פרקטיקת אי כיבוד הוראת קבע בתיק חשבון הבנק

עולה מעדות מר בנא, כי מבחינת פראקטיקה בנקאית לא מוטלת חובה על הבנק להעביר למוטב באופן ממחושב את אישור הבנק להרשאה (החלק התחתון של טופס ההרשאה החתום), ולפעמים הלקוח הוא זה שמעביר את האישור למוטב בפקס ולפעמים הבנק מעביר למוטב בפקס.

עוד הובהר על ידו כי באופן ספציפי למקרה הקונקרטי שבתיק זה, לא ידוע לו האם החלק התחתון של טופס ההרשאה הועבר למוטב ע"י הבנק לאחר אישורו, מאחר ובאותה תקופה לא עבד בבנק (פ' עמ' 19 ש' 15-16), אך כל עוד ההרשאה הייתה בתוקף, הבנק היה מכבד כל סכום אילו היה מוצג לחיוב ע"י מנורה, בכפוף למצב החשבון של התובעת במועד הצגת החיוב (פ' עמ' 9 ש' 17-18).

למעלה מן הדרוש, יצוין כי גרסת התובעת לגבי הנסיבות שקדמו לרכישת הכיסויים הביטוחיים הנטענים כללה תהיות ו/או סתירות שלא התיישבו בנקודות מסוימות עם גרסת הנתבע ו/או גרסת בעלה ו/או עם האמור במסמכים המצויים בתיק ביהמ"ש. בין היתר, למשל, התובעת העידה בביהמ"ש שלא ביקשו ממנה להביא טופס מיגון ו/או טופס העידר תביעות אלא רק להחתים טופס הוראת קבע בבנק (פ' עמ' 4 ש' 21-24), כאשר מנגד הצהירה בתצהיר תשובות לשאלון כי המציאה אישור מיגון ו/או אישור העידר תביעות לנתבע לפני המצאת הוראת הקבע מהבנק (תשובה 9 ד' למוצגים נ/1- נ/2).

...

מנגד טוענים הנתבעים כי משלא צירפה התובעת לכתב תביעתה את פוליסת ביטוח מקיף עליה היא למעשה מבקשת להסתמך, דין תביעתה להידחות; לגופה של התביעה, טוענים הנתבעים כי בחודש 07/09, או בסמוך לכך, פנה בעל התובעת לנתבע, וביקש לרכוש פוליסת ביטוח חובה לרכב.

מסקנה זו מתחזקת נוכח העובדה כי התובעת ובעלה נמנעו במשך 9 חודשים (ממועד רכישת הרכב בחודש 07/09 – עד מועד האירוע 04/10), מלשלם כל פרמיה שהיא למנורה עבור הכיסוי הביטוחי הנטען לרכבם, דבר שאינו מאפשר להם בדיעבד לבסס טענה להסתמכות סבירה כי רכבם היה מבוטח בביטוח מקיף ממועד הצעת המחיר (1.8.09), ובעיקר שבמהלך תקופה זו, מעולם לא קיבלו מהנתבעים פוליסת ביטוח מקיף כמקובל, ולא פנו למי מהנתבעים לבירור מדוע טרם הומצאה להם פוליסת ביטוח המקיף כמקובל.

לאור המסקנה לעיל מתייתר הצורך לדון בשאלת הנזקים הנטענים.

סיכום: אשר על כן אני מורה על דחיית התביעה, ומחייב את התובעת לשלם לנתבעים, באמצעות ב"כ, הוצאות ושכ"ט בסכך 4,000 ₪ כולל, לתשלום תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

אי כיבוד הוראת קבע – בית המשפט מתבקש להורות על הפחתת החיובים בגין אי-כיבוד הוראת קבע ולהעמידם על 1.50 ₪, השווים ל-0.32 סנט שהיא עלות פעולה במסלקה הבנקאית.

