מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית

פרשנות דווקנית למונח דמי שכירות

בהליך פירוקים (פר"ק) שהוגש בשנת 2019 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

אכן, יישום עיקרון השויון לענייננו מחייב מתן פרשנות דווקנית למונח "דמי שכירות" כחוב בדין קדימה, ובכך להביא לצימצום ההעדפה בדין הקדימה.
...
אפילו התכוונו הצדדים לכלול מרכיב זה במונח "דמי שכירות" בחוזה השכירות ביניהם, כוונתם נדחית מפני הדין הקוגנטי בעניין סדרי הנושים בפירוק, ותכלית הוראת פקודת החברות, המחייבת פרשנות מצמצמת של הוראת דין הקדימה, גוברת .
מאחר שכתב הערעור אינו כולל טענות כנגד קביעה זו, לא אדון בקיום שאלה זו. מכל הטעמים שפורטו לעיל, לא כל שכן משקלם המצטבר, הנני מורה על דחיית הערעור.
המערערת תשלם לנאמן הוצאות משפט בסך של 5,000 ₪ והכל תוך 30 יום מהיום.

בהליך ועדת ערר (ו"ע) שהוגש בשנת 2017 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

כן התחייב העורר, במסגרת הסכם המכר, למסור לרוכשת את דירת המגורים לאחר שבנייתה תסתיים, תוך שהוא נושא במלוא עלויות הבנייה הנדרשות להשלמת הבנייה ובתשלומי דמי שכירות לרוכשת עד לתאריך 15.11.2018.
הטענה שהעורר איננו מוכר "דירת מגורים" יוצרת מצב אבסורדי בו מחד, בעת רכישת הדירה, התחייב המוכר במס כאילו רכש "דירת מגורים מוגמרת", זאת בשם הפרשנות התכליתית והכוונה למסות את העסקה לפי מהותה הכלכלית, אולם מאידך, בעת מכירת הדירה יישלל מעמדה כדירת מגורים מוגמרת, וזאת בשם הפרשנות הדווקנית של המונח "דירת מגורים". לטענת העורר, אין זה נכון להיתעלם מהמציאות שנוצרה, ואין מצדו ציפייה ליצירת מציאות שונה לגמרי שאיננה עולה בקנה אחד עם החוק.
...
לפיכך, אין מנוס מלקבל את עמדת המשיב לפיה מהות היסוד "שבנייתה נסתיימה" היא כי מכירתה של דירת מגורים תזכה בהקלות במס השבח אך ורק אם הדירה שלמה וגמורה ולא כאשר הדירה נמצאת בשלבי בנייה זאת אף אם קיימת התחייבות מצד המוכר להשלים את הבניה.
סוף דבר אשר על כן הייתי מציע לחברי לדחות את הערר ולהשית על העורר הוצאות משפטיות בסכום של 30,000 ש"ח אשר יישאו ריבית והצמדה כחוק מיום מתן פסק הדין אלא אם ישולמו בתוך 30 יום (ימי הפגרה במניין).
          אם המחוקק יגיע למסקנה לרבות מבחינת צדק חברתי , כי רצוי שנכס שבמועד עריכת חוזה הרכישה איננו דירת מגורים ובמועד מסירת החזקה , יהיה דירת מגורים מזכה ,עליו לחוקק זאת באופן מפורש ובאילו תנאים יהיה כזה.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2014 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

