פרשנות הסכם והמחאת זכות: שעבוד או מכר

לטענת הבנק, המסמך מהוה המחאת זכות על דרך המכר העומדת בתנאי החלופה השנייה של סעיף 97(ב) לפקודה, שעניינה "זכויות קיימות או עתידות לבוא לפי חוזים שפורטו בהמחאה", וזאת מאחר שמדובר בזכות החייב לקבל שכר מהמעסיק, שבאופייה הנה "זכות מתמשכת" לפי חוזה ההעסקה שבין המעסיק לחייב ומשום שההמחאה משמשת מדי חודש לפרעון ההחזרים ואין מדובר בבטוחה למקרה חירום.

שתי דרכים עיקריות להמחאת זכות, על דרך המכר או על דרך השיעבוד.

המסקנה ביחס לטיבה של המחאת הזכות תיתקבל, באמצעות פרשנות ההסכם אליו הגיעו הצדדים ובאמצעות הדרך בה נהגו הצדדים.

...

סבורני כי בידי הבנק המחאת זכות בלתי חוזרת לניכוי החזר ההלוואה משכרו של החייב.

המסקנה ביחס לטיבה של המחאת הזכות תתקבל, באמצעות פרשנות ההסכם אליו הגיעו הצדדים ובאמצעות הדרך בה נהגו הצדדים.

לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

אשר לסיווגו של ההסכם - כהמחאה על דרך מכר או שיעבוד - יש לבחון את העסקה לפי מהותה וטיבה, ולא רק לפי לשון ההסכם.

על רקע דברים אלה, דרך הילוכנו בפסק הדין יהיה כדלקמן: בשלב הראשון, עלינו לבחון מה טיבה של העסקה שנערכה בין הצדדים – האם עסקת המחאה מלאה, על דרך המכר, שבה עברה הבעלות בחובות הלקוחות מגרמניה לקופאס, או שמא עסקת המחאה על דרך השיעבוד, שבה חובות הלקוחות מגרמניה משמשים בטוחה בלבד להלוואה שניתנה לחברה; ככל שנגיע למסקנה כי מדובר בהמחאה על דרך המכר, פירוש הדבר יהיה כי זכותה של המערערת בכספי הלקוחות מגרמניה גוברת על זכותם של יתר נושי החברה, שכן תקבולי הלקוחות למעשה לא יהיו חלק ממצבת הנכסים של החברה.

חוק המחאת חיובים דן ביחסים שבין החייב בחיוב המשמש כבטוחה לבין הממשכן וביחסים שבין החייב לבין הנושה המובטח, ואילו חוק המישכון דן ביחסים שבין הנושה המובטח לבין הממשכן [י' ויסמן חוק המישכון, תשכ"ז-1967 (פירוש לחוקי החוזים בעריכת ג' טדסקי) 24-20 (התשל"ה); ראו גם: מרים בן-פורת "חוק המחאת חיובים, התשכ"ט-1969 (חוברת עידכון) 14 בתוך פירוש לחוקי החוזים (גד טדסקי עורך, התשל"ז); ספרו של לרנר, עמ' 267; חיים זנדברג "המחאת זכות: מכר מותנה או מישכון? עוד על ההבחנה ומשמעויותיה" משפטים לא(4) 985 (התשס"א)].

...

בבית המשפט המחוזי התקיים דיון שבעקבותיו ניתנה החלטה, מיום 22.6.2014 (סגן הנשיאה, כתוארו אז, השופט א' אורנשטיין), בה נדחה ערעורה של קופאס על הכרעת המנהלים המיוחדים.

סיכומו של דבר, אציע לחבריי לדחות את הערעור על כל ראשיו, ולחייב את המערערת בהוצאות המשיבים כדלקמן: לטובת קופת הפירוק – סך של 25,000 ש"ח; לטובת בנק הפועלים, בנק לאומי, בנק מזרחי טפחות – סך של 15,000 ש"ח לכל אחד; לטובת הכנ"ר – סך של 10,000 ש"ח; לטובת הבנק הבינלאומי – סך של 5,000 ש"ח. (בדימ') השופט נ' סולברג: אני מסכים.

לשיטתי – המסקנה כי יש לסווג את ההסדר שנעשה ונהג כאן כ"עיסקת המחאה על דרך השעבוד" ולא כ"עסקת מכר" אכן מתחייבת מהוראות החוק הרלבנטיות, שאליהן אפנה להלן: א) סעיף 1(ב) לחוק המחאות חיובים, תשכ"ט-1969 מורה כך: "המחאה יכול שתהיה לגבי הזכות כולה, או מקצתה ויכול שתהיה מותנית, או על דרך של שעבוד". ב) סעיף 2 (ב) לחוק המשכון, התשכ"ז-1967 קובע כהאי לישנא: "הוראות חוק זה יחולו על כל עיסקה שכוונתה שעבוד נכס כערובה לחיוב יהא כינויה של העיסקה אשר יהא". לפיכך ניתוחו של חברי, השופט י' דנציגר, בהקשר האמור לנוכח אמות המידה שנקבעו בפסיקה לעניין זה והאבחנות שהוצעו על ידו – מקובלות עלי.

בניגוד לעמדת חברי שבחר שלא לדון בספקות שעלו לגבי עצם העיסקה ופרטיה – אני סבור כי התהיות שהציב בית המשפט המחוזי הנכבד (כב' השופט איתן אורנשטיין (כתוארו אז)) באשר לאותנטיות ולמהימנות של מסמכי ההמחאה היו במקומן.

בעניינינו, כדי להכריע בזכויות הצדדים וכדי לקבוע אם מדובר בהמחאות על דרך מכר או המחאות על דרך שיעבוד, יש לבחון את המאפיינים הספציפיים של שתי המחאות הזכות ושל שתי עיסקאות היסוד, ועל יסודם לקבוע אם כוונת הצדדים היתה להעביר לתובע את הבעלות בזכות לקבלת פצויי ההיתנתקות, או שכוונת הצדדים היתה לשעבד את הזכות לקבלת הפיצויים כבטוחה לפרעון חובות כליף לתובע מבלי להעביר לו את הבעלות בה. זו בדיוק המחלוקת בין הצדדים.

טרם בחינת הנסיבות הקונקרטיות של עיסקאות ההמחאה נציין כי בהתאם לפסיקה, הכותרת בה בחרו הצדדים לכנות את העסקה - מכר או שעבוד – או לשון ההסכם אינם חזות הכל, יש לבחון את מהות העסקה, את מאפייניה, את היתנהלות הצדדים ואת יתר הנסיבות כדי לעמוד על טיבה (עניין קופאס לעיל, עניין יוגב לעיל; ע"א 2138/10 מועצה מקומית דלית אל כרמל נ. סונול ישראל בע"מ).

בהקשר זה נפסק כי אף שאין הכרח שאיסור על המחאת הזכות ייקבע בלשון ברורה ומפורשת בחוק, כללי הפרשנות מחייבים כי פירוש לפיו ישנה הגבלה שכזו ימצא עגון לשוני מינימלי בחוק, ובהנחה ומדובר בפירוש אפשרי יש לבחור את הפרשנות הנכונה לפי תכלית החוק וכללי פרשנות נוספים (ה"פ 17765-06-11 חברת סביוני רשל להשקעות ופיננסים בע"מ נ' הממונה לפי חוק נכסי נפקדים).

...

התוצאה היא שהוכח שהתובע יכול היה לנקוט בהליכים משפטיים נגד כליף טרם שולמו הכספים אך בחר שלא לעשות כן. בנסיבות אלו, אין קשר סיבתי בין העדר פרסום על כוונה לשלם כספים (בהנחה שיש חובת פרסום) לבין אי נקיטת הליכים משפטיים על ידי התובע כדי למנוע את העברת הכספים לכליף.

לאור האמור, טענות התובע ביחס לתשלום הכספים שלא בהתאם למנגנון התשלום שנקבע בחוק, נדחות.

התוצאה מכל האמור, התביעה נדחית.

על כך השיבה אוליטל בסיכומיה כי המחאת הזכות אינה עומדת בסתירה להסכם הפשרה, משום שמדובר בהמחאת זכות על דרך המכר ופירוש הדבר הוא כי מדובר בהעברת נכס מבעלות הממחה לבעלות הנמחה.

עוד לטענת אוליטל, אופן נסוחה הבלתי מסויג של המחאת הזכות, ובכלל זה הביטוי "בהמחאה גמורה ובלתי חוזרת", כמו גם ההתייחסות לסכום המדויק והעובדה שלא צוין כי מדובר בשעבוד או מישכון או כי ההמחאה נועדה לשם הבטחת התחייבות כלשהיא, מלמדת כי מדובר בהמחאת זכות על דרך המכר, ולא על דרך השיעבוד.

...

לפיכך, טענת הבנק שלפיה העיסקה לא אושרה כדבעי, ומשכך משוללת תוקף, נדחית, אפוא.

סוף דבר סיכומו של דבר – התביעה נדחית.

בשים לב לתוצאה, לשווי הכספי של התביעה, למשך ההתדיינות ולהיקף ההליכים ומסמכים, תשלם התובעת לבנק שכר טרחת עו"ד בסך של 90,000 ₪.

בפסק דין קופאס היתייחס בית המשפט העליון לסוגיה שבפנינו וקבע, כי בבוא בית המשפט להכריע בשאלה אם מדובר בהמחאת זכות על דרך המכר או בהמחאת זכות על דך השיעבוד "עליו לבחון הן את פרשות ההסכם, בהתאם לכללי הפרשנות החוזיים הרגילים, והן את מהותה האמתית של העסקה, ללא קשר לאופן שבה כונתה על ידי הצדדים ובהתעלם מהכסות החיצונית של העסקה. בנוסף, יש ליתן משקל גם להתנהלות הצדדים בפעול, במידה והייתה שונה מהקבוע בהסכם.(עמ' 3). עוד נקבע כי יש לבחון "האם הצדדים התכוונו להעביר ואף העבירו בפועל (לפי ההסכם ולפי התנהלותם) את הבעלות בחובות הלקוחות למממן (במקרה זה – לקופאס) או שמא מדובר ב"המחאה מותנית" המותירה את הבעלות בידי הממחה עד להתקיימותו של תנאי מסוים, דהיינו, המחאה על דרך שיעבוד" (פס' 36).

...

אין בידי לקבל טענה זו. סעיף 3 להמחאות הספציפיות קובע, כי לפלטינום לא תהיה זכות חזרה כלפי החברה אם החייב לא יפרע את חובו למעט אם החשבונות האמורים הם חשבונות בלתי מאושרים, ולמעט במקרה שבו התברר כי אחת או יותר מהצהרות החברה בהסכם ובנספח אינה מדויקת ומלאה.

נוכח המסקנה אליה הגעתי כמפורט לעיל, אינני רואה צורך להידרש לטענות הצדדים באשר למעמדה של עסקת הפקטורינג נוכח השעבודים הרשומים לטובת הבנקים.

אשר על כן, אני דוחה את בקשת פלטינום להורות לשופרסל להעביר לידיה את הכספים המוחזקים בידיה בגין חובה לחברה.