פרשנות לשון יחיד לשון רבים בחוק

סעיף 5 לחוק הפרשנות קובע כי : " האמור בלשון יחיד- אף לשון רבים במשמע, וכן להיפך". סעיף 1 לחוק הפרשנות קובע: "חוק זה יחול לגבי כל חיקוק והוראת מינהל, אף אם ניתנו לפני תחילתו, אם אין הוראה אחרת לענין הנידון ואם אין בענין הנידון או בהקשרו דבר שאינו מתיישב עם חוק זה ...." ובסעיף 2: "מונח שהוגדר בחיקוק - משמעו כהגדרתו, והגדרה זו תחול גם על תקנות שהותקנו לפי אותו חיקוק, וכל צורה דקדוקית הנגזרת מהמונח תתפרש לפי אותה משמעות, הכל אם אין הוראה אחרת לענין הנידון ואם אין בענין הנידון או בהקשרו דבר שאינו מתיישב עם אותה הגדרה." בהסכמים הקבוציים ובצווי ההרחבה בענף ההובלה אין בנמצא הגדרה של הביטוי "מפעלי הובלה". משכך אנו פונים לכללי הפרשנות בחוק הפרשנות.

...

ובהמשך : "מצבים של חוסר בהירות יוכרעו "על רקע עקרונות ההלכה הפסוקה ושיקולי מדיניות משפטית ראויה. אלה – כפי שנרחיב מיד – מובילים למסקנה כי כאשר עסקינן ביחסים שבין עובד למעסיק (המבחן הראשון) ובעילה מתחום יחסי העבודה (המבחן השני), אשר יש לה כלי קיבול חוזי ונזיקי, אזי על מנת לשלול סמכות בית הדין לעבודה לדון בתובענה – נדרש כי העילה הנזיקית בכתב התביעה תהא ברורה, היינו על התובע להסביר במפורש כי עילת תביעתו נזיקית". בפתיח של כתב תביעתו שכנגד ציין הנתבע כי "כתב תביעה שכנגד זה מוגש בעילה על-פי פקודת הנזיקין". בסעיף 1.3 לכתב התביעה מפרט הנתבע את עילות התביעה עצמן: הפרת חוזה עבודה, הפרת משמעת חמורה וגרם נזק במזיד.

בנסיבות המקרה דנן, אף אם היה התובע מסכים בכתב לקיזוז כנגד נזקים שגרם לנתבע אין אנו סבורים כי על בית דין זה להיעתר לקיזוז מעין זה, וכי למה? הרי הנתבע לא הוכיח כי התובע הפר הוראה, מפורשת או משתמעת, שניתנה על ידיו וכי הפרה זו הייתה הסיבה לקרות הנזק.

לסיכום על הנתבע לשלם לתובע את הסכומים הבאים: א. סך 8,000 ₪ חלף דמי הודעה מוקדמת.

בבקשה לקבלת הלוואה נכתב "נבקשכם להעניק לנו הלוואה...". "לנו" פרושו לשון רבים ולא לשון יחיד.

...

טענה זו נדחית אפוא.

סיכומו של דבר, התובעת עמדה בנטל להוכיח כי הנתבעת, ביחד ולחוד עם הנתבע, חייבת בפירעון ההלוואה ומכן שהיא חייבת את סכום התביעה.

סיכומו של דבר לנוכח כל האמור לעיל אני מקבל את התובענה במלואה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: סך של 66,387 ₪ בגין יתרת החוב כלפי התובעת.

כמו כן קבע יו"ר הועדה, כי חל בעניינינו סעיף 5 לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981 (להלן: חוק הפרשנות), שלפיו "האמור בלשון יחיד – אף לשון רבים במשמע, וכן להיפך". בנוסף עמד יו"ר הועדה על כך שלא נקבעו בהגדרה אמות מידה בנוגע למשך, לתדירות ולהיקף הפעילות שתסווג כ'פעילות בחירות'.

...

בהחלטת יו"ר ועדת הבחירות מיום 5.4.2019 נקבע, כי דרכנו עוסקת ב'פעילות בחירות' כהגדרתה בחוק מימון מפלגות, ולפיכך "אין מנוס מליתן צו מניעה מתוקף סעיף 10ג(יז) לחוק המימון, הקובע כי דרכנו לא תוכל לבצע 'פעילות בחירות', עד שתירשם אצל כב' מבקר המדינה ותפעל לפי הנחיותיו". יו"ר הוועדה ציין בהחלטתו, כי נוכח סד הזמנים הדחוק, יובאו נימוקיו בתמצית, ובהמשך יחליט אם יפורסמו טעמי ההחלטה במלואם.

מכל מקום, לעמדת יו"ר הוועדה, "טרם בשלה השעה לדון בטענות העותרת נגד החלטת המשיב". לחלופין נטען, כי יש לדחות את העתירה לגופה, בהעדר עילה להתערבות בהחלטת יו"ר ועדת הבחירות.

