פרשנות הוראת השעה לחוק ההתייעלות הכלכלית

כמו כן, המבקש היתעלם מכך שבהתאם לחוק ההתייעלות הכלכלית (תקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו- 2010), התשס"ט-2009 ולכללי ההתייעלות הכלכלית (תקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו- 2010) (תעריפי שירותי מים וביוב ברשויות מקומיות שאינן רשויות מקומיות בלא תאגיד ואשר טרם העבירו את שירותי המים והביוב לחברה), התשע"ה-2014, ומאחר שהמשיבה טרם הקימה תאגיד מים וביוב, היא רשאית להצמיד את היטל המים רק עד למועד הקובע (בשנת 2009) ואינה רשאית לבצע הצמדה לאחר מכן.

מסקנה זו מתבקשת לשיטת היועץ המשפטי לממשלה גם מהוראת סעיף 25 לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981, הקובעת כי אזכור של חיקוק בחיקוק אחר, כוונתו לחיקוק המאוכזר כנוסחו בשעה שנזקקים לו, לרבות הוראות שנוספו בו והוראות שבאו במקומו בחיקוק אחר.

...

בנסיבות המקרה הנוכחי, האיזון בין מכלול השיקולים שלעיל מוביל למסקנה כי יש לאשר את ההסתלקות מהבקשה לאישור הגשת התובענה כייצוגית.

גם העובדה לפיה הסדר ההסתלקות אינו מקים מעשה בית דין תומכת במסקנה כי יש לאשר את ההסתלקות.

לנוכח "טעות הסופר" הנזכרת לעיל אני מורה למשיבה לשלם למבקש את סכום האגרה ששילם בסך של 1,808 ₪.

סיכום לנוכח כל האמור לעיל, אני מאשר את ההסתלקות מהבקשה ואת דחיית תביעתו האישית של המבקש כמפורט לעיל, ללא צורך בפרסום.

בנוסף קבע חוק ההתייעלות הכלכלית הוראת מעבר, בסעיף 86(א) לחוק, שלפיה חוות-דעת של הועדה המייעצת לפי סעיף 25(ב) לחוק, כנוסחו ערב יום תחילתו של חוק ההתייעלות הכלכלית, תחשב כמאושרת בידי השרים וכהחלטת השרים.

טיעוני העותרת בכתב-העתירה טענה העותרת, כי דין החלטת הועדה המייעצת להתבטל, ולוּ מחמת חוסר תום לב קצוני מצד הרשויות, עת נתקבלה ההחלטה, לטענתה "במחטף", רק בשל השינוי החקיקתי של חוק ההתייעלות הכלכלית, לאחר עיכוב בלתי סביר במשך למעלה מעשור מאז הגשת הבקשה, וזאת אגב שהוי ממושך בהחלטה בהליך הערר, שעה שהשרים נימנעו מקבלת החלטה במשך כארבע שנים, עד לשינוי החקיקתי, שראה בהמלצת הועדה המייעצת כהחלטת השרים.

הדפוס של העיכובים הבלתי מוצדקים והבלתי סבירים בטיפול בבקשתה של העותרת, החל, כאמור, עוד במועד שבו הוגשה הבקשה והייתה תלויה ועומדת בחודש פברואר 2001, בטרם שינה מרכז ההשקעות בחודש דצמבר 2001 את מדיניותו הפרשנית אודות התחולה הרטרואקטיבית של הנוהל, והוא נמשך לאורך שנים ארוכות, עת ניתנה ההחלטה בבקשה רק לאחר כעשור בחודש ינואר 2011, ושעה שההכרעה בערר ניתנה רק לאחר שש שנים נוספות בחודש מארס 2017.

...

לאחר בחינת מכלול טיעוני הצדדים הגעתי לכלל מסקנה, כי דין העתירה להתקבל אף מבלי להכריע במחלוקת בשאלה, האם נפל פגם מינהלי בשינוי המדיניות אודות פרשנות הנוהל; זאת ולוּ מן הטעם שאף אם לא נפל פגם בשינוי המדיניות הפרשנית, הרי שנפל פגם של עיכוב ממושך, בלתי מוצדק ולא סביר, בטיפול מרכז ההשקעות בבקשתה של העותרת להחלת נוהל השחיקה בעניין תכנית 539, אשר הוגשה בתחילת שנת 2001, כ-10 חודשים לפני שינוי המדיניות הפרשנית של הנוהל, דהיינו בתקופה שבה יישום הנוהל ופרשנות הנוהל, אף לשיטת המשיבים, היו אמורים להביא לאישור הבקשה, כפי שאושרו בקשות דומות של חברות אחרות בתקופה זו. כאמור, ביום 8.2.01 הגישה העותרת את בקשתה להחלת נוהל השחיקה בעניין שלוש מתכניותיה – תכניות 530, 116 ו-539 – כאשר התכנית הרלבנטית, מס' 539, אושרה בשנת 1993 והופעלה בשנת 1994.

