירות קבע או שלאחר המועד הקובע היה חייל המשרת בצבא הגנה לישראל לפי התחייבות לשירות קבע ואינו חייל חדש כהגדרתו בסעיף 67א לחוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל (גמלאות)(נוסח משולב), התשמ"ה-1985; (ב) הוראות חוק זה או הוראות חוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל (גמלאות)(נוסח חדש), התשמ"ה-1985, למעט פרק ד'1 שבו, לפי הענין, חלו עליו תקופה של ארבעים ושניים חודשים לפחות; (ג)  לאחר המועד הקובע הוא החל לשרת כעובד בטחון חדש; (ד) לא היתה הפסקה העולה על שישה חודשים בין שרותו כאמור בפסקת משנה (א) לבין המועד שבו החל לשרת כעובד בטחון חדש; לענין זה יראו גם את המועד שבו החל עובד חדש בשרותי הבטחון לעבוד בחוזה לפי סעיף 40 לחוק המינויים או לעבוד בהרשאה להעסקה לשעה או בכתב העסקה, כאמור בפיסקה (2א)(2), כמועד תחילת שרותו כעובד בטחון חדש; (ה) הוא לא יצא לקיצבה עקב שרותו כאמור בפסקת משנה (א)".

המשיב מדגיש כי תיקון 63 בא לעולם לאחר שני פסקי דין של בתי הדין האיזוריים בהם אושרה ההפליה בין מי ששרת בקבע במועד הקובע לבין מי שחתם על התחייבות לקבע במועד הקובע אך טרם החל בשירות הקבע, ואשר ההכרעה בערעורים שהוגשו התייתרה לנוכח תיקון החוק (ראו: ע"ע 8036-06-16 ו – ע"ע 16857-10-16) וכי העירעור כימעט ואינו מתייחס לדברי ההסבר לתיקון זה. המשיב מוסיף וטוען כי אין היגיון כי מי שחתם על התחייבות לקבע לפני המועד הקובע וניכנס לקבע לאחר המשיב יהיה זכאי לפנסיה תקציבית, והמשיב לא יהיה זכאי לה. לטענת המשיב פירוש המדינה לא תקין כי חוק הגימלאות הוחל בפועל מהיום הראשון של כל חייל שהתחייב לשרת בקבע; שגוי כי הוא חוטא ללשון סעיף 108ח(5)(ב) לחוק, אשר אינו דורש שירות בפועל בקבע; ומפלה בינו לבין חיילים אחרים שעברו מסדיר לקבע.

...

וכך נאמר (ההדגשה שלי-ח.א.ג): "במקרה זה לא ניתן היה לקבל את טענת ההטעיה כמקימה זכאות לפנסיה תקציבית. זאת, נוכח המסקנה המפורטת בסעיף 39 לעיל. שכן, כאמור, ממילא לאור הוראות חוק הגמלאות למשיבה כ"עובד חדש" לא היתה ולא יכולה היתה להיות זכאות לפנסיה תקציבית מכוחו, וממילא לא היתה בנמצא אפשרות – שלו היה דבר קיומה נמסר למשיבה – היה באפשרותה כעובדת מדינה להגיע אל חופי הפנסיה התקציבית.

לבסוף, נציין כי הדמיון בין עיסוק המשיב בשירות החובה לבין עיסוקו בצבא הקבע לא אומץ על ידי המחוקק כאמת מידה במסגרת סעיף 108ח, על חלופותיו השונות, ולכן לא מצאנו שיש ליתן משקל לשיקול זה. ממכלול טעמים אלה סברנו כי בהינתן הוראות הדין הנוכחיות אין מנוס מקבלת הערעור.

סוף דבר – הערעור מתקבל, ופסק דינו של בית הדין האזורי בטל לרבות ההוצאות שנפסקו במסגרתו לזכות המשיב.

כאשר התובעת נקלטה לעבודה מחדש ב-1.9.08 היא שויכה לפנסיה תקציבית.

כן אין חולק שהתובעת התפטרה ולאחר מכן שבה לעבודה לאחר היום הקובע כך שבמועד חזרתה לעבודה היא הייתה בגדר "עובד חדש". התובעת טענה שמחדל המדינה בשיוכה לפנסיה תקציבית עם חזרתה לעבודה היוה "עילה חיצונית" המצדיק לשייך אותה לפנסיה תקציבית על אף אי עמידתה הפורמאלית בהוראות החוק.

