פרשנות הסכם קיבוצי - "שיבוש עבודה

ונסביר: תחילה נפנה לעיקרון יסוד הנוגע לסיווג סוגי הסכסוכים בתחום משפט העבודה "לא מפני שבסיווג עצמו פיתרון לבעיות, אלא מפני שבהתעלמות ממנו - אחד משורשי השיבושים במשפט העבודה וביחסי העבודה; סיווג נכון, אף אם אינו משמש מפתח לפיתרון נאות בכל הנסיבות, יש בו כדי לשמש מצפן ומורה דרך לכיוון הנכון"[footnoteRef:14].

בנסיבות אלה לא מן הנמנע שאף אילו היה מקום לפרש את סעיף 3 להסכם 73 כמתייחס לסכסוך קבוצי כלכלי, הרי שנוכח השינוי במציאות יחסי העבודה, יתכן כי עמידה דווקנית על יישום סעיף זה, עשויה היתה לעלות כדי חוסר תום לב, במיוחד נוכח חלוף הזמן (47 - 48 שנה) וגודל הקבוצה.

...

בנסיבות אלה, ובמיוחד נוכח הזמן הרב שחלף מאז שמחלוקת זו עלתה על שולחנם של הצדדים לא מצאנו הצדקה לעת הזו לאכוף מנגנון זה. זאת ועוד, עיון בסעדים המבוקשים בהודעת הערעור מעלה כי בית הדין לא התבקש להעביר את חילוקי הדעות בקשר לפירוש הסכם 73 להכרעה במנגנון יישוב חילוקי הדעות.

קביעתו זו לגבי האופן שבו יש לפרש את הסכם 73 מקובלת עלינו.

אין בידינו לקבל את טענת האוניברסיטה: ראשית, צודקת ההסתדרות כי די בטעם דיוני כדי להביא לדחייתה.

] סוף דבר - ערעור האוניברסיטה נדחה - נדחית טענתה בכל הנוגע לפירוש הסכם 73 וממילא נדחית טענתה שלפיה עסקינן בסכסוך משפטי שלא ניתן לשבות לגביו.

על אף שהמשיבים היו מעודכנים כל העת שטרם התקבלה תשובה משפטית מהממונה על השכר באוצר, והצדדים היו נמצאים בעיצומו של מו"מ בדבר הארכת ההסכם הקבוצי ו/או תקונו, החליטו המשיבים "לשבור את הכלים" ולנקוט בשיבושים ו/או עיצומים בעבודה השוטפת במדרשה, על רקע הסוגייה של תוספת דרגה, כעולה מנספח 6 לבקשה, הודעת מייל ששלח יו"ר ועד העובדים – מר קובי בר למנכ"ל המדרשה – מר אלוני, ביום 18.1.2021.

וכך כותב מר קובי בר למר דרור אלוני: "דרור שלום קבלתי תשובה מי האוצר ברורה מה שאתה לא משתף מי אחר שלא חתמנו מול האוצר האוצר אישר את הסכם 2015 הפרשנות להסכם היא מול הנהלת המדרשה מחר בשעה 08:00 בבוקר עוצר את כל העבודות בשרמן ואנחנו נפעל בכל הכלים שעומדים לרשותנו הסכמים צריך לכבד". חוסר תום הלב מצד המשיבים נלמד ממסמך זה. המשיבים ניסו לטעון כי הצעדים האירגוניים שבקשו לנקוט קשורים בכלל לעבודה של קבלן, שבוצעה בשטח המועצה, אשר ביצע עבודה בגובה ואינו מספק לעובדיו ריתמות או קסדות, בנגוד לדין, ובכך מסכן את הפועלים העובדים בגובה בשטח המדרשה, וככל שהמבקשת תתקן כשל בטיחותי זה, נציגות העובדים תמנע משיבוש עבודה (סעיף 4 לתשובת המשיבים).

...

לעניין זה פסק בית הדין הארצי בפרשת הנמלים החדשים: "נקדים ונאמר כי לטעמנו מן הראוי שבהודעה על סכסוך עבודה יינתן פירוט קונקרטי לעילה זו, דהיינו יש להצביע על פעולות קונקרטיות של המעסיק שבהן, על פי הנטען, הוא הפר את חובת תום הלב (או חובות אחרות) המוטלות עליו במסגרת יחסי עבודה קיבוציים. ניסוח סתמי ומעורפל של ההודעה על סכסוך עבודה חוטא לתכליתה של ההודעה – הצגת הנושאים שבמחלוקת על מנת שניתן יהיה לנהל מו"מ בנוגע לנושאים אלה בפרק הזמן שבין ההודעה לבין נקיטת אמצעים ארגוניים" (הדגשה הוספה י.כ.) (עס"ק (ארצי) 18139-04-15 חברת נמל חיפה בע"מ – הסתדרות העובדים הכללית החדשה [פורסם בנבו].

דיון והכרעה נקדים אחרית לראשית ונאמר, לאחר שבחנו את מכלול העובדות לכאורה, כמו גם טענות הצדדים שנטענו בפנינו והעדויות שנשמעו בפנינו, כפי שנפרט להלן, קובעים אנו כי המשיבים נקטו הלכה למעשה בהליכים ארגוניים, וכי הדרך בה בחרו המשיבים לפעול הינה שלא בתום לב, ובניגוד לחוק יישוב סכסוכי עבודה, תוך פגיעה במבקשת ועל כן, מצאנו ליתן צו מניעה זמני, כפי שנפרט להלן.

חיזוק למסקנתנו כי המשיבים נקטו בעיצומים מצאנו בדברי העד מטעם המשיבים – מר תומר מרסיאנו אשר אישר שהמשיבים נקטו בפועל בעיצומים (פרוטוקול מיום 23.1.2022, עמ' 10, ש' 19-20).

שקט תעשייתי 39.1 הצדדים מתחייבים בכל הנוגע לעובדים כהגדרתם לעיל כי לא ינקוט צד אחד או יחידה מיחידותיו נגד הצד השני או יחידה מיחידותיו, באמצעי שביתה או השבתה, מלאה או חלקית או כל פגיעה אחרת בהליכי העבודה או סדריה, ולרבות כל פגיעה או שבוש העבודות התפעוליות הקשורות להקמת הנמל החדש, בקשר לנושאים המוסדרים בהסכם זה, ולנושאים המוסדרים במסמך העקרונות.

. 40.3 למען הסר ספק מובהר כי נושא הפרטה לא מוסדר בהסכם זה. האמור אינו גורע מטענות הצדדים לגבי יישום סעיף 18 להסכם עבודה 2005 (הפרטה) ומטענות הצדדים ליישום מתוה הפרטת נמל חיפה (כאמור בהסכם הקבוצי בנמל חיפה מיום 26.1.2020 בעיניין הרפורמה) בחברה.

לטעמנו, לכאורה, פירוש ההסכמים הקבוציים עשוי להתיישב יותר עם עמדת המדינה והנמלים הותיקים מאשר עם עמדת ההסתדרות.

...

בשלב זה, הגענו למסקנה כי המדינה והנמלים הוותיקים עמדו בנטל ההוכחה הלכאורי הנדרש לצורך מתן סעד זמני, והוכיחו לכאורה כי סעיפי מיצוי התביעות והשקט התעשייתי בהסכמים הקיבוציים מגבילים את זכות השביתה של ההסתדרות בנושאים הכרוכים בהשלכות הרפורמה בנמלים, ובכלל זאת מתן שירותים בתחום המטען הכללי בנמלים החדשים.

משהגענו למסקנה כי די באמור לעיל כדי להצדיק מתן סעד זמני, לא מצאנו מקום להתייחס ליתר טענות הצדדים, העובדתיות והמשפטיות, בהינתן שהאחרונות הן טענות כבדות משקל המצריכות דיון מעמיק, שמטבע הדברים לא ניתן לערוך אותו במסגרת החלטה בבקשה לסעדים זמניים.

סוף דבר: מתקבלת הבקשה לסעדים זמניים, וניתן בזאת צו האוסר על קיום שביתה, שיבושי עבודה וצעדים ארגוניים מסוג כלשהו, בין אם על ידי עובדי איזה מהנמלים הוותיקים ובין אם על ידי עובדי איזו מחברות התעבורה, ומורה על המשך קיומה של העבודה הסדירה והרגילה הן בנמלים הוותיקים והן בחברות התעבורה, וזאת עד למתן פסק הדין בהליך המאוחד העיקרי.