התוצאה על-יסוד האמור לעיל, ובשל העיכוב הממושך, הלא מוצדק והבלתי סביר, בטיפול מרכז ההשקעות בבקשה שהגישה העותרת להחלת נוהל שחיקת מחזור בסיס לגבי תכנית 539 החל משנת המס 1996 – עיכוב מתחילת חודש פברואר 2001 ועד לשינוי המדיניות הפרשנית לקראת סוף שנת 2001 – מתקבלת העתירה, במובן זה שמרכז ההשקעות יאשר את שחיקת מחזור הבסיס החל משנת המס 1996, זאת בהתאם לדרך שבה נהג לפרש את הנוהל וליישם אותו בתקופת הגשת הבקשה ובתקופה שהייתה תלויה ועומדת עד לשינוי המדיניות הפרשנית; והכל, בכפוף לכך שהתכנית עמדה ביתר תנאי הנוהל (בחינה שטרם נעשתה לגופו של עניין על-ידי מרכז ההשקעות).

המשיבים ישלמו לעותרת שכר טרחת עורך-דין בסכום כולל של 20,000 ש"ח (כערכו של סכום זה היום), וכן ישלמו לה את האגרה ששולמה על ידה (בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום תשלום האגרה).

" סעיף 70 לחוק ההתייעלות הכלכלית (תקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו – 2010) תשס"ט 2009 קבע הוראת מעבר לתחולת סעיף 3 המתוקן כדלקמן: "(א) הוראות סעיף 3 לחוק זכויות הדייר בדיור הצבורי כנוסחו ערב תחילתו של חוק זה ימשיכו לחול על מי שביום י"א באב התשס"ט (1 באוגוסט 2009) התגורר עם זכאי בדירה ציבורית אם התגורר כאמור במשך ארבע שנים לפחות, בין אם קודם למועד האמור ובין אם לאחריו, וברציפות, עד למועד שבו נפטר הזכאי או עבר למוסד סיעודי ובילבד שהיה אחד המנויים בהגדרה "דייר ממשיך" במהלך התקופה האמורה.

לגבי פרשנות הוראת המעבר ראה ע"א (מחוזי - חי) 22777-05-13 אזולאי נ. עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ (להלן: "פס"ד אזולאי") שם נקבע: "... העולה מהוראות המעבר בין לפי סעיף 70(א) לחוק ההתייעלות ובין לפי סעיף 70(ב) מראה כי על מנת שניתן יהיה לרכוש זכויות כדייר ממשיך לפי נוסח סעיף 3 לפני התיקון, על הטוען לזכות זו, להראות כי הוא התגורר עם החייב הזכאי לפחות ארבע שנים....". ייאמר כי בפס"ד אזולאי, המערער התגורר עם הזכאי ארבע שנים פחות ארבעים יום ולמרות זאת לא נעתר בית המשפט וקבע כי איננו בגדר דייר ממשיך, תוך שהוא מדגיש כי: "... הדיור הצבורי, הוא משאב צבורי, מצומצם, שיש לחלקו בצדק ולפיכך להקפיד הקפדה יתרה על הוראות החוק...". יישום הוראות אלה מראה כי אם תוכיח הנתבעת כי התגוררה עם הדיירת החוזית בדירה שלוש שנים טרם פטירתה, היינו לפחות החל מיום 12.11.10 וככל שהיא זכאית לדירה בדיור הצבורי, יש להכיר בה כדיירת ממשיכה ולאפשר לה להשאר בדירה.

בהיתחשב בכך שאכן קיים קושי להגיע ממלונות ים המלח לבאר שבע בשעות מסוימות וכי מדובר במקום עבודה מרוחק מבאר שבע, אני סבורה כי במאזן הכולל, יש לקבל את גרסת הנתבעת כי לא העבירה את מרכז חייה לערד, לא עברה להתגורר בדירות השכורות שם ועשתה שימוש בדירות אלה לצורך לינה בלבד, עקב אילוץ של ריחוק מקום העבודה בים המלח מביתה בבאר שבע.

...

בהתחשב בכך שאכן קיים קושי להגיע ממלונות ים המלח לבאר שבע בשעות מסוימות וכי מדובר במקום עבודה מרוחק מבאר שבע, אני סבורה כי במאזן הכולל, יש לקבל את גרסת הנתבעת כי לא העבירה את מרכז חייה לערד, לא עברה להתגורר בדירות השכורות שם ועשתה שימוש בדירות אלה לצורך לינה בלבד, עקב אילוץ של ריחוק מקום העבודה בים המלח מביתה בבאר שבע.

לא מצאתי כי יש בהצהרות אלה של הדיירת החוזית כדי לשלול את זכאותה של הנתבעת מן הטעמים שיפורטו להלן.

סוף דבר העולה מן המקובץ הוא כי אני דוחה את תביעת הפינוי שהגישה עמידר.

