הנתבעת משליכה את יהבה על סעיפים 5 ו- 6 לחוק ההתיישנות וטוענת כי עילת התביעה היתיישנה לכל המאוחר בחלוף 7 שנים מהמועד האמור ובכל מקרה לפני מועד הגשתה בפועל וסבורה כי יש לידון בטענת ההתיישנות כבר בשלב הזה בטרם ייכנס בית המשפט לעובי הקורה שכן חישוב מניין הימים להתיישנות עילת התביעה ברור ונגלה מן העובדות המוסכמות בתיק ומשכך יש לידון בבקשה עוד בטרם הגשת כתב הגנה מטעמה.
בהתאם עפ"י סעיף 10(ג) לחוק הפרשנות, במקום בו הימים האחרונים שבתקופה שנקבעה לעשיית מעשה חלים בתקופת פגרה, אין להביאם במניין.
על כן השאלה המתעוררת היא: מהו מועד הגשת תביעה, שהוגשה לפני חלוף מועד ההתיישנות והגשתה נדחתה על ידי המזכיר המשפטי ואושרה לאחר תיקון הליקוי בחלוף המועד המקורי להתיישנות התביעה?
בשאלה זו המשלבת פן משפטי ועובדתי, קובעת תקנה 33(ה): "מועד ההגשה של מיסמך לבית המשפט, לכל עניין, יהיה המועד שבו הוגש לבית המשפט, ובילבד שקבלתו אושרה; מיסמך שלא אושרה קבלתו רואים אותו כאילו לא הוגש מלכתחילה, למעט אם המסמך המוגש הוא כתב תביעה ואי-קבלתו עלולה להביא להתיישנות התביעה או אחת מעילותיה, ובילבד שהתובע תיקן את הפגם בתוך שבעה ימים מהיום שלא אושרה קבלתו." (תקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018).
שם נקבע, בין היתר, כי:
"במסגרת 'הנטל הכבד' המונח על כתפי התובע, עליו להראות מהם טעמיו המיוחדים המצדיקים את מתן הפטור בעיניינו ומינוי מומחה מטעם בית המשפט. טענות אלו אינן יכולות להיטען בעלמא, אלא עליהן להיות מגובות בראיות. כן, על התובע להראות שתביעתו אינה מופרכת ויש בה ממש, אם כי בעיניין זה ניתן להסתפק ברף נמוך יחסית, שהרי בהיעדר חוות דעת לעתים יהיה קשה לעמוד על סכויי התביעה. נראה כי, ככלל, די להראות, על יסוד עובדות המקרה ואופיין של הטענות, שבפי התובע טענה הראויה להשמע או שאלה רצינית שיש לידון בה (a good arguable case)".
באשר למצבה הכלכלי של התובעת, עיינתי במסמכים שצורפו לבקשתה, הם אותם מסמכים שצורפו לבקשתה לפטור מהפקדת ערבות (בפני בית המשפט המחוזי בתיק רע"א 16780-09-22), עיינתי בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 27.10.22 ובחנתי את טענות באי כוח הצדדים במועד הדיון ולאחר כל אלה, הגעתי למסקנה כי התובעת לא הרימה את הנטל הכבד המוטל עליה והמצדיק חריגה מהכלל והשתת הוצאות חוות הדעת על הנתבעת.
...
טענת ההתיישנות :
לטענת הנתבעת, עילת התביעה התגבשה ביום בו בוצע הניתוח השני, דהיינו ביום 19.4.2015, בעוד כתב התביעה הוגש ביום 28.4.2022, דהיינו בחלוף למעלה משבע שנים ומשכך דין התביעה דחייה בשל התיישנותה.
שם נקבע, בין היתר, כי:
"במסגרת 'הנטל הכבד' המונח על כתפי התובע, עליו להראות מהם טעמיו המיוחדים המצדיקים את מתן הפטור בעניינו ומינוי מומחה מטעם בית המשפט. טענות אלו אינן יכולות להיטען בעלמא, אלא עליהן להיות מגובות בראיות. כן, על התובע להראות שתביעתו אינה מופרכת ויש בה ממש, אם כי בעניין זה ניתן להסתפק ברף נמוך יחסית, שהרי בהעדר חוות דעת לעתים יהיה קשה לעמוד על סיכויי התביעה. נראה כי, ככלל, די להראות, על יסוד עובדות המקרה ואופיין של הטענות, שבפי התובע טענה הראויה להישמע או שאלה רצינית שיש לדון בה (a good arguable case)".
באשר למצבה הכלכלי של התובעת, עיינתי במסמכים שצורפו לבקשתה, הם אותם מסמכים שצורפו לבקשתה לפטור מהפקדת ערבות (בפני בית המשפט המחוזי בתיק רע"א 16780-09-22), עיינתי בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 27.10.22 ובחנתי את טענות באי כוח הצדדים במועד הדיון ולאחר כל אלה, הגעתי למסקנה כי התובעת לא הרימה את הנטל הכבד המוטל עליה והמצדיק חריגה מהכלל והשתת הוצאות חוות הדעת על הנתבעת.
מכל האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי התובעת לא הוכיחה כי מצבה הכלכלי קשה באופן המונע ממנה לגייס, בעצמה או בסיוע משפחתי, שכר טרחת מומחה מטעמה.
מכל האמור לעיל אני דוחה את בקשת התובעת לפטור אותה מהגשת חוות דעת.
