במקרים מן הסוג שבפנינו יש לתור אחר אומד דעת הצדדים בהתאם למבחנים המקובלים בדיני החוזים, בלא לעמוד על דרישה דווקנית כי הכוונה תבוא לידי ביטוי בחוזה בלשון חותכת וחד משמעית.
מסקנת הניתוח האמור הייתה איפוא שבבניין שמתאים להרשם כבית משותף, אך לא הוכחה לגביו כוונה קונקרטית לרשום אותו ככזה במועד מכירת הזכויות, השאלה אם הייתה כוונה להחריג שטחים מהרכוש המשותף תיחתך לפי דיני פרשנות חוזה: אומד דעת הצדדים כפי שהוא משתקף מהלשון ומהנסיבות (סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973).
...
סוף דבר
מכל המקובץ לעיל, התביעה מתקבלת במלואה.
טענה עובדתית זו בבירור אינה נכונה, ואף שאין בידי לקבל שמדובר ב"בידוי ראיות" כפי שטוענת הנתבעת, אין מקום לעבור על כך לסדר היום.
על כן אני קובע כי אף שהתביעה התקבלה, הסעד שניתן לעיל ייכנס לתוקף תוך שנה וחצי ממועד פסק דין זה, כשבמהלך תקופה זו תהיה הנתבעת זכאית להחזיק בשטח הפלוש ולהשתמש בו בלא שתחוב בדמי שימוש ראויים (השוו לרע"א 6658/09 מולטילוק בע"מ נ' רב בריח (08) תעשיות בע"מ, פסקות 15-13 (12.1.2010)).