מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

פרשנות הסכם פינוי פסולת והיטל הטמנה

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2018 בהמחוזי באר שבע נפסק כדקלמן:

אם לא קרא את תוכנו של "כתב הויתור", כיצד יכולה כיום התובעת לטעון למה התכוונו הצדדים, בעת החתימה על "כתב הויתור"? מר שמעון חדד המטפל מטעם התובעת בפרוייקט, שלא היה מעורב בחתימה ובהכנת המסמך, בתצהירו, הסביר את הנסיבות של החתימה על המסמך אולם לא סביר בעיני כי מר חדד יכול לתת פרשנות למסמך שלא היה מעורב בו. טוענת הנתבעת כי משמעות "כתב הויתור" הנה אחת, אישור שאין לתובעת טענות כנגד הנתבעת, אולם יחד עם זאת הסיכום היה שאם תקבל הנתבעת כספים מהמזמין כנגד חשבון שאושר, תקבל התובעת מאת הנתבעת כספים לפי הסכם הניהול.
טענות התובעת לזכאות בשל אגרות הטמנת פסולת זהו הפריט השלישי בטענות התובעת, לפיו טוענת היא כי זכאית לסך של 379,772 ₪ בשל כך ששילמה למטמנה מאושרת אגרות הטמנת פסולת שגילתה באתר.
הפיקוח היתייחס בהרחבה לטענות התובעת בנוגע לפינוי פסולת תוך ציון ולפיו באחריות התובעת להציג הסכם עם מטמנה מאושרת וכי באחריותה להוכיח כי הפסולת יצאה מהאתר למטמנה מאושרת ולהציג תעודות שקילה.
התובעת צרפה נוהל של החשב הכללי ביחס לתעריפי היטל הטמנה מחודש ינואר 2011.
...
בנוסף טענה הנתבעת כי התובעת, ארבעה וחצי חודשים לאחר סיום העבודות, שהסתיימו בשבוע הראשון של אפריל 2013, ובעוד מתנהל דין ודברים ביחס לטענות שהעלתה התובעת, חתמה על כתב וויתור ביום 28.8.13 שמשמעותו הינה שדין התביעה להיות מסולקת בהעדר זכות להגיש כל תביעה נגד הנתבעת בשל נושאים הקשורים לפרוייקט.
לפיכך, כאשר נשאלת השאלה, האם סבירה התנגדות הנתבעת להגיש תביעה נגד מזמין העבודה, בשל מסד נתונים שאינו לפי חוות דעת מקצועית, אינו לפי יומני עבודה, ואינו לפי ריכוז בטבלת ניהול מתמשך, ובהעדר תשתית עובדתית לביסוס טענת התמשכות העבודה מסיבות שאינן תלויות בתובעת, ולאור כך שחלק משמעותי מהניהול הנוסף היה בעקבות עבודות רבות נוספות, הרי שהתשובה חיובית ולא שוכנעתי כי אי הגשת התביעה בשל פריט זה הינה בחוסר תום לב ואינה סבירה.
לפיכך, התביעה נדחית.
התובעת תשלם הוצאות הנתבעת בסך 35,000 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2019 בהמחוזי באר שבע נפסק כדקלמן:

ראוי להזכיר בהקשר של שקולי המדיניות גם את פסק דינו של כב' השופט א' רובינשטיין בבע"מ 1509/14 פלוני נ' פלונית (מיום 20.3.2014): "לטעמי, השמוש בסייג שבסעיף 7א לפקודה, קרי, אי מתן חסינות על מעשה "שנעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו" צריך להתפרש בצמצום, כדי למנוע רדיפה אישית של עובדי ציבור, להבדיל מתביעה נגד הרשות שהם עובדים, אשר במסגרתה יכול להתברר כל הנחוץ והרלבנטי, גם לגבי העובדים עצמם.
במכתב נימנו הפרות כגון: הכנסת פסולת לא ממוינת מחוץ לשטח השיפוט המוניציפלי של המועצה, אי הסדרת רישיון עסק בגין הפעילות באתר, אי תשלום היטל הטמנה למשרד לאיכות הסביבה, הכנסת צמיגים לאתר ללא רישיון, הכנת קומפוסט באתר ללא רישיון ועוד.
במכתב מנהל אגף שפ"ע מיום 17.2.2011 (נספח יא לכתב ההגנה) נכתב כי אין בכוונת המועצה להאריך את תקופת ההסכם לתפעול אתר הפסולת הגושית, והתובעת התבקשה להסדיר את פינוי האתר והחזרתו לידי המועצה.
...
כפועל יוצא אני דוחה את התביעה ככל שהיא מופנית נגד נתבעים 2 ו-3.
הבקשות לסילוק התובענה על הסף מחמת התיישנות נדחות, שכן הן מחייבות בירור עובדתי.
כיון שמרבית בקשתם של הנתבעים התקבלה, למעט לעניין דחיה על הסף מחמת התיישנות, ישלמו התובעים הוצאות משפט לכל אחת מקבוצות הנתבעים (האחת, למועצה; השנייה, לנתבעים 2 ו-3), בסכום כולל של 10,000 ₪ לכל קבוצה.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2018 בשלום נצרת נפסק כדקלמן:

