בית המשפט הוסיף וקבע, כי "פרשנות אחרת של תנאי ההסכם ו/או של החלטות מועצת מינהל מקרקעי ישראל בדבר מבצע ההוון אינה סבירה, אין בה הגיון כלכלי ואינה עולה מלשון הכתוב בהחלטות ו/או בתנאי ההסכם בין הצדדים. לא יעלה על הדעת ליגרוס כי תשלום דמי ההוון של דמי חכירה עתידיים שהוערכו ושולמו על בסיס קיומה של יחידת דיור אחת בנכס, תחייב את המשיב לגבות דמי הוון בשיעורים דומים בעתיד, אם וכאשר על אותו נכס יקום ויבנה ביניין רב קומות שבו מספר רב של יחידות דיור" (עמ' 2 לפסק הדין).
לפי הוראתו של סעיף 5 להחלטה זו, לא יגבה המינהל דמי היתר עבור תוספת בניה למגורים אם שטח המבנה הקיים יחד עם שטח תוספת הבניה לא יעלה על 160 מ"ר.
המשיב ביאר בסיכומיו, כי החלטה 402 בוטלה בנתיים, וכיום קובעת החלטה מס' 933 של מועצת מקרקעי ישראל, כי שיעור דמי ההיתר שיגבה המינהל בגין תוספת בניה עומד על 31% מהערך המעודכן של זכויות הבניה הנוספות, אך החוכר לא יהיה זכאי להחזר מחצית מתשלום היטל ההשבחה ששילם בגין זכויות הבניה הנוספות.
בהודעה מטעם המשיב, שנמסרה בעקבות שאלת הבהרה שהצגנו לו באשר לנטען בסיכומיו בעיניין זה, הבהיר המשיב כי "לפנים משורת הדין" מוכן הוא לכך שגובה דמי ההיתר יחושב בעניינינו בין לפי החלטה 402 ובין לפי החלטה 933, לפי הנמוך בין השניים.
...
בית המשפט הוסיף וקבע, כי מקובלת עליו טענת המשיב, לפיה אם המערערת מבקשת להחיל עליה את חוזה החכירה המקורי לצורך קביעת שיעורם של דמי ההיוון, אזי יש להחיל את כל הוראותיו של החוזה האמור ללא היזקקות להחלטות מועצת המשיב, לרבות ההוראות בדבר תשלום דמי חכירה מוגדלים בשיעור של 4% לשנה "בגין תוספת הבנייה או דמי היתר או דמי הסכמה" (שם, שם).
ואולם, הבדל זה אין בו כדי להוביל למסקנה שונה בענייננו.
וכך נאמר במובאה מתוך פסק דין מצלאוי:
"משהתמורה ששולמה על-ידי המערערת (ועידה) עבור זכויות החכירה נגזרה מאפשרות הניצול של המגרש, ומשזכויות השימוש במגרש שהוקנו למערערת הוגבלו לניצול קיבולת הבנייה הקיימת, תכליתו והגיונו המשפטי והכלכלי של הסכם הפיתוח מחייבים את המסקנה, שכוונת הצדדים הייתה שהגדלת קיבולת הבנייה תחייב תשלום נוסף. הדעת אינה נותנת, בנסיבות אלו, שציפייתם הסבירה של הצדדים הייתה שהמערערת תהא זכאית לעשות שימוש בקיבולת הבנייה המוגדלת ללא תשלום (שם, פיסקה 11; הדגשה שלי ד' ח')".
דברים אלה מתאימים גם לענייננו, מקל וחומר, בהינתן שהוראות החוזה המקורי קובעות במפורש כי לצורך דמי החכירה יובא בחשבון ערך הקרקע כשלעצמה, בלי הבניינים, וכי אם יבקש החוכר לבנות שטח גדול יותר יהא עליו לקבל את הסכמת קק"ל ולשלם דמי חכירה שנתיים מוגדלים.
נוכח כל האמור, דעתי היא כי דין הערעור להידחות.
