באשר לטענת התובעת לפינוי פסולת גושית, הנתבעת טענה כי התובעת לא הציגה הזמנה חתומה כדין על ידי שלושת מורשי החתימה מטעם הנתבעת, כנדרש על פי צו המועצות המקומיות, ומכל מקום ככל שהתובעת פינתה פסולת הרי שהיא עשתה זאת מכוח חובתה על פי החוזה ולא כעבודה נוספת אשר מזכה אותה בכל תשלום נוסף.
בהמשך הדרך, ובסיכומי ב"כ התובעת, הועלתה טענה לעניין פרשנות החוזה, ולפיה יש לפרש את החוזה כנגד המנסח, שהוא הנתבעת, כך שלפי הפרשנות האמורה יש להטיל חיוב בתשלום היטל הטמנה על הנתבעת.
...
כמו כן סוכם, כי הנתבעת תשלם לתובעת, בגין השירותים נשוא החוזה, תשלום חודשי בסך של 149,800 ₪ לא כולל מע"מ.
התובעת טענה, כי בהתאם לחוזה על הנתבעת לשלם לתובעת, בנוסף לתשלום החודשי הנ"ל, גם עלות היטל ההטמנה בהתאם לעלויות בפועל, אשר עמדו על 57 ₪ לטון ובשנת 2012 עלו ל-87 ₪ לטון ובשנת 2013 עמדו על 102.8 ₪ לטון.
יתרה מזו, עיון בטבלת חישוב הריבית שצורפה לתצהיר ת/1 ואשר המצהיר מסתמך עליה להוכחת טענתו בעניין חישוב הריבית, מלמדת כי הטבלה כוללת תשלומים משנת 2006 ועד לשנת 2014, למרות שהתביעה מתייחסת אך ורק לעבודות ותשלומים בהתאם למכרז 9/11 היינו לתקופה שמיום 1.1.2012 וגם מסיבה זו דין הטענה להידחות.
לפני סיום אוסיף, כי אמנם הוכח בפני כי חלק מהתשלומים שולמו בפיגור ובמיוחד אלה ששולמו בעקבות הגשת התביעה, אולם מאחר ולא הוצגו בפני נתונים אודות המועד שבו היה צריך לבצע כל תשלום ותשלום והמועד שבו בוצע כל תשלום ותקופת האיחור בתשלום וחישובי ההצמדה המגיעים ומאחר והתובעת כלל לא דרשה תשלום בגין הפרשי הצמדה אלא אך רק בגין ריבית, איני רואה מקום להתייחס להפרשים הנ"ל.
לסיכום
לאור כל האמור לעיל דין התביעה המתוקנת להידחות.
בהתחשב בעובדת דחיית התביעה המתוקנת ובעובדה שהנתבעת ביצעה תשלום בגין החוב השוטף לאחר הגשת התביעה המקורית, ובעקבות התשלום האמור תוקן כתב התביעה והוקטן הסכום הנתבע, ובאיזון הראוי בין העובדות הנ"ל, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 30,000 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך של 50,000 ₪ (כולל מע"מ כחוק).