באשר לטענת התובעת לפינוי פסולת גושית, הנתבעת טענה כי התובעת לא הציגה הזמנה חתומה כדין על ידי שלושת מורשי החתימה מטעם הנתבעת, כנדרש על פי צו המועצות המקומיות, ומכל מקום ככל שהתובעת פינתה פסולת הרי שהיא עשתה זאת מכוח חובתה על פי החוזה ולא כעבודה נוספת אשר מזכה אותה בכל תשלום נוסף.
בהמשך הדרך, ובסיכומי ב"כ התובעת, הועלתה טענה לעניין פרשנות החוזה, ולפיה יש לפרש את החוזה כנגד המנסח, שהוא הנתבעת, כך שלפי הפרשנות האמורה יש להטיל חיוב בתשלום היטל הטמנה על הנתבעת.
...
כמו כן סוכם, כי הנתבעת תשלם לתובעת, בגין השירותים נשוא החוזה, תשלום חודשי בסך של 149,800 ₪ לא כולל מע"מ. התובעת טענה, כי בהתאם לחוזה על הנתבעת לשלם לתובעת, בנוסף לתשלום החודשי הנ"ל, גם עלות היטל ההטמנה בהתאם לעלויות בפועל, אשר עמדו על 57 ₪ לטון ובשנת 2012 עלו ל-87 ₪ לטון ובשנת 2013 עמדו על 102.8 ₪ לטון.
יתרה מזו, עיון בטבלת חישוב הריבית שצורפה לתצהיר ת/1 ואשר המצהיר מסתמך עליה להוכחת טענתו בעניין חישוב הריבית, מלמדת כי הטבלה כוללת תשלומים משנת 2006 ועד לשנת 2014, למרות שהתביעה מתייחסת אך ורק לעבודות ותשלומים בהתאם למכרז 9/11 היינו לתקופה שמיום 1.1.2012 וגם מסיבה זו דין הטענה להידחות.
לפני סיום אוסיף, כי אמנם הוכח בפני כי חלק מהתשלומים שולמו בפיגור ובמיוחד אלה ששולמו בעקבות הגשת התביעה, אולם מאחר ולא הוצגו בפני נתונים אודות המועד שבו היה צריך לבצע כל תשלום ותשלום והמועד שבו בוצע כל תשלום ותקופת האיחור בתשלום וחישובי ההצמדה המגיעים ומאחר והתובעת כלל לא דרשה תשלום בגין הפרשי הצמדה אלא אך רק בגין ריבית, איני רואה מקום להתייחס להפרשים הנ"ל. לסיכום לאור כל האמור לעיל דין התביעה המתוקנת להידחות.
בהתחשב בעובדת דחיית התביעה המתוקנת ובעובדה שהנתבעת ביצעה תשלום בגין החוב השוטף לאחר הגשת התביעה המקורית, ובעקבות התשלום האמור תוקן כתב התביעה והוקטן הסכום הנתבע, ובאיזון הראוי בין העובדות הנ"ל, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 30,000 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך של 50,000 ₪ (כולל מע"מ כחוק).

בהליך המרצת פתיחה (ה"פ) שהוגש בשנת 2008 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

טיעוני המבקשת בהמרצת הפתיחה בהמרצת הפתיחה התבקש בית המשפט לקבוע כי על פי פרשנות נכונה של הסכם שנחתם בין המבקשת לבין המשיבה עירית לוד (להלן: "העיריה"), בעקבות זכיה במכרז פומבי מס 5/2002, אין המבקשת מחוייבת כלפי העיריה לשאת בתשלום היטל הטמנה אשר יכנס לתוקף ביום 1.7.07, בהתאם לסעיפים 11 א' ו-11 ב' לחוק שמירת הניקיון תשמ"ד – 1984 (להלן: "חוק שמירת הניקיון"), וכי העיריה היא זו אשר מחוייבת כלפי המבקשת בתשלום היטל ההטמנה.
לכן יש לקבוע כי דרישת המבקשת להמשיך ולהתקשר בהסכם, במתכונת הנוכחית, שעה שידעה על היטל הטמנת הפסולת אשר אמור היה להיות מעוגן בחוק, יש בה כדי להעיד על כוונה סובייקטיבית ומשותפת של הצדדים להטיל על הקבלן את הסיכון הכרוך והאפשרות להשתת היטל הטמנת הפסולת בעתיד.
עדות זו מפי מנהל של חברה השלישית בגודלה בשוק בנושא פינוי הפסולת, אינה אמינה עלי לחלוטין ואף איננה סבירה.
...
טענה זו איננה מקובלת עלי.
קשה שלא להגיע למסקנה כי המבקשת, אשר היתה מודעת באופן חד משמעי להוראות ההסכם המטילות עליה את חובת ההיטל, דאגה קודם כל להיתקשר עם העיריה בהסכם נוסף לשלוש שנים, הסכם אשר כפי הנראה לא היה כלל הסכם הגורם למבקשת הפסד, ורק לאחר מכן הגישה את התביעה הנוכחית, במסגרתה טענה כי ההיטל איננו חל עליה.
התוצאה מכל האמור היא כי דין התביעה להידחות.

בהליך המרצת פתיחה (ה"פ) שהוגש בשנת 2012 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

ח) מקום שייקבע כי ההיטל נכלל כביכול ב"מחיר העסקה" כפי שמשתקפת בהסכמים, נגרם עוות כלכלי בשני מישורים:תכלית החקיקה ועוות כלכלי – כפל מס. הוספת ההיטל מאזנת את העלות לעניין הטמנת פסולת, בהתאם למחיר שנקבע ע"י המחוקק ואין מקום להוסיף על סכום ההיטל מע"מ, המפר איזון זה, בעוד שהיעד החקיקתי לכספים היא הקרן לשמירת הניקיון ולא העשרת הקופה הציבורית.
לעניין הבקשה להיתר פיצול סעדים, המשיב טוען כי הן התביעה הכספית והן התביעה לסעד הצהרתי נובעות מעילה זהה והמבקש לא הצביע על אינטרס לגיטימי המצדיק מתן היתר לפיצול הסעדים, שכן מלוא העובדות ידועות כבר בשלב זה. ד) לגופו של עניין – המשיבות 3 ו-4 חבות במע"מ בגין מתן שירותי פינוי פסולת על כל מרכיביהם, לרבות היטל ההטמנה המשולם מכוח חוק שמירת הניקיון וזאת ללא כל קשר לזהות מקבל השרות, עוסק או מלכ"ר או מוסד כספי.
בנסיבות אלה, נשללת האפשרות הפרשנית לפיה ניתן לראות במבקש "מפעיל אתר לסילוק פסולת". למעלה מן הצורך אציין כי לאור המסקנה דלעיל, אין צורך להיתחקות אחרת תכלית היטל ההטמנה וחוק שמירת הניקיון, כפי שנעשה ע" משיבה 3 בסיכומים מטעמה.
...
בנסיבות אלה, נשללת האפשרות הפרשנית לפיה ניתן לראות במבקש "מפעיל אתר לסילוק פסולת". למעלה מן הצורך אציין כי לאור המסקנה דלעיל, אין צורך להתחקות אחרת תכלית היטל ההטמנה וחוק שמירת הניקיון, כפי שנעשה ע" משיבה 3 בסיכומים מטעמה.
לאור המסקנה דלעיל והלשון המפורשת בסעיף 11 ב לחוק שמירת ניקיון, נדחית אף טענתו החלופית של המבקש.
לסיכום: א) לאור האמור לעיל, דין התובענה למתן סעד הצהרתי כמבוקש להידחות.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו