פרשנות גיליון תיקון רלוונטי לתקן עמידות מבנים ברעידות אדמה

איזה מגיליונות התיקון של תקן ישראלי 413 – "תכן עמידות מבנים מפני רעידות אדמה" (להלן: "התקן") הוא הגיליון אשר על פי הדין, חל על הבקשה להיתר בניה שהוגשה על ידי העותרת למשיבה.

כשמונה חודשים לאחר מסירת המידע כאמור, ולמעלה מ- 4 חודשים מאז השיב מכון הרשוי לפניית עורך הבקשה, ביום 16.12.18, פנה ב"כ העותרת לשירות המשפטי של המשיבה בבקשה לשקול להנחות את גורמי המיקצוע הרלוואנטיים במנהל הנדסה לבדוק את עמידות המבנה בהתאם לפרמטרים הקבועים בגיליון תיקון 5 לתקן 413 (הפניה על התזכורות שנשלחו בגינה צורפו כנספח 1-3 לעתירה).

לתכנית רובע 3 ואולם, פרשנות העותרת נעדרת כל עגון לשוני ובכל מקרה אינה רלבאנטית לבקשה לבניית מבנה חדש, כפי שמבוקש על ידי העותרת, שהרי הוראת הסעיף מתייחסת לבקשה להיתר בניה לתוספת בנייה לבניין קיים.

...

סוף דבר בהינתן העובדה כי בקשת ההיתר הוגשה לאחר תום תקופת המעבר מגיליון תיקון 5 לגיליון תיקון 6 לתקן 413 ביחס להגדרת "מבנה נמוך" נכון צוין בפני העותרת כי תיקון 6 הוא זה אשר חל על בקשת ההיתר ובהתאם, לא מצאתי כל פגם או פסול במענה אשר ניתן לעותרת.

לאור כל האמור לעיל, לא נותר לי אלא לדחות העתירה.

לפני עתירה מנהלית כנגד החלטתה של ועדת הערר המחוזית לתיכנון ולבניה מחוז תל אביב (להלן: "ועדת הערר") מיום 12.6.19, במסגרתה נקבע כי המבנה נשוא הדיון הוא "מבנה נמוך קיים" כהגדרתו בתקן ישראלי 413 "תכן עמידות מבנים ברעידות אדמה" (להלן: "תקן 413") (התקן בנוסחו הרלוואנטי לדיון צורף כנספח 2 לעתירה), משכך, הוא פטור מתחולתו של תקן 413 ופועל יוצא מכך תמ"א 38 אינה חלה עליו ואין הוא זכאי לתמריצי תמ"א 38 (להלן: "ההחלטה").

(לשם ההבהרה Z בהתאם להגדרה בגיליון 5 הוא :"תאוצת השיא האופקית הצפויה בפני סלע חשוף המסווג כקרקע מסוג B (ביחידות של תאוצת הכבידה g)") התיקון בגיליון 6 לתקן פורסם ביום 6/6/16 ובמסגרתו – באופן הרלוואנטי לענייננו - תוקן התנאי בהגדרת מבנה נמוך קיים המתייחס לערך Z, באופן שנקבע בו כי כמבנה נמוך קיים יחשב מבנה: "הנמצא באיזור שבו 0.06≥ Z" בסעיף 101 בגיליון 6 לתקן 413 נכללה הערה ובהתאם לה: "החל מיום פירסום גיליון תיקון זה, ג"ת 6, ב"רשומות", יהיו בתוקף במשך שנתיים הן סעיף 103.6.2 שבגיליון תיקון זה והן סעיף 103.6.2 שבגיליון תיקון מס' 5.

בכלל זה בפרט יצוין כי במסגרת החלטת הוועדה המקומית, נקבעה, כנקודת מוצא, תחולת תמ"א 38 על המבנה נשוא הדיון, קרי הועדה המקומית סברה כי חל על המבנה גיליון 5 לתקן 413 וזאת, הואיל ולדידה, המועד הקובע לתחולתו של תקן 413, היה המועד בו הוגשה על ידי העותרת הבקשה השנייה, אליה צורף דו"ח המהנדס המאשר הצורך בחיזוק המבנה מפני רעידות אדמה.

לעניין זה טוענות המשיבות כי יש לאמץ את קביעת וועדת הערר ולפיה פרשנות המינוח "מבנה נמוך קיים" כפי שהיא מופיעה בתקן, מלמדת על כך שלצורך קביעת תחולת התקן, רלוואנטי האיזור בו נמצא המבנה וזאת, לפי נספחים ג' ו ח' לתקן ולא סקר ספציפי אשר נערך לו. עוד טוענות המשיבות כי האפשרות לעריכת הסקר הספציפי, המופיעה בפרק ב', אינה רלוואנטית לעניינו הואיל והיא קיימת רק מקום בו קיימת תחולה לתקן ולא על מנת לקבוע את עצם תחולתו.

...

לאחר שבחנתי את עמדות הצדדים לעניין פרשנות התקן, נחה דעתי כי האופן בו פירשה ועדת הערר את התקן עולה בקנה אחד והוא קוהרנטי עם לשון התקן.

זאת ועוד, אין בידי לקבל טענת העותרת ובהתאם לה יש לאפשר לה עריכת סקר ספציפי למקרקעין עליהם נמצא המבנה ובהתאמה לתוצאותיו של זה לקבוע האם המבנה נשוא הדיון עונה או אינו עונה אחר הגדרת התקן.

סוף דבר; לאור כל האמור והמפורט – העתירה נדחית.

תמ"א 38 ותקן 413 תקן ישראלי 413 "תכן עמידות מבנים ברעידת אדמה", פוטר "מבנה נמוך" מהצורך בחיזוק בפני רעידות אדמה.

נטען שהוראת המעבר באה לעולם כיוון שמי שהחליט על תיקון הגיליון הבין כי משמעותו היא להוציא מאות רבות של מבנים המצויים בסכנה בעת רעידת אדמה מתחולת תמ"א 38.

ועדת הערר קבעה כי המועד הרלוואנטי לבחינת תחולת הוראות התקן הוא מועד קבלת ההחלטה בועדה המקומית – ומכאן חלות הוראות גיליון 6 ולא ניתן להגיש בקשת היתר מכוח תמ"א 38.

אשר לטענת העותרת כי בעוד נימוקי בית המשפט בעיניין רומנילי התבססו על פרשנות הוראות תמ"א 38, ואילו נימוקי העתירה דנן מבוססים על לשון ותכלית הוראת המעבר בגיליון 6 לתקן 413 – נימוקים שאילו היו נשמעים בפני בית המשפט העליון התוצאה הייתה שונה, לא מצאתי שיש בכך טעם לסטייה מקביעת בית המשפט העליון וטענות ועדת הערר בעיניין זה מקובלות עלי.

...

בית המשפט העליון קבע כי "לאחר שעיינו בחומר שלפנינו ולאחר ששמענו באריכות את טיעוני הצדדים, מצאנו לאמץ את פסד דינו של בית המשפט קמא", עוד נקבע ש"למעלה מן הצורך נציין כי אף אנו סבורים, כפי שנקבע על ידי בית משפט קמא, כי המועד הקובע הרלוונטי לתחולת תקן 413 הוא יום החלטת הוועדה המקומית לכל המוקדם" (31.5.2021).

אשר לטענת העותרת כי הנימוקים בעניין רומנילי התבססו על פרשנות הוראות תמ"א 38, ולטענה יש לבסס מסקנה שונה על בסיס נימוקים אחרים הקשורים בהוראת המעבר בגיליון 6, טענה ועדת הערר כי לצורך בחינה האם פסק דין מהווה תקדים מחייב, יש לבחון את הסוגיה במוקד הדיון בבית המשפט העליון ואת תוצאתו האופרטיבית של פסק הדין במישור העובדתי.

סוף דבר העתירה נדחית.

הועדה המקומית השיבה לכך כי אישורו של המהנדס למעי קבע, כי החישוב להערכת עמידות כל אחד מהמבנים בוצע לפי הפרוצידורה הנדרשת אך הוא לא היתייחס בחוות דעתו לשאלה האם מדובר במבנים נמוכים בהתאם להגדרה בתקן 413 ועל כן לא ניתן לקבוע שניתן שחלה עליהם תמ"א 38.

בהקשר זה נטען כי עמדת הועדה המקומית אינה מתיישבת עם הפרשנות המשפטית של התקן אותו יש ליישם בהתאם למועד הגשת הבקשה להיתר לועדה המקומית, בפרט בהנתן שהוי מגמתי של הועדה המקומית בקידום דיון עינייני בבקשות ההיתר.

החלטת ועדת הערר ועדת הערר, בהחלטתה מיום 17.12.2020, קבעה את אלו עקרי הדברים: · כי תמ"א 38 הנה תכנית מתאר ארצית המעודדת חזוק מבנים מפני רעידות אדמה באמצעות תמריצים שהועדה המקומית רשאית לאשר במבנים שעליה חלה התכנית.

· אשר לחוות דעת ישראל דוד, אותה הגישה הועדה המקומית בתמיכת מהנדסת הועדה המקומית, אשר הודיעה כי היא מעדיפה את חוות דעתו של ישראל דוד על פני חוות דעתו של למעי, מאחר והמהנדס למעי לא בדק את תחולת תמ"א 38 על המבנים אלא רק בדק את שיטת החישוב, ובהנתן טענות הצדדים שבאו בפניה בנידון, קבעה ועדת הערר, כי אין מקום להתערב בעמדת מהנדסת הועדה המקומית ודחתה את טענות העותרות, כשהיא חוזרת וקובעת כי חוות דעתו של ישראל דוד מבוססת על לשון התקן לעניין הגדרת "מבנה נמוך". · ועדת הערר דחתה את טענות העותרות לעניין המועד הקובע לבחינת תחולת גיליון תקן 423 וקבעה, כי מועד הדיון בבקשה הוא המועד הרלבנטי לתחולת הגיליון הרלוואנטי לתקן 413.

...

אנו איננו מקבלים את טענות העוררות המבקשות לתקוף את חוות דעתו של המהנדס ישראל דוד ולהעדיף את חוות דעתו של המהנדס מטעמה.

נזכיר, כי מדובר בבחינה מקצועית הנדסית הנבדקת על ידי מהנדסת הוועדה המקומית כתנאי לדיון בבקשה להיתר ומאחר שלא התרשמנו שנפל פגם בהחלטתה, איננו מתערבים בה והתוצאה היא שתמ"א 38 אינה חלה על המבנים.

סוף דבר בהינתן כל האמור לעיל, לא נותר לי אלא לדחות העתירה בשלמותה .

מכאן שכדי שתהיה תחולה לתמ"א 38 על מבנה, נידרש כי ההיתר לבנייתו הוצא עובר ליום 1.1.1980; וכי מדובר במבנה שתקן ישראלי 413, שכותרתו "תכן עמידות מבנים ברעידת אדמה" (להלן: תקן 413 או התקן), לא פטר אותו מתחולתו.

בגיליון תיקון מס' 5 לתנאי תקן 413 (להלן: גיליון 5) נקבעו בסעיף 103.6.2 חמישה תנאים מצטברים להגדרתו של "מבנה נמוך קיים": מבנה מגורים חד-קומתי או דו-קומתי; ששטח הבנייה הכולל שלו קטן מ-400 מ"ר; הנמצא באיזור שבו 0.06 Z) Z < מוגדר כתאוצת השיא האופקית הצפויה בפני סלע חשוף המסווג כקרקע מסוג B); שאינו בנוי עם קומת עמודים; ושעשוי שלד בטון או שלד פלדה.

לבקשה צורפו מסמכים המעידים כי הבניין דורש חזוק מפני רעידות אדמה בהתאם לתקן 413 כפי שתוקן בגיליון 5.

מנגד, פרשנות לפיה המועד הקובע לבחינת תחולת הוראות גיליון 5 הוא מועד הגשת הבקשה למתן היתר – כך שכל הבקשות אשר הוגשו בתוך תקופת המעבר או קודם לה ביחס למבנים העומדים בהוראות גיליון 5 ייחשבו ככאלה עליהן חלה תמ"א 38 – מקדמת וודאות משפטית ומונעת מצב של הבחנה שרירותית בין בקשות היתר על בסיס סדרי עבודתן ועדיפויותיהן של הועדות המקומיות.

בעשותן כן, נידרשות ועדות התיכנון והבניה להביא בחשבון את מכלול השיקולים הרלוואנטיים, ובכלל זה שיקולים תיכנוניים, אדריכליים, נופיים או כאלה הקשורים בכושר הנשיאה של התשתיות (ראו: עניין דורפברגר, בפיסקה 31; עע"מ 846/20 ועדת הערר המחוזית לתיכנון ובניה- מחוז תל אביב נ' אופקים ב.י. רוטשילד 70 בע"מ, פסקה 17 (13.9.2020) (להלן: עניין אופקים); עע"מ 5109/20 שלי נ' איי הארץ נדל"ן בע"מ, פסקות 10-7 (9.5.2022); עניין **** פז, בפסקות 25-24).

...

עם זאת, לאור התוצאה אליה הגעתי – לפיה כאמור אין מקום להתערב בהחלטת ועדת הערר מטעמים אחרים – אין צורך להידרש במקרה דנן לסוגיה מורכבת זו. על אף שלדעתי לא מן הנמנע כי יש ממש בטענות המערערת לעניין הפרשנות הנכונה ביחס למועד הקובע לבחינת תחולתו של גיליון 5, אני סבורה כי אין הצדקה להתערב בהחלטת ועדת הערר.

אשר על כן, משהחלטת ועדת הערר במקרה דנן סומכת עצמה גם על נימוק תכנוני המסור לשיקול דעתה המקצועי הרחב, ומשנימוק זה איננו משולל יסוד – אני סבורה כי לא קמה הצדקה להתערבות בהחלטה.

סוף דבר: אם תישמע דעתי נדחה את הערעור.