למעשה, תביעת המשיבה לסילוק ידו של העותר מהדירה ותשלום דמי שכירות בגין התקופה שהתגורר העותר בדירה שלא כדין ההיא שהמריצה את העותר להגיש עתירה זו בחלוף שנתיים ממועד המצאת ההחלטה לידיו.
סעיף 1 לחוק זכויות הדייר בדיור הצבורי מגדיר מיהו "דייר ממשיך" וקובע את התנאים לזכאותו להתגורר בדירת הזכאי במקרה פטירתו או מעברו למוסד סיעודי באופן הבא: "דייר ממשיך" -בן זוג של זכאי שנפטר או של זכאי שעבר להתגורר במוסד סיעודי, לרבות הידוע בציבור כבן זוגו, וכן ילדו, נכדו, הורהו או מי שהזכאי היה אפוטרופסו, ובילבד שהוא התגורר עם הזכאי בדירה הציבורית תקופה של שלוש שנים לפחות בסמוך למועד פטירת הזכאי או למועד שבו עבר הזכאי להתגורר במוסד הסיעודי; בית המשפט העליון עמד על תכליתו של חוק זה ועל הצורך בפרשנות דווקנית של המונח "דייר ממשיך" בעע"מ 3351/13 אברהם נתנאל נ' חלמיש חברה ממשלתית עירונית לדיור ולשיקום ולהתחדשות שכונות בת"א בע"מ ואח' [פורסם בנבו] מיום 4.12.13: "בבוא בית המשפט לפרש את התנאים הקבועים בהגדרות אלה ואת סבירות יישומם, עליו ליתן את הדעת לתכלית שביסוד החוק המיועד להבטיח ככל הניתן את זכויותיהם של כלל הנזקקים לדיור הצבורי. על כן פרשנות המרחיבה את מעגל הזכאים עלולה לסכל את זכאותם של מי שעונים לתנאים גם בלעדיה ובכך לפגוע בעיקרון השויון ובחלוקה צודקת של המשאבים הציבוריים הללו, שהנם לכתחילה מצומצמים ומוגבלים. עמד על כך לאחרונה בית משפט זה, בעע"ם 823/12 קליסה נ' שמעון[פורסם בנבו] (8.8.2013) באומרו:
...
מנגד, טענות המשיבה נחלקות למספר ראשים: ראשית, לשיטתה של המשיבה, יש לדחות את העתירה על הסף מחמת השיהוי הניכר בהגשתה.
מכאן מתבקשת, שלא לומר מתחייבת, המסקנה כי על העוסקים בדבר לבחון בקשות לזכאות בהקפדה רבה".
וכך נקבע: "השאלה היא איפוא מהי השפעת המאסר על הזכאות לדירה זו... כשלעצמי סבורני, כי גם אם היה זכאי המשיב להיות דייר ממשיך, אין לראותו, בשעה שיושב הוא בבית האסורים לתקופה ממושכת, כמחזיק בדירה. ער אני לגישה שביטא בית משפט זה בפרשת דמתי נ' בוליוש, בה ציין השופט –כתארו אז – שמגר – כי המשיב, אסיר עולם, דייר מוגן "לא בשל רצונו ועקב החלטתו נעדר הוא מן המקום. ההעדר נכפה עליו עקב החלטתן של הרשויות השיפוטיות המוסמכות...(עמ' 117). ואולם, שם היה המדובר ביחסי שכירות חוזיים פרטיים, ולא בדייר ציבורי, וההבדל משמעותי ומדבר בעדו. ועוד, אומר בכל לשון של הדגשה – לדידי לעניין זה לא הרי אסיר כהרי חייל בשירות חובה.." עמדתה של הפסיקה לעניין זה מחזקת אפוא את נוהל הסדרת זכויות חוזיות של דיירים ממשיכים, כפי שהובא לעיל ונובעת ממבחן הזיקות הפיזיות והנפשיות של המבקש לדירה הציבורית, כאשר הזיקות הפיזיות גוברות על הנפשיות בחשיבותן.
סוף דבר העותר לא הוכיח כי התגורר בדירה קודם לתקופת מאסרו.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2014 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

לטענת העותר, הוא ומשפחתו עברו לדירה להתגורר עם המנוחה כבר בשנת 2008, כ- 4 שנים טרם פטירתה וסעדו אותה בתקופה זו. לאחר פטירתה, המשיכו העותר ומשפחתו להתגורר בדירה ולנהוג בו מנהג בעלים, כאשר העותר דאג לשלם את כל הוצאות הדירה, לרבות דמי שכירות למשיבה.
העתירה נדחית גם לגופו של עניין בשל אי עמידתו של העותר בתנאי הקבוע בסעיף 1 לחוק זכויות הדייר בדיור הצבורי המגדיר מיהו "דייר ממשיך" וקובע את התנאים לזכאותו להתגורר בדירת הזכאי במקרה פטירתו או מעברו למוסד סיעודי באופן הבא: "דייר ממשיך" - בן זוג של זכאי שנפטר או של זכאי שעבר להתגורר במוסד סיעודי, לרבות הידוע בציבור כבן זוגו, וכן ילדו, נכדו, הורהו או מי שהזכאי היה אפוטרופסו, ובילבד שהוא התגורר עם הזכאי בדירה הציבורית תקופה של שלוש שנים לפחות בסמוך למועד פטירת הזכאי או למועד שבו עבר הזכאי להתגורר במוסד הסיעודי; בית המשפט העליון עמד על תכליתו של חוק זה ועל הצורך בפרשנות דווקנית של המונח "דייר ממשיך" בעע"מ 3351/13 אברהם נתנאל נ' חלמיש חברה ממשלתית עירונית לדיור ולשיקום ולהתחדשות שכונות בת"א בע"מ ואח' [פורסם בנבו] מיום 4.12.13: "בבוא בית המשפט לפרש את התנאים הקבועים בהגדרות אלה ואת סבירות יישומם, עליו ליתן את הדעת לתכלית שביסוד החוק המיועד להבטיח ככל הניתן את זכויותיהם של כלל הנזקקים לדיור הצבורי. על כן פרשנות המרחיבה את מעגל הזכאים עלולה לסכל את זכאותם של מי שעונים לתנאים גם בלעדיה ובכך לפגוע בעיקרון השויון ובחלוקה צודקת של המשאבים הציבוריים הללו, שהנם לכתחילה מצומצמים ומוגבלים. עמד על כך לאחרונה בית משפט זה, בעע"ם 823/12 קליסה נ' שמעון (פורסם בנבו, 8.8.2013) באומרו:
...
אין בידי לקבל טענה זו. לטענת העותר, הוא התגורר עם המנוחה החל משנת 2008, ולכן לא סבירה בעיני האפשרות שבכל אותן הפעמים שהגיעו נציגי המשיבה לערוך דו"חות, העותר או אשתו לא היו בבית ולא פתחו את הדלת.
סוף דבר לאור כל האמור לעיל נמצא כי אין להיעתר לבקשת העותר לעיכוב הפינוי.
העתירה, איפוא, נדחית.

בהליך רשות ערעור אזרחי (רע"א) שהוגש בשנת 2010 בעליון נפסק כדקלמן:

אכן, יישום עיקרון השויון לענייננו מחייב מתן פרשנות דווקנית למונח "דמי שכירות" כחוב בדין קדימה, ובכך להביא לצימצום ההעדפה בדין הקדימה.
...
סוף דבר אשר על כן, אציע לחבריי לקבל את הערעור, לבטל את החלטתו של בית המשפט המחוזי ולקבוע כי דין הקדימה הקבוע בסעיף 354(א)(3)(ג) לפקודת החברות ביחס ל"דמי שכירות" המגיעים למשכיר, אינו חל על החיובים הנלווים לזכות השימוש של השוכר בנכס או במקרקעין, קרי התשלום בגין דמי ניהול, ניקיון, חשמל ודמי חניה.
השופטת א' חיות: נוכח מעמד הבכורה הניתן בדיני הפירוק לעקרון השוויון ונוכח חולשת התכלית האינדיבידואלית העומדת ביסוד דין הקדימה הניתן ל"דמי שכירות" בסעיף 354(א)(3)(ג) לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983, מקובלת עלי מסקנתה של חברתי השופטת מ' נאור, לפיה אין להרחיב את פירוש המונח "דמי שכירות" בסעיף זה באופן המחיל אותו גם על מרכיב דמי הניהול.
מטעמים אלה, אני מצטרפת לתוצאה אליה הגיעה חברתי, לפיה דין הערעור להתקבל.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו