פרשנות כתב אחריות לרכב משומש

מעבר לזאת, קיימת חובה אשר מעוגנת בחוק החוזים לנהוג בתום לב ובהגינות במהלך משא ומתן, להמנע מהצגת מצב שוא והטעיה, ועל מוכר רכב משומש לגלות לקונה, מיוזמתו, כל מידע חיוני אשר ידוע לו אודות הרכב ואין המוכר יכול להסתתר מאחורי הטענה כי על הקונה לבדוק את הרכב ואם לא יעשה כן - יהיה המוכר פטור מאחריות.

לא הוכחה כל ידיעה שכזו כשהנטל הוא על העוסק בהתאם לסעיף 2 (א) לחוק הגנת הצרכן, ובשים לב לכך שאין חולק כי לא הונפק טופס גילוי כנדרש על פי חוק מכירת רכב משומש עת מדובר בחוק קוגניטי שלא ניתן להתנייה בין אם הנתבעים מפרשים זאת לטובתם כי אין חובת גילוי מידע שלא ידוע להם (אם כי יכולים היו לדעת מכוח תפקידם-א"מ), אולם בדיון לפניי הודו כי המידע כן היה ידוע להם ועל כן דורש החוק כי יש "לפרט במדויק" את הידוע להם – דבר שלא גולה.

ודוק; הנתבעים ציינו בכתב יד באופן פוזיטיבי כי לרכב הוחלף מנוע ושינה שנה אחריות וגם על הגיר.

...

השלישי, ביטול עסקה בדרך של קבלת הצעת הנתבע לפיה ירכוש את הרכב במחיר שמכר תוך הפחתת דמי שימוש ראויים עבור 26.5 חודשים היינו בסך של 20450 ₪ (באופן שדמי השימוש יעמדו על סך של 18550 ₪ לשנתיים ושלושה חודשים ולכל הפחות 15000 ₪ כאמת מידה שקיבלה עוגן בפסיקה עבור התקופה, כך שהנתבע ישלם 24000 ₪).

בשים לב לכל האמור לעיל, ובשקלול כלל הנסיבות, אני סבורה, כי בהינתן שהתובע אינו מעוניין לבטל את העסקה; ובשים לב לתשומות הכרוכות באפשרויות לפיהן התשלום שייצא מכיסם של הנתבעים (37500 ₪ או 32000 ₪ או 20450 ₪ או שווי למשל של הפחתה בגין אובדן להלכה שיכול להיות לצורך העניין כ-40% -30% משווי הרכב דאז שאם עמד על 48000 ₪ כי אז מסתכם ב-14400 ₪ או 19200 ₪ כשמתוכם ניתנה כבר הנחה של 9000 ₪ ועל כן מדובר בפער לתשלום של 5400-10200 ₪ ואם נפחית 1400 ₪ הרי שהסכום עומד על סך שבין 4000-8800 ש"ח); ובהתייחס למכלול הנסיבות שהוצגו בכל הנוגע לאחריות הנתבעים; כשביטול עסקה גורר הוצאות נוספות מלבד השבה; אל מול הצעות הנתבע לסיים את ההליך קודם להגשת התובענה בדרכים ראויות; ואל מול זאת אשם תורם של התובע; והתובע כאמור מסכים להשאיר את הרכב אצלו והדרך העדיפה היא אכיפת חוזה וקיומו, ולו בקירוב, ולא ביטולו – הרכב יישאר אצל התובע והנתבעים ביחד ולחוד ישלמו פיצוי בסך של 7000 ₪ (כך שההפחתה בכללותה ממחיר מחירון היא 16000 ₪ ומהסכום שהוצע למכירה 12000 ₪ כשדומה שבכל קונסטלציה שהיא מבין הפתרונות מגיעים לאותה תוצאה מספרית) ולסכום זה יתווספו הוצאות משפט ריאליות, בשים לב גם לאופי ההליך כתביעה קטנה וגם לניסיונות הנתבעים כאמור לסלק את התובענה – בסך של 600 ₪.

סך הכל ישלמו הנתבעים ביחד ולחוד לתובע סך של 7600 ₪ תוך 30 יום מהיום.

טענות הנתבעת הנתבעת טוענת כי הרכב אותו רכש התובע הנו רכב משומש משנת ייצור 2012 שנסע 143,238 ק"מ, ולטעמה יש בנתונים אלה כדי לשקף בלאי סביר למערכות הרכב ולמצבו המכני.