כך נקבע בהקשר זה: "17. [...] לענייננו, יחול המיוחד למשפט העבודה, בשים לב לחשיבתו של ההסכם הקבוצי ולמעמדו של ארגון העובדים. לפיכך, בשל מהותם של יחסי העבודה הקבוציים והזכות שהעניק המחוקק לאירגון העובדים להיות צד בהליך קבוצי הנוגע לפירוש הוראה נורמאטיבית בהסכם קבוצי, הכלל הוא כי בנושא שנידון בבית-הדין לעבודה בהליך בסכסוך קבוצי בעיניין פירוש ההוראות הנורמטיביות בהסכם קבוצי, יחייב הפירוש גם את העובד או העובדים אשר ההוראות הנורמטיביות האמורות חלות עליהם, והוא יהיה לגביהם בגדר מעשה בית-דין. שאם לא כן, תפגם מטרתו של ההליך הקבוצי, תפגע יציבותם של יחסי העבודה וייגרם שבוש חמור ביחסי העבודה, כל אימת שתנתן החלטה אחרת או תנתנה החלטות שונות, בהליכים נפרדים של סיכסוך היחיד.

...

יחד עם זאת, סבורני, כי בנסיבות העניין דנן, אין בכך כדי לגרוע מתוקפו המחייב של פסק הבוררות כלפי העותרים.

חיזוק למסקנה האמורה ניתן למצוא גם בסעיף 31(ג) לחוק יישוב סכסוכי עבודה, שם נקבע כי "דינו של פסק-בוררים כדין חוזה בין הצדדים לבוררות או כדין הסכם קיבוצי ביניהם, הכל לפי הענין; פסק-בוררים בקשר להסכם קיבוצי בר-תוקף דינו כדין אותו הסכם קיבוצי". לכך נוסיף את עמדת ההסתדרות, שהבהירה לפנינו, כי היא מחויבת לפסק הבוררות שניתן, על הכרעותיו ותוצאותיו, ואף רואה בו חלק בלתי נפרד מהסכמות הצדדים, ללא צורך בכל פעולת אישרור נוספת.

סיכומו של דבר, על רקע מכלול הטעמים שפורטו לעיל, לדעתי דין העתירה להידחות, וכך אמליץ לחברַי כי נעשה.

בפרשת מפעלי ים המלח הוסיף בית הדין וקבע כי על הפרשנות להעשות תוך היתחשבות בעקרונות כלליים של סבירות, הגיון ותום לב, כהאי לישנא: "על הסכם קבוצי חלים הכללים הנוגעים לפרשנות חוזים. עם זאת, יש להיתחשב במאפייניו הייחודיים,לרבות כריתתו במסגרת יחסי עבודה קבוציים מתמשכים, ולרבות חלותו על מספר רב של אנשים, שלא הם קבעו את תנאיו. ככלל, לשון ההסכם הקבוצי מהוה נקודת המוצא לפרשנותו משחזקה היא כי תכליתו הסובייקטיבית של ההסכם נלמדת מלשונו. אולם, בשל מאפייניו הייחודים יש לקחת בחשבון גם את ההקשר התעשייתי הרלוואנטי, היינו את הנסיבות המפעליות, הענפיות והמשקיות במסגרתן נכרת ההסכם. בנוסף, יש לקחת בחשבון את הדרך בה יושם ההסכם הקבוצי הלכה למעשה על ידי הצדדים למערכת היחסים הקיבוצית. בעת פרשנות הסכם קבוצי, בפרט חלקיו הנורמטיביים, יינתן משקל גם לתכלית האובייקטיבית של ההסכם, אשר משקפת עקרונות של סבירות, היגיון ותום לב, תוך היתחשבות בהוראות הדין הכללי ובתכליתו של משפט העבודה" (עס"ק 43843-06-17 מפעלי ים המלח - ההסתדרות הכללית, מרחב דרום ואח' (23.10.17)); הדגשות שלי - י.א.ש).

וממשיך ומציין החוזר את חשיבות הרצף החינוכי לעניין נוכחות רציפה של הילדים: "גן הילדים הוא מסגרת לימודית-חינוכית המאורגנת בסדר יום מתוכנן העונה על צורכי כל ילד כפרט ועל צורכי קבוצת ילדים ככלל. הוצאת ילדים מהגן לפני סיום יום הלימודים עלולה לשבש את העשייה החינוכית ואת ההתנהלות השגרתית. לכן אין לשחרר ילדים מהגן לפני סיום יום הלימודים...". (סעיף 2.3.1.

...

בנסיבות אלה, טוענת הנתבעת, דין הסעדים המפורטים בסעיף 80.1, 80.5 לכתב התביעה שעניינן מתן צו מניעה קבוע האוסר כפייה על גננות ההסתדרות (לרבות התובעות עצמן) לעבודה במתכונת יוח"א, וכן איסור אפליה בין גננות החברות בהסתדרות ולאלו שאינן – להידחות.