למעשה, תביעת המשיבה לסילוק ידו של העותר מהדירה ותשלום דמי שכירות בגין התקופה שהתגורר העותר בדירה שלא כדין ההיא שהמריצה את העותר להגיש עתירה זו בחלוף שנתיים ממועד המצאת ההחלטה לידיו.
סעיף 1 לחוק זכויות הדייר בדיור הצבורי מגדיר מיהו "דייר ממשיך" וקובע את התנאים לזכאותו להתגורר בדירת הזכאי במקרה פטירתו או מעברו למוסד סיעודי באופן הבא:
"דייר ממשיך" -בן זוג של זכאי שנפטר או של זכאי שעבר להתגורר במוסד סיעודי, לרבות הידוע בציבור כבן זוגו, וכן ילדו, נכדו, הורהו או מי שהזכאי היה אפוטרופסו, ובילבד שהוא התגורר עם הזכאי בדירה הציבורית תקופה של שלוש שנים לפחות בסמוך למועד פטירת הזכאי או למועד שבו עבר הזכאי להתגורר במוסד הסיעודי;
בית המשפט העליון עמד על תכליתו של חוק זה ועל הצורך בפרשנות דווקנית של המונח "דייר ממשיך" בעע"מ 3351/13 אברהם נתנאל נ' חלמיש חברה ממשלתית עירונית לדיור ולשיקום ולהתחדשות שכונות בת"א בע"מ ואח' [פורסם בנבו] מיום 4.12.13:
"בבוא בית המשפט לפרש את התנאים הקבועים בהגדרות אלה ואת סבירות יישומם, עליו ליתן את הדעת לתכלית שביסוד החוק המיועד להבטיח ככל הניתן את זכויותיהם של כלל הנזקקים לדיור הצבורי. על כן פרשנות המרחיבה את מעגל הזכאים עלולה לסכל את זכאותם של מי שעונים לתנאים גם בלעדיה ובכך לפגוע בעיקרון השויון ובחלוקה צודקת של המשאבים הציבוריים הללו, שהנם לכתחילה מצומצמים ומוגבלים. עמד על כך לאחרונה בית משפט זה, בעע"ם 823/12 קליסה נ' שמעון[פורסם בנבו] (8.8.2013) באומרו:
...
מנגד, טענות המשיבה נחלקות למספר ראשים: ראשית, לשיטתה של המשיבה, יש לדחות את העתירה על הסף מחמת השיהוי הניכר בהגשתה.
מכאן מתבקשת, שלא לומר מתחייבת, המסקנה כי על העוסקים בדבר לבחון בקשות לזכאות בהקפדה רבה".
וכך נקבע:
"השאלה היא איפוא מהי השפעת המאסר על הזכאות לדירה זו... כשלעצמי סבורני, כי גם אם היה זכאי המשיב להיות דייר ממשיך, אין לראותו, בשעה שיושב הוא בבית האסורים לתקופה ממושכת, כמחזיק בדירה. ער אני לגישה שביטא בית משפט זה בפרשת דמתי נ' בוליוש, בה ציין השופט –כתארו אז – שמגר – כי המשיב, אסיר עולם, דייר מוגן "לא בשל רצונו ועקב החלטתו נעדר הוא מן המקום. ההעדר נכפה עליו עקב החלטתן של הרשויות השיפוטיות המוסמכות...(עמ' 117). ואולם, שם היה המדובר ביחסי שכירות חוזיים פרטיים, ולא בדייר ציבורי, וההבדל משמעותי ומדבר בעדו. ועוד, אומר בכל לשון של הדגשה – לדידי לעניין זה לא הרי אסיר כהרי חייל בשירות חובה.."
עמדתה של הפסיקה לעניין זה מחזקת אפוא את נוהל הסדרת זכויות חוזיות של דיירים ממשיכים, כפי שהובא לעיל ונובעת ממבחן הזיקות הפיזיות והנפשיות של המבקש לדירה הציבורית, כאשר הזיקות הפיזיות גוברות על הנפשיות בחשיבותן.
סוף דבר
העותר לא הוכיח כי התגורר בדירה קודם לתקופת מאסרו.