טענה זו של התובעת התבססה על פסיקתו של בית הדין הארצי בעיניין ע"ע (ארצי) 7758-10-11 משטרת ישראל - מרעי בהג'ת (1.1.14) בו נקבע כי בנסיבות מיוחדות וחריגות ניתן לפסוק פצויי קיום מכוח הפרת חובת תום הלב במשא ומתן לכריתת חוזה, וכך נפסק: "לאור קיומם של יחסי עבודה מאז שנת 2005 ניתן לקבוע כי המקרה שלפנינו הוא בין אותם מקרים נדירים בהם הסעד הנכון והצודק הוא סעד של אכיפה, דהיינו העמדתו של המשיב במצב בו היה עומד אילמלא מחדלי המישטרה (חלות הסדר הפנסיה התקציבית). סעד זה עולה בקנה אחד עם ההלכה כפי שתוארה לעיל. שכן, בסופו של יום החוזה בין הצדדים לא נכרת במועד מוקדם יותר – בטווח האפשרי של ההפסקה הקבועה בסעיף 108ח' לחוק הגימלאות – בשל הפרת חובות המישטרה בהליך הגיוס של המשיב. המשמעות המעשית של סעד שכזה הוא החלת הסדר הפנסיה התקציבית על המשיב, החל ממועד גיוסו. אמנם החלת ההסדר האמור לא נעשית מכוחו של חוק הגימלאות אלא מכוח הזכאות לתרופה על הפרת החובות החוזיות, אך מבחינה מעשית אין הבדל. אין כל צורך שהצדדים יעלו על המסלול המורכב של כימות הנזק העתידי – כימות שתהיה בו מידה רבה של ספקולאטיביות, מקום בו ניתן בפשטות להעמיד את הצדדים באותו מקום בו היו אילמלא ההפרה". הפסיקה הדגישה ביתר שאת כי הסעד של הכרה בפנסיה תקציבית על אף אי עמידה בתנאי הסף - לא יינתן אלא במקרים "חריגים שבחריגים": "עסקינן בתביעה בגידרה מבקש התובע להכנס לגדר אותם מקרים חריגים שבחריגים שבהם עשוי בית-דין זה לקבוע כי אף שהעובד אינו עומד בתנאי הסף לפנסיה תקציבית, יש להכיר לפצוי שווה ערך לפנסיה שכזו "כתוצאה ממחדלי המעסיק ומהתנהלות המהוה הפרה חמורה של חובת תום הלב" שגרמה לעובד" נזקים בלתי מידתיים ובלתי סבירים" (ע"ע 31097-12-20 ד"ר קלינין נ' עריית תל-אביב [פורסם בנבו] (20.9.22, סעיף 52 לפסק דינו של כב' השופט רועי פוליאק)).

ההוראה המקבילה בחוק הגימלאות משנת 1970 נימצאת סעיף 10 הקובע כי "בחישוב תקופת השרות לענין חוק זה יחולו כללים אלה:... (4) עובד שתקופת שרותו הרצופה נפסקה, מותר להביא בחשבון את תקופת השרות שלפני ההפסקה, אם החליט כך נציב השרות לפי כללים שקבעה ועד השרות". חוק הגימלאות משנת 1970 מגדיר "עובד מדינה" או "עובד" כך – "מי שנתמנה לשירות המדינה לפי חוק המינויים וכן שוטר וסוהר, למעט עובד חדש כמשמעותו בסעיף 107א, וכן למעט – על אף האמור בסעיף 108 – מי שנתקבל לשירות המדינה בנציגות ישראל בחוץ-לארץ במעמד עובד מקומי" הנה כי כן, יש להבחין בין המונח "עובד" לבין המונח "עובד חדש" בבואנו לפרש את הוראות החוק.

...

אשר על כן אנו מורים בזאת למדינה לשלם לתובעת את הפיצוי שהוצע על ידה לעיל.

נזק בלתי ממוני ועגמת נפש אף כי המדינה כללה בסכום הפיצויים שהיא הציעה לתובעת פיצוי בסך של 25,429 ₪, אנו סבורים כי הטעות בשיוך, משך הזמן הרב שלקח למדינה לתקן את הטעות, והקושי הטבעי שהתובעת ודאי נאלצה להתמודד עמו כשנודע לה שההסדר הפנסיוני שלה עליו היא נסמכה היה טעות, על המדינה להוסיף סך של 10,000 ₪ כפיצוי בגין עגמת נפש.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

] לאור דברים אלה, התבססה לאורך שנות קיומו פרשנות החוק, בהתבסס על התכלית האמורה, הלוקחת בחשבון את הסתמכותו של עובד המדינה על שיעור הפנסיה התקציבית שנצברה לזכותו במהלך שנות עבודתו, ועל כך שתספק מענה הולם לצרכיו ולכבודו לאורך השנים שלאחר פרישתו.

משחלה הפסקה בין תפקידה של התובעת כשוטרת לבין מינויה לשירות המדינה כמורה – אין היא נכנסת בגדרי סעיף 107ב(2)(4) ולפיכך אין היא זכאית לפנסיה תקציבית מכוח חוק הגימלאות.

ביחס לתמיהה זו הודה ציון בטעותו בחקירה הנגדית, כדלקמן: "לשאלת בית הדין למה הנושא של המועד הקובע להבדיל מהרצף התעסוקתי לא מצוין במכתב מיום 29/7/12 נספח י' לתצהיר וגם לא בנספח ב' לתצהירי, מכתב מיום 7/7/10 אני משיב שאני יכול להודות בטעות, יכול להיות שהיתה טעות שלי שלא ציינתי את זה בשני המכתבים אבל אני חושב שכך אני משער זה לא היה אתמול שטעיתי ויזואלית כי במכתב הראשון של גב' ערבוק היא כותבת שהיא היתה במשרד החינוך משנת 95 ואני לא שמתי לב אולי שהיתה הפסקה בין משרד החינוך לשב"ס, היתה גם הפסקה של כמה שנים. אני משער שזו הסיבה, אני חושב שציינתי במכתבים מאוחרים שהיא לא היתה במועד הקובע. לשאלת בית הדין מדוע זה לא נזכר בנספח י' אני משיב שאני רציתי לציין שהיא לא זכאית לפנסיה תקציבית. מה המקור שהיא לא זכאית לפנסיה תקציבית לדעתי זה לא משנה, היא צריכה לענות על שני תנאים ביחד, אם לא ענתה על תנאי אחד אז אין לה זכאות." לכאורה, מכתבו של ציון משנת 2010 מהוה התחייבות לכך שהתובעת תשובץ בהסדר פנסיה תקציבית, לאחר שהיא תסיים את תקופת הניסיון ותקבל כתב מינוי בשנת 2012.

...

גם כאן, אנו סבורים כי גם דין התביעה החליפית להידחות, וזאת אף מבלי לשמוע את עדותו של המומחה מטעם התובעת.

כאמור לעיל, כבר הגענו למסקנה, כי לא שוכנענו כי ישנו פער בין השכר שאותו הרוויחה התובעת בשב"ס בעת מועד סיום שירותה שם (וכפועל יוצא מכך, השכר שהובטח לה בזמנו באופן דומה, לכאורה, ב"קהילת אילנות"), לבין השכר שאותו היא קיבלה בעת התחלת עבודתה במשרד הרווחה.

לסיכום לסיכום – לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להידחות בכללותה, וכך הננו מורים.

המערערת טענה, בין היתר, כי בית הדין האיזורי טעה בקבעו כי היא אינה זכאית לפנסיה תקציבית משום שהפכה לעובדת מדינה רק בחודש נובמבר 2003, לאחר המועד הקובע על פי חוק הגימלאות, ובכך "היתעלם מהעובדה כי המערערת עמדה בכל התנאים הנדרשים להעסקה במשרה מלאה בתקן כעובדת מדינה עוד בתאריך 2.10.2001 טרם המועד הקובע 01.04.2002 המועד להפסקת פנסיה תקציבית". משכך, ובהתאם לסעיף 02.222 לתקשי"ר, זכאית המערערת למלוא זכויות עובדי המדינה למפרע מיום תחילת עבודתה במדינה, לרבות הזכות להסדר פנסיה תקציבית.

לאחר תחילת עבודתה של המערערת ובטרם קבלת כתב מינוי, תוקן בשנת 2002 חוק הגימלאות במגמה להתאימו להסכם המעבר (תיקון 41 לחוק הגימלאות, אשר היתקבל במסגרת סעיף 5 לחוק ההסדרים במשק המדינה (תקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2002 (התשס״ב-2001); להלן – התיקון לחוק הגימלאות)).

טענת המערערת בסיכומיה בעירעור מיתמקדת באי הסבירות של קיומה של טעות, באופן המלמד לטענתה כי הטעות אינה ביצירת מצג של צירוף אלא באי קבלת פרשנותה לפיה היה על המדינה לצרפה מלכתחילה להסדר הפנסיה התקציבית.

...

לפיכך, אף אם היה בית הדין מגיע למסקנה כי העסקת המערערת ללא כתב מינוי במסגרת חוזה מיוחד נעשתה בניגוד לחוק, לא היה בכך, בהתאם לפסיקה, כדי להקנות למערערת תרופה המזכה אותה בפנסיה תקציבית בניגוד להוראות חוק הגמלאות.

ניסיונותינו להביא את הצדדים לכלל הסכמה לא עלו יפה ומשכך אין מנוס מהכרעה במחלוקת.

סוף דבר ערעור המערערת נדחה, בכפוף להגדלתו, בתוך 30 ימים מהיום, של סכום הפיצוי הלא ממוני, אשר יועמד על סכום של 100,000 ש"ח חלף 50,000 ש"ח שנפסקו בבית הדין האזורי.