פרשנות חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות ציבוריים

טיעוני הצדדים בקשת האישור הוגשה בראש ובראשונה על בסיס הטענה שהפרקטיקה בה נהגה המשיבה עד לאותו מועד (מאי 2014), לפיה נגבה תשלום מגברים בגין שירות החלפת גלגל שניתן על פי כתב שירות פרימיום, שעה שאותו שירות ניתן לנשים בחינם, מהוה הפרה של הוראת סעיף 3 לחוק איסור הפליה במוצרים ושירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות צבוריים, תשס"א – 2000 (להלן: "חוק איסור הפליה"), ועל כן מהוה עוולה לפי סעיף 5 לחוק האמור.

שנית, אף כאשר שירותי הדרך עומדים בפני עצמם (כגון במקרים בהם הם מוצעים על ידי נותן שירות דרך ישירות, ולא בתיווכה של חברת ביטוח) ראוי לפרש את הגדרות חוק איסור הפליה באופן שלא יאפשר להם לחמוק מתחולתו.

...

המסקנה המתבקשת היא שיש להכיר באפשרות שכתוצאה מההפליה נגרמו שני סוגי נזקים: נזק ממוני לאוכלוסיית לקוחות המשיבה, אשר נדרשו לשלם בעבור השירות (ואלו, לפי מדיניות המשיבה, גברים בלבד); נזק לא ממוני, לאוכלוסיית הלקוחות של המשיבה, ובכלל זה מי שניהל עימה משא ומתן בקשר לאפשרות להפוך ללקוח, אשר סבלו נזק נפשי סובייקטיבי של השפלה ופגיעה בכבוד בגין ההפליה (וזאת בין אם הנפגע היא אישה ובין אם הוא גבר).

עיון בתמלילי שתי השיחות יוצר את הרושם כי עניינו של המבקש הוא ברכישת ביטוח (ויוזכר, השיחות לא הוקלטו על ידי המבקש, אלא על ידי המשיבה), והעובדה שהמבקש לא עשה בסופו של דבר ביטוח אצל המשיבה (ואף לא שינה את הביטוח שהיה לו בחברה אחרת) לא מעידה כי פנה אליה מראש ללא כוונת התקשרות (נהפוך הוא, לו כל שרצה המבקש מלכתחילה היה להגיש תובענה ייצוגית, מה פשוט יותר מלערוך ביטוח?).

סוף דבר לאור כל המפורט לעיל יש מקום לאשר את ניהול התובענה כייצוגית, וזאת בהתאם למפורט להלן: חברי הקבוצה: כל המשתייך לאחת משתי תתי-הקבוצות הבאות: לקוח של המשיבה, אשר בשבע השנים שקדמו למועד הגשת התובענה ביקש להזמין שירות של החלפת גלגל מכוח כתב שירות של המשיבה הכולל שירות זה, ונדרש לשלם תמורתו סכום של 80 ש"ח, וזאת בין אם הזמין את השירות בסופו של דבר ובין אם לאו.

האם בכך היא מפרה את האיסור על הפליה בהספקת מוצר או שירות צבורי מחמת מין הקבוע בסעיף 3 לחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות צבוריים, התשס"א-2000 (להלן: "חוק איסור הפליה")? בהנחה שהתשובה על שאלה זו חיובית, מהו הסעד אותו ראוי לפסוק נגד חברת הביטוח בגין הפרה זו במסגרת תובענה ייצוגית? שאלות אלו הן העומדת בליבה של התובענה הייצוגית שלפניי, אשר את נהולה נגד הנתבעת, איי.די.איי.

בהחלטת האישור קבעתי כי שירות החלפת גלגל שמעניקה הנתבעת ניכנס בגדר "שירות צבורי" כהגדרתו בחוק איסור הפליה, וזאת משלושה נימוקים: ראשית, תכלית חוק איסור הפליה מלמדת על רצון המחוקק לפרש את החוק באופן נרחב על מופעים של הפליה (רע"א 6897/14 רדיו קול ברמה בע"מ נ' קולך – פורום נשים דתיות, פסקה 49 (9.12.2015) (להלן: "עניין קול ברמה").

...

כך, למשל, הדרת נשים משידורי רדיו, פרקטיקה שנידונה בעניין קול ברמה, כרוכה הן בפגיעה אישית חמורה באותן נשים המבקשות לעלות לשידור, ונדחות אך בשל היותן נשים, והן בפגיעה חברתית חמורה, בשל סימונו של ציבור הנשים כקבוצה מושתקת, שאין מקום לאפשר לה להשמיע את קולה, ואין צורך לתת לה מקום סביב שולחן הדיון התקשורתי.

סוף דבר לאור הטעמים שפורטו לעיל, התובענה הייצוגית מתקבלת.

הנתבעת תשלם סכום של 1.1 מיליון ש"ח לקרן הייעודית שהוקמה מכוח חוק תובענות ייצוגיות, בהתאם לאמור בפסקה 62 לעיל.

ס' 3(א) לחוק איסור הפליה קובע כדלהלן: "מי שעיסוקו בהספקת מוצר או שירות צבורי או בהפעלת מקום צבורי, לא יפלה בהספקת המוצר או השרות הצבורי, במתן הכניסה למקום הצבורי או במתן שירות במקום הצבורי, מחמת גזע, דת או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, מין, נטיה מינית, השקפה, השתייכות מפלגתית, גיל, מעמד אישי, הורות, או לבישת מדי כוחות הבטחון וההצלה או ענידת סמליהם". "שירות צבורי" הוגדר בחוק כ"שירותי תחבורה, תיקשורת, אנרגיה, חינוך, תרבות, בידור, תיירות ושירותים פינאנסיים, המיועדים לשימוש הציבור".

ס' 4 לחוק איסור הפליה הנושא את הכותרת "מודעות מפלות" קובע כי "מי שעיסוקו בהספקת מוצר או שירות צבורי או בהפעלת מקום צבורי, לא יפרסם מודעה שיש בה משום הפליה אסורה לפי סעיף 3". לענין פרשנות הוראה זו, אני סבורה כי יש להעדיף את פרשנות המשיבים על פני פרשנות המבקשת, ולפיה "מודעה מפלה" היא מודעה המזמינה את הציבור לרכוש מוצר או שירות צבורי, או להכנס למקום צבורי, באופן מפלה.

...

מקובלת עליי גם טענת המשיבה כי משעה שהכירה בטעותה והתנצלה, לא השתהתה והורתה על חדילת ההפצה, וכי הפסקת ההפצה בפועל מספר ימים לאחר פרסום התנצלותה נעשתה מסיבות לוגיסטיות, כפי שמעידים גם חילופי הדוא"ל מש/3.

סוף דבר מכל הנימוקים שלעיל, אני מורה על דחיית הבקשה לאישור תובענה ייצוגית.

המבקשת תשלם למשיבים את הוצאות הבקשה בסך 30,000 ₪.

כללי: לפני בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהוגשה כנגד שופרסל, בהתאם לחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות צבוריים, התשס"א-2000 (להלן: "חוק איסור הפליה"), פריט 7 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות").

דברים אלה אך מחדדים כי אין להחיל פרשנות מרחיבה, לפיה איסור ההפליה נושא הוראת סעיף 3(א1) לחוק איסור הפליה, מיתקיים גם לגבי הספקת מוצר מחוץ לכתליו של מקום העסק או מחוץ למקום האיסוף של המוצר, כדוגמת שירות משלוחים לבית הלקוח.

...

מבחינה משפטית, אני קובעת כי סעיף 3(א1) לחוק איסור הפליה, חל לגבי הספקת מוצר במקום העסק ושלוחותיו בלבד ולא במסגרת של שירותי משלוחים.

אני קובעת כי במשלוחים, חל איסור הטעיה מצד העוסק והחובה ליידע את הצרכן מראש בדבר הגבלות על מקום ההספקה, כאמור בסעיפים סעיפים 2(א) ו-31א(א)(1א) לחוק הגנת הצרכן.

גם מטעם זה נדחית בקשת האישור.

לטענת המשיבה, ניתן ללמוד זאת מכמה מקורות: מלשונה המפורשת של הוראת סעיף 3(א1) לחוק איסור הפליה; מתוך תכליתה של הוראת הסעיף הנ"ל ודברי ההסבר שבהצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות צבוריים (תיקון – איסור הפליה מחמת מקום מגורים), התשע"ו-2015 (להלן: "הצעת חוק איסור הפליה"); נוכח תיקון מס' 50 שבוצע בחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן"); לאור הדברים שנאמרו בישיבות ועדת הכלכלה של הכנסת מיום 3.2.2016, מיום 6.6.16 ומיום 2.2.17; כן מפנה המשיבה לפסק דינה של כב' השופטת בנקי בתא"מ (שלום-י-ם) 63371-02-20 ילינק נ' אייס קפיטל קמעונות (2016) בע"מ (13.12.2020) (סעיף 15 וסעיף 30 לתשובה).

מלשונו של הסעיף עולה, כי איסור הפליה מחמת מגורים בהספקת מוצר, נחשב לכזה אם הוא נעשה: "...במקום העסק, במתן הכניסה למקום הצבורי או במתן שירות במקום הצבורי...". מדובר בלשון ברורה ומפורשת אשר אינה משתמעת לטעמי לשני פנים, לפיה איסור הפליה מחמת מקום מגורים חל לגבי הספקת מוצר ב"מקום העסק" ולא מחוצה לו. איני סבורה כי יש לקרוא לתוך הסעיף פרשנות מרחיבה שאינה בהכרח עולה ממנו.

...

מכל מקום, הואיל ובקשת האישור ממילא נדחית בשל העדר היתכנות משפטית, איני רואה מקום להאריך ולהרחיב עוד בשאלת הנזק.

סיכום: מן המקובץ לעיל, אני קובעת כי סעיף 3(א1) לחוק איסור הפליה, חל לגבי הספקת מוצר במקום העסק ושלוחותיו בלבד ולא במסגרת של שירותי משלוחים, כאשר במקרה האחרון חל איסור הטעיה מצד העוסק והחובה ליידע את הצרכן מראש בדבר הגבלות על מקום ההספקה, תוך מתן פיצוי במידת הצורך, כאמור בסעיפים סעיפים 2(א)(3א) ו-31א(א)(1א) לחוק הגנת הצרכן.

לאור כל זאת - דין בקשת האישור להידחות.