נוגע ישירות לענייננו סעיף 220א(1)(ג)(2) (סעיף 354(א)(3)(ב) לנוסח החדש), הקובע, שבין החובות הנהנים מזכות קדימה יהיו:
"מסי ממשלה שנישומו והוטלו על החברה עד 31 במרס האחרון שלפני התאריך המתאים וסך כולם שאינו עולה על השומה של שנה אחת, וכן מסי ממשלה אחרים שהחברה נתחייה בהם, או שזמן פרעונם הגיע במשך 12 החודשים שקדמו לאותו תאריך" (ההדגשות שלי-מ' ב"פ).
טול מקרה, בו מגיעים לנושה פלוני דמי שכירות עבור השנה האחרונה עובר לצוו הפרוק של החברה השוכרת, ואילו לנושה פלמוני מגיעים דמי שכירות עבוד תקופת דומה מלפני חמש שנים.
" (ההדגשה שלי-ג' ב') בסעיף 354(א) לפקודת החברות [נוסח חדש] ככוללות גם את סכומי ההצמדה והריבית, המוטלים על-פי פקודת מס הכנסה [נוסח חדש] בלי לחטוא בפרשנות מלאכותית מדיי. זאת, במיוחד, בהתחשב בעובדה, שהודגשה גם בפסק-דינה של חברתי הנכבדה, המשנה לנשיא, כי פקודת מס הכנסה [נוסח חדש] מתייחסת עקרונית אל סכומי ההצמדה והריבית כאל הכנסה נוספת, החייבת היא עצמה במס (ראה סעיף 2(4) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש]).
...
כפי שהבהרתי, מקובלת עליי לכאורה הדעה, שתוספות אלה הן "מסי ממשלה" וכי הן "הוטלו" מכוח החוק.
ברוח זו התבטא כבוד השופט ברק בע"פ 787/79, 881 בעמ' 427 מול אות השוליים ז:
"מלותיו של החוק אינם מבצרים, שיש לכבשם בעזרת מילונים, אלא עטיפה לרעיון חי, המשתנה על-פי ניבות הזמן והמקום, לשם הגשמת מטרתו הבסיסית של החוק".
חרף כל אלה הגעתי למסקנה, כי-להבדיל מהחוב הרגיל המגיע לשלטונות המס-הרי לעניין דין קדימה, המפר כשלעצמו את האיזון בין הנושים הן בפשיטת-רגל והן בפירוק חברה, כוונת החקיקה היא למס הנומינאלי בלבד.
אין בשיקולי האחרון כדי לגרוע מהשיקולים, שהובילוני למסקנה, שגם עד היום בו ניתן צו הפירוק אין לתוספות דלעיל זכות קדימה, להבדיל מדין חוב רגיל בר-הוכחה.
אינני רואה צורך לקבוע עמדה בדבר נימוקיה האחרים, כמו גם בשאלה, אם דמי הביטוח הלאומי דינם כדין מסים שנישומו, הנהנים מדין הקדימה (סעיף 4 לחוות הדעת), שאלה שאינה צריכה הכרעה בעירעור זה.
השופט ג' בך: גם אני מצטרף למסקנה, אליה הגיעה חברתי הנכבדה, המשנה לנשיא, אם כי הייתה לי היתלבטות לא קלה בעיניין זה.
היסוסיי נבעו מכך, שאינני סבור, כי העיקרון של השמירה על השוויון בין הנושים מחייב את הפירוש המוצע להוראות החוק הרלוונטיות.
