פרשנות סעיף הצמדה בהסכם קיבוצי

באשר לסעיף 13 להסכם הפרישה של התובע – לצורך פרשנותו של הסעיף יש להבין את הרקע שקדם לו – האפשרות של מכירת תנובה והקצאת זכויות-יחידות הישתתפות (מניות) לאגודות השיתופיות שהיו חברות בה. עובדי תנובה ביקשו גם הם ליהנות מאותה הקצאה של זכויות הוניות בתנובה, ועל כן בהסדר קבוצי משנת 1998 נקבע כי היה ויוחלט לגבי שיוך רכוש תנובה לבעלי תנובה, הנהלת תנובה תמליץ כי יערך הקצאה גם לעובדים וענין זה גם מצא ביטוי בהסכם קבוצי מיוחד מ-22.6.2000.

] סעיף 13 להסכם הפרישה של התובע הנו במהותו סעיף הצמדה, אשר יש לפרשו בצמצום ובדווקנות לפי הפסיקה.

...

באשר לעובדה שהתובע קיבל מענק כספי בהתאם להסכם הקיבוצי מ- 2007 –שוכנענו שהתובע קיבל מענק זה לאור הוראות אותו הסכם קיבוצי בו נקבע כי המענק ישולם גם לעובדים בפרישה מוקדמת ולא לאור ס' 13 להסכם הפרישה.

לאור הניסוח השונה של ההסכם הקיבוצי משנת 2007 להסכם הקיבוצי משנת 2014 בענין זה – אין אנו סבורים שיש להשליך מכך שהתובע קיבל את המענק על פי הוראות ההסכם הקיבוצי מ- 2007 לענין קבלת המענק לפי הסכם 2014.

סוף דבר לאור המפורט לעיל – התביעה נדחית.

מקום בו הסדר הפשרה קבע סולם שכר שהוא ייחודי לעובדים הבכירים הותיקים בחברה למתנ"סים, לפיו השכר מוצמד לשכר מנכ"ל ישן, את המחלוקת בשאלה אם יש לפרש את הסדר הפשרה ככולל מנגנון עידכון שכר גם במקרה בו סיווג החברה משתנה, יש לבחון על פי ההלכה הפסוקה העוסקת בפרשנות "סעיפי הצמדה". על פי הדין, הוראת הצמדה בחוזה או בהסכם קבוצי צריכה להיות ברורה, מפורשת וחד משמעית.

...

לטענת המשיבות – שינוי סיווג החברה למתנ"סים רלוונטי רק למי ששכרו צמוד לשכר מנכ"ל חדש ומשהתקבלה החלטת ממשלה על סולם שכר חדש, אין לאפשר לעובדים הוותיקים, הנהנים משכר על פי סולם שכר ישן, עדכון על פי הסולם החדש.

שקלנו את טענות המבקש ואנו סבורים שאין לקבל את עמדתו, לפיה עם שינוי סיווג החברה למתנ"סים, קמה לעובדים הבכירים, הצמודים לשכר מנכ"ל ישן, הזכות לעדכון השכר.

למרות שתחילה סברנו שגם להחלטת עתידית של ועדת הסיווג יכולה להיות נפקות למחלוקת המשפטית שבפנינו, לאחר שקראנו את ההחלטה האחרונה של ועדת הסיווג, אנו סבורים שאין לתת לה משקל במסגרת הליך זה. זאת בעיקר כיוון שהחלטת ועדת הסיווג אינה כוללת התייחסות למדיניותה בעבר ואין בה אלא אשרור של עמדת המדינה בהליך זה. למרות שבישיבת ההוכחות וגם בסיכומי הצדדים, עלו נושאים נוספים, הנוגעים להתנהלות הצדדים עובר למו"מ הקיבוצי האחרון בין הצדדים, אנו סבורים כי לאור הנימוקים שפורטו לעיל, אין צורך בהכרעה בשאלת תום לבם של מי מהצדדים.

מסיבה זו גם לא מצאנו להתייחס למחלוקת שבין עמדת המדינה לעמדת החברה למתנ"סים.

סוף דבר - הבקשה נדחית.

הלכה פסוקה היא, כי הוראת הצמדה בחוזה עבודה אישי או בהסכם קבוצי צריכה להיות ברורה, מפורשת וחד-משמעית (עיין ע"ע 115/03 נינו לוי ואח' נ' התעשייה האוירית לישראל בע"מ, פד"ע לט', 397) כן נפסק, יש לפרש סעיפי הצמדה בהסכמים על דרך הצימצום מאחר והצמדה בין קבוצות שונות הנה החריג לכלל ומחייבת הוראה מפורשת (דב"ע נא/ 3-182 רפי מאירי נגד מל"מ מערכות בע"מ, פד"ע כד, 300).