דיון והכרעה הסכם המכר בין הצדדים קובע בסעיפים 16-18 מה הקף אחריות הנתבעת על הרכב: "16. מבלי לגרוע מהאמור בסעיף 1 לעיל, מוסכם בזאת כי לקונה תמסר תעודת אחריות מטעם המוכר (הרצ"ב כנספח להסכם זה ואשר תכונה להלן: "תעודת האחריות"), וכי במקרה בו במהלך תקופת האחריות (כמוגדר בתעודת האחריות) תתרחש ברכב תקלה אשר תקונה מכוסה עפ"י האמור בתעודת האחריות, כי אז יחול על הצדדים האמור בתעודת האחריות ובכפוף להגבלות הנקובות בה. מובהר כי רכיבי הרכב עליהם חלה האחריות הנם גיר (תיבת הילוכים) ומנוע בלבד, ולפיכך, האחריות תחול אך ורק לגבי הרכיבים המנויים בסעיפים 1.1 ו-1.2 לכתב האחריות ולא תחול על כלל רכיבי האחריות המצוינים בסעיף 1.

את הסייג המופיע בכתב האחריות המבהיר כי על תיבת ההילוכים חלה אחריות ל'חלקם פנימיים בלבד' ניתן לפרש בדרך שונה מכפי שמפרשת הנתבעת, לפיה אין אחריות על החלק החצוני של תיבת ההילוכים או המצמד (למשל פלסטיק המכסה את תיבת ההילוכים), אולם כן חלה על החלקים הפנימיים המפעילים את תיבת ההילוכים, כולל המצמדים.

...

לפיכך אני קובעת כי האחריות שניתנה לתובע כוללת את תיקון המצמדים בהם התגלתה התקלה בתוך תקופת האחריות, וכי על הנתבעת לשאת בתיקון שבוצע.

על יסוד כל האמור, משקבעתי כי הנתבעת אחראית כלפי התובע והיה עליה לתקן את הפגם ברכב, ובשים לב לתרומת התובע בכך שלא בדק את הרכב לפני שנרכש, אני מקבלת את התביעה בחלקה, ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 8,000 ₪.

ומן הכלל אל הפרט - אומד דעתם של הצדדים כאן עולה מפורשות מעיון בהסכם הרכישה, בו הודגש בכתב בולט שהרכב נמכר ללא אחריות, ומכאן שאין צורך בכלים פרשניים.

לכן, גם לו הייתי מקבלת את טענת התובע, ומבלי להכריע בשאלה כעת, דומה כי לא היה בכך כדי לעזור לו. לכן אני קובעת שהרכב נמכר ללא אחריות בידיעתו המלאה של התובע, ואין בטענותיו בעיניין זה אלא משום נסיון מאוחר לקבלת שיפוי על נזקיו הנטענים, ותו לא. הנתבעת לא הפרה את חובות הגילוי המוטלות עליה סעיף 2 לחוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), תשס"ח-2008 (לעיל ולהלן – "החוק"), שכותרתו "זכאות למידע על רכב משומש" קובע כך: (א) מי שרכש רכב משומש זכאי לקבל מכל מוסך שבו תוקן או טופל הרכב ומכל מבטח שביטח את הרכב, כל מידע שיש בידיהם על הרכב.

סעיף 4 לחוק, שכותרתו "גילוי נאות" קובע כך: (א) לא יעשה עוסק ברכב עסקה בעיניין מכירת רכב משומש, אלא אם כן היתקיימו כל אלה: (1)   נחתם חוזה בכתב בינו לבין רוכש הרכב (בסעיף זה – החוזה); (2)   העוסק ברכב מסר לרוכש הרכב, עד למועד חתימת החוזה ובנפרד מהחוזה, טופס חתום בידו, שמפורטים בו הפרטים כאמור בסעיף קטן (ב) (בסעיף זה – טופס גילוי); (3)   רוכש הרכב אישר בחתימת ידו את קבלת טופס הגילוי.

...

לאחר שעיינתי בחוות ושמעתי את השמאי בעדותו בפניי, נחה דעתי שהתובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח את גובה נזקו הנטען.

עם זאת אין להתעלם מכך שבחקירה הנגדית הודה השמאי כאמור כי התובע שילם 4,000 ₪ פחות ממה שאמור היה לשלם עפ"י מחירון יצחק לוי לאחר ההפחתה בגין השכרה, ויש בכך כדי לתמוך בטענות הנתבעת, לפיהן הרכב נמכר לתובע בהנחה משמעותית בשל מצב הרכב, ובידיעה מלאה של התובע לגבי מצב זה. סיכום לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות ההליך בסך של 1,000 ₪.

אשר לחובת חובת הגילוי הספציפית למקרה בו עסקינן, הרי שזו מעוגנת בסעיף 4 לחוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות) תשס"ח – 2008 המסדיר את חובת "עוסק ברכב", דהיינו מי שעיסוקו במכירת רכב, למסור לרוכש מידע בכתב אודות מצב הרכב, באמצעות מסירת "טופס גילוי" שבו מפורטות, בין היתר, "מספר

" יוער, כי המונח "פגיעות שנגרמו לרכב" כאמור בסעיף 4(ב)(4) פורש בפסיקה לאור כוונתו ומטרותיו של החוק, פרשנות תכליתית אשר מובילה בבירור למסקנה כי אין לפרש את המונח "פגיעות" באופן דווקני וחובת הגילוי כוללת כל פגם וליקוי מהותיים ברכב העלולים להשפיע על הרכישה (ראו, למשל ת"א (שלום קריות) 4051/05 חברת מ.י. מאכלי הצפון בע"מ נ' השכרת רכב "שלמה" (1987) בע"מ, תא"מ (שלום חיפה) 1980-10-10 ערן גינון בע"מ נ' קרסו מוטורס בע"מ ועוד).

אחריותם הנתבע 2 כאמור לעיל, הנני מקבלת במלואה את גרסת התובע שלפיה הרכב הוצג לו על ידי הנתבע כרכב תקין ושעל סמך מצגים אלו התובע רכש את הרכב.

...

כמו כן, הנני מקבלת, כאמור, שהוסתר מהתובע מידע שהיה בידיעת הנתבע – או היה צריך להיות בידיעת הנתבע – גם אם מדובר ברכב ששוקם על ידו והוא חלק מכתב האישום שבו הורשע וגם אם מדובר ברכב שרכש לאחר ששוקם מצד ג'.

בנוסף, הנני מקבלת שהנתבע נקט בטקטיקה מתוכננת היטב שהיה בה כדי לאפשר לו בעתיד להתנער מהעסקה, כפי שאכן ניסה לעשות, ולמכור את הרכב ללא כל אסמכתא בכתב למכירתו.

סוף דבר הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובע סך של 25,000 ₪ כמו כן יישאו בהוצאות התובע בגין ניהול הליך זה לרבות אגרת משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 6,500 ₪.

המומחה הבהיר ששאלת תקינות או אי תקינות הסוללה אינה רלוואנטית, וכי קביעתו עלות של 50% מערך סוללה חדשה נובעת מכך שהנתבעת לא יידעה את התובע על כך שהסוללה המקורית ברכב הוחלפה בסוללה משומשת לא מקורית אשר פורקה מרכב אחר, כי ברכב משומש בו מתוקנת סוללה לא מקורית משומשת לא ניתן לרכוש שרות אחריות ורק סוללה חדשה תקנה אפשרות לרכישת ביטוח.

וויתור בנסיבות אלה על חקירת המצהירים אין פרושו חסר ראייתי.

הנתבעת אף הגדילה לעשות ומסרה לתובע לפני רכישתו את הרכב דו"ח בדיקה חלקי של הרכב (עד חודש אפריל 2021) וכתב אחריות, שעה שהיסטורית הטיפולים המלאה של הרכב מעלה כי בחודש מאי 2021 הותקנה ברכב סוללה משומשת.

...

קביעתו של מומחה בית המשפט למחצית משווי סוללה חדשה מקובלת עלי.

לאור המסקנה אליה הגעתי ראיתי לקבל את התביעה בגין הוצאות שמאי התובע בסך 994 ₪, וכן לפסוק לתובע פיצוי בגין הוצאותיו לתשלום חלקו בשכר מומחה בית המשפט בסך 3,510 ₪.

סוף דבר התביעה מתקבלת כך שהנתבעת תשלם לתובע סך של 17,107 ₪.