דיון והכרעה למקרא כתבי הטענות והנספחים, ולאחר שמיעת טענות הצדדים בדיון שנערך לפנינו, באתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות, וכך אציע לחברַי לעשות.

כך או אחרת, בין אם 'רשימת מועמדים מסוימת' פירושה רשימה אחת, בין אם פירושה מספר רשימות, מקובלת עלי קביעתו של יו"ר ועדת הבחירות, כי את הפעילות העומדת לבחינה יש לבחון מבעד למשקפיו של 'הבוחר הסביר'.

בהחלטתו קבע יו"ר ועדת הבחירות, כי "הראיה העיקרית למסקנה שאליה הגעתי [לפיה פעילותה של דרכנו עולה כדי 'פעילות בחירות' – נ' ס'] היא הצהרתה של [דרכנו], כי בדעתה לפעול כנגד מגמות הקיימות בספירה הציבורית והפוליטית בישראל, הכוללות: 'העמדת תנאים מוקדמים, כפי שפורסם, במסגרת משא ומתן קואליציוני, לפיהם חתימה על הסכם קואליציוני תותנה ותהיה כפופה מראש ובצורה בלתי חוזרת להתחייבות לתמוך בחוק שיש אפשרות לראותו ולפרשו כמיועד למטרה פרסונלית, ו/או רטרואקטיבית, כך שכל ייעודו וסיבת חקיקתו היא לסייע לאדם אחד או להיטיב רק עמו" (פסקה 70 להחלטה).

יש מקום להניח כי כקבוע בסעיף 5 לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981 ביחס לפרשנות חיקוק: "האמור בלשון יחיד – אף לשון רבים במשתמע, וכן להיפך", גם הדירקטורים מקבלי ההחלטה לא התכוונו להבחין בין רבים ליחיד בהקשר זה. גם זאת ניתן היה לברר לו הובאו הדירקטורים לעדות על ידי התובעת.

...

הטענה הנטענת בסיכומים מטעם התובעת שלא היה זה מחובת המנוח או לידר לקרוא את הפוליסה ולראות אם קיבלו את מה שביקשו איננה יכולה להתקבל על פי כל האמור לעיל והמסקנה שאליה הגעתי שמנורה לא התבקשה לבטח את חיי המנוח לחמש שנים אלא לארבע שנים.

מסקנה אחרת בעניין זה, בשים לב לממצאים שנקבעו לעיל, הייתה בהכרח מציגה את המנוח ולידר כמי שהטעו את מנורה ופעלו כלפיה בחוסר תום לב והסתירו ממנה נתונים מהותיים לצורך ההתקשרות.

התוצאה לאור כל האמור לעיל התביעה נדחית.

בהתאם לסעיף 5 לחוק הפרשנות האמור בלשון יחיד משמעו אף לשון רבים ולהיפך.

...

המאשימה טענה כי יש לדחות את הבקשה.

] "לפי גישה זו, השאלה מהו אותו 'מעשה' אמנם אינה זהה לשאלה מהו אותו 'אירוע', אך גם לצורך השאלה מהו 'אירוע' ניתן להיעזר במבחן הצורני-עובדתי וכן במבחן האינטרס המוגן, כך ש'מסכת של מעשים ועבירות תוגדר 'אירוע אחד' בכל אותם מצבים שבהם ההסתכלות באירוע העברייני תביא את המתבונן למסקנה שפיצולם יהיה מלאכותי, וכי לאמיתו של דבר מדובר במכלול אחד', ועם זאת 'ריבוי נפגעים עשוי להשפיע על הסיווג הראוי. כך, יהיה אפשר לקבץ רצף של עבירות נפרדות לכדי אירוע אחד כאשר מדובר בפגיעה קלה באינטרס המוגן או כשמדובר בקרבן אחד, ואילו כאשר האינטרס החברתי המוגן הוא אינטרס רב עוצמה, וקיימים מספר קורבנות, תופרד כל עבירה ותיחשב לאירוע בפני עצמו' (יניב ואקי ויורם רבין, הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה, תמונת מצב והרהורים על העתיד לבוא, הפרקליט נ"ב 413 (2012); להלן: ואקי ורבין; בעמ' 443).

בהתחשב במכלול השיקולים שוכנעתי שבעבירה של העסקת עובדים יש להטיל על הנאשמים קנסות ברף התחתון של מתחם הענישה וכי בעבירה של אי הנפקת תלושי שכר יש לחרוג ממתחם הענישה לקולה ולהטיל על הנאשמת קנס נמוך מהרף המינימלי.

אשר על כן אני גוזרת על הנאשמים את העונשים המפורטים להלן: הנאשמת הנאשמת תשלם קנס בסכום של 4,320 ₪ בגין עיסוקה כקבלן שירות ללא רישיון כדין בניגוד לסעיפים 2(א), 10א, 20(ב) ו-20(ב1) לחוק העסקת עובדים.