...

לכל האמור לעיל נוסיף כי טענת המשיבה, לפיה שיעורי תוספת ממ"ג עליהם הוסכם בהסכם 12' גבוה משיעורי תוספת רפא"ל ששולמה לעובדים המושאלים על פי הסכם 2001, לא נסתרה.

בהקשר האחרון נוסיף כי איננו מקבלים את הטיעון לפיו היה על המשיבה, מכח חובות אמון מוגברות, לעדכן את ועד עובדי ממ"ג בדבר עדכון תוספת רפא"ל בשנת 2001.

סוף דבר – אין לעדכן את תוספת ממ"ג בהתאם לשיעור תוספת רפא"ל שנקבעה בהסכם 2001.

הבקשה נדחית.

הנהוג במיגזר הצבורי אף אומץ במישרין בהוראת הצמדה בסעיף 8 להסכם הקבוצי המיוחד שנחתם בין הצדדים ביום 27.7.98, שכך הוא קובע: " מובהר בזאת כי הסכמי השכר והסכמי המסגרת הארציים במיגזר הצבורי החלים על הדירוגים הארציים, דהיינו דירוגי המח"ר והאחיד חלים ויוסיפו לחול על עובדי המוזאון, בהתאמה, הן ההסכמים הקיימים והם אלו שיחתמו בתקופת תוקפו של הסכם זה". בנוסף, אנו מקבלים את טענת המוזאון לפיה עובדי המדינה שחוק שירות הגימלאות [נוסח משולב], התש"ל- 1970, אינו חל עליהם, בדומה לענייננו, זכאים מתוקף הסכם המעבר מפנסיה תקציבית לפנסה צוברת מיום 3.3.99 להפקדות לקופת גמל לקיצבה בשיעור של 6%, והפקדות אלה באות, בדומה לענייננו, "במקום" במקום 72% מפיצויי הפיטורים, ולא על חשבונם.

נוכח כל האמור, אנו סבורים כי פרשנות הוראת סעיף 44(ב) להסכם 75', תומכת בעמדת המוזאון, לפיה לא קמה לתובעים זכאות לפצויי פיטורים על פי החישוב הסטאטוטורי, ועם פרישתם לגימלאות, הם זכאים אך לשיחרור כספי הפיצויים שנצברו בקרן הפנסיה הותיקה, ובנוסף, להשלמת פיצויים בשיעור של 2.33% משכרם האחרון.

...

מדיניות זו של המוזיאון אכן מעוררת תהיות, ואולם, משעה שהתובעים לא טענו במסגרת כתב התביעה טענת אפליה, וזו הועלתה לראשונה במסגרת הסיכומים שהוגשו מטעמם, לא מצאנו מקום להידרש לה במסגרת הליך זה. נוכח כל האמור, אנו סבורים כי דין התביעה להידחות.

מאחר שמצאנו כי דין התביעה להידחות מטעמים לגופו של עניין, ממילא מתייתר הצורך לדון בטענת המוזיאון לפיה יש לדחות את תביעתם של התובעים 3 ו -4 מפאת אי התייצבותם לדיון ההוכחות.

סוף דבר התביעה נדחית.

] גם אם לשון סעיף 6א סובל את שני הפירושים, יש לפרשו על דרך הצמצום, בדומה להוראות הצמדה בהסכם קבוצי.

...

העובדה כי מאן דהוא עלום הגיע בחלוף עשרות שנים למסקנה פרשנית אודות האופן בו יש לקרוא את הסכם הרציפות, אינה שוללת את המסקנה כי דווקא האופן בו נהגה המדינה עשרות שנים הוא זה שמשקף את אומד הדעת שלה (ושל יתר הצדדים) להסכם הרציפות.

לאור המקובץ, מצאנו לדחות את הפירוש לו טוענת המדינה ולדחות את ערעור המדינה בעניין זה. משכך, אין לנו צורך להידרש לטענות שעלו בערעור בקשר למצבים בהם חל שינוי בסולם השכר של העובד העובר.

בענייננו, לא מצאנו כי מתקיים חריג המצדיק סטייה מכלל זה. סוף דבר ערעור המדינה נדחה.