בהתאם לסעיף 95(2) לחוק ההתייעלות הכלכלית (להלן: הוראת התחולה), תיקון 235 ניכנס לתוקף ביום 1.1.2017, אך הוא חל גם על רווחים שצברה חברת מעטים עובר למועד זה. עם זאת, בסעיף 97 לחוק ההתייעלות הכלכלית נקבעה הוראת שעה שנועדה לעודד חלוקה מהירה של הרווחים הצבורים, והעניקה הטבת מס משמעותית לגבי דיבידנד שמקורו ברווחים שנצברו לפני כניסת החוק לתוקף (להלן: הוראת השעה).

עמדה זו עוגנה בסעיף 5 לחוזר מס הכנסה מספר 20/2018 "סמכות המנהל להורות על חלוקת רווחים לפי סעיף 77 לפקודה" (31.12.2018) (להלן: החוזר), אך העותר סבור כי היא מבוססת על פרשנות שגויה של הוראת התחולה.

...

לשיטתו, "החייאת" הסמכות לפעול כלפי רווחים אלה היא בגדר תחולה רטרוספקטיבית של תיקון 235, ומשכך יפה לענייננו החזקה הפרשנית השוללת תחולה כזו בהעדר הוראה ברורה ומפורשת של המחוקק – ואשר נודע לה, לטעמו, משנה תוקף בהקשר של חקיקת מס. לאור חזקה זו, הנתמכת גם בדיונים שהתקיימו בכנסת, הוא מבקש לקבוע כי הוראת התחולה האריכה את תקופת ההתיישנות "אך ורק ביחס לשנים לגביהן סמכות המנהל טרם התיישנה". לחלופין, העותר מבקש לבטל את הוראת התחולה בשל פגיעתה בזכות הקניין, שכן אלמנט הרטרואקטיביות פוגע באופן לא מידתי בעקרונות הוודאות וההסתמכות – ופותח פתח לחיוב חברות מעטים "בשיעורי מס מצרפי גבוהים בהרבה משיעורי המס להם כיוון המחוקק". מנגד, המשיבים סבורים כי דין העתירה להידחות על הסף – בין היתר, נוכח השתלשלות האירועים מאז חקיקת תיקון 235.

] גם מטעם זה, דינה של העתירה דנן להידחות" (פסקה 29).

סוף דבר – העותר לא הצביע על פגיעה ישירה של הוראת התחולה והחוזר בו עצמו, ובוודאי שלא הציג הצדקה לבירור טענותיו בהליך הנוכחי על אף קיומו של סעד חלופי.

העתירה נדחית, אפוא, על הסף – תוך שמירה על טענות הצדדים שאליהן לא נדרשנו לצורך הכרעה בהליך הנוכחי.

יו"ר הועדה, כבוד השופטת אורית וינשטיין: פתח דבר: הצדדים לערר דנן חלוקים בשאלה האם עמדו העוררים 6 ו- 7 בתנאי הקבוע בסעיף 10(א)(3)(א)(1) להוראת השעה שבחוק ההתייעלות הכלכלית (תקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2015-2016), התשע"ו-2015 (להלן – הוראת השעה) וסיימו את הבנייה על המקרקעין מושא הערר בתוך תקופה של 42 חודשים ממועד חתימת הסכם המכר בין המוכרים (העוררים 1-5) לבין הרוכשים (העוררים 6-7), באופן המזכה את המוכרים בהקלה במס שבח הקבועה בהוראת השעה.

לטעמי, מלשונו של סעיף 10(א)(3)(א) להוראת השעה בהיר ונהיר כי סיום הבנייה, כפי הקבוע בהוראת השעה – הוא "בקבלת אישור להספקת חשמל, מים או חיבור של טלפון לבניין, לפי סעיף 265 לחוק התיכנון והבנייה". יתרה מזאת, ההלכה הפסוקה מפי בית המשפט העליון קובעת כי אין עוד מקום לפירוש לטובת הנישום דוקא, אלא יש לנקוט בגישה פרשנית המיתמקדת בפרשנות תכליתית בהתאם למטרות הקונקרטיות של החוק מושא הפרשנות.

...

יו"ר הוועדה, בהתייחסות מינורית לדעתי, "מוצאת טעם לפגם בהתייחסותם של העוררים לאותו מסמך" – אני סבור כי יש בכך משום זילות בהחלטות הוועדה.

לאור האמור לעיל אני מצטרף לדעתה של יו"ר הוועדה כבוד השופטת אורית וינשטיין כי יש לדחות את הערר על כל סעיפיו, אולם בהתייחס לאמור בסעיף 18 לעיל אני סבור שיש להוסיף על סכום ההוצאות כפי שנקבע על ידי יו"ר הוועדה, סך נוסף של 15,000 ₪ שיושתּ על עוררים 6 ו-7 בלבד.

סוף דבר: הערר נדחה פה אחד על דעתם של כל חברי הוועדה.