" המשמעות שכונסי הנכסים הנם גם עורכי הדין של הבנק, התבטאה בפרקטיקה שהייתה נהוגה ולפיה הבנק היה נפגש תדיר עם כונסי הנכסים וכפי שהעיד שימל (עמ' 183 שורות 2 עד עמ' 184 שורה 11 לפרוטוקול מיום 21.6.11): "כב' השופטת: ... אבל לי יש שאלה לאדוני, אתה בסעיף 2 כותב שבין השאר שימשת כאחראי על הגבייה המשפטית בבנק. בזמנו, לא היום, כששימשת כאחראי על הגבייה, האם היה בבנק אז אזשהו נתיב או דרך או אופן שבו פיקחתם על כונסי הנכסים מטעמכם?

על אף שאיני בקיאה בהיבטים המשפטיים של הוראות המפקח על הבנקים בנוגע לגבייה מחייבים בכלל ולעניין משכנתות בפרט, כך שאיני יכולה לקבוע את תקינות היתנהלות הבנק והכונסים, אני מוכרחה לציין שהעיון במסמכים השונים בתיק הכנוס ובתגובת הבנק לבקשותיי, העלו בפניי תמונה מטרידה ובעייתית של היתנהלות הבנק עצמו והכונסים, בכל הקשור בהליך הגבייה מהתובעים, מרגע בו נוצר הקושי בגבייה, כדלקמן: אני מתרשמת כי הבנק נהל את חשבון המשכנתא של התובעים בהתייחס לחוב המשכנתא בלבד, ללא היתייחסות להוצאות בהם חויבו התובעים על ידי הכונסים, או על ידי כל גורם אחר.

...

תוצאה התביעה למתן צו עשה – נדחית.

התביעה למתן צו הצהרתי – נדחית ברובה.

התביעה לעניין תקבולים שלא נזקפו לזכות התובעות – מתקבלת, באופן חלקי.

אין מדובר באדם "חלש" כפי שמנסה להציג התובע אלא בחבר כנסת לשעבר ומשפטן המודע להתחייבויותיו ולחבות ההסכמות ומודע להשלכות של אי כיבוד הסכמים.

מר אסף העיד כי קיימת פראקטיקה מקובלת בנהלי החברה, וזו גם גישת רשות שוק ההון, לשים את היד על הקופה כמוצא אחרון וכי יש תהליך מסודר כשעמית מפגר בתשלום חוב הלוואה.

(1)  שיעבוד של זכויות עמית בקופת גמל לתגמולים, בקופת גמל להשקעה, בחשבון חדש כמשמעותו בסעיף 23(א)(2א) ו-(2ב) או בקרן הישתלמות, הנעשה לאחר המועד שבו זכאי העמית למשוך את הכספים מהקופה לפי הוראות סעיף 23; (2)   העברת כספים לנושה במסגרת מימוש שיעבוד שנעשה לטובתו לפי הוראות פסקה (1), ויראו מימוש שיעבוד כאמור כמשיכת כספים בידי העמית לפי הוראות סעיף 23; (3)   העברה או שיעבוד אחרים הנעשים בהתאם להוראות שקבע השר, באישור ועדת הכספים, בכפוף להוראות כל דין".

הצדדים חלוקים האם היתנהלות הנתבעת בעניינינו היתה בתום לב. ברע"א 1223/19 קאסם כעכוש - עו"ד דורון זר (31.7.19) נאמרו הדברים הבאים: "ואולם, במסגרת אותה חובת תום לב המשמיעה שימוש באפשרות הקזוז כ"נשק יום הדין" בלבד, אני סבורה כי יש להישמר, מנגד, גם מפני שהוי ניכר בקיזוז חובו של המלווה-המבוטח – שהוי אשר עלול להביא לתפיחתו של החוב האמור לכדי ממדים חריגים, ללא הצדקה (ראו והשוו: רע"א 9025/03 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' בן פורת, פ"ד נט(3) 919, 928-927 (2004)).

בהתאם לתנועות דף החשבון בתיק (נספח 5 לתצהיר הנתבעת) בעת פתיחת התיק קרן החוב היתה בסך 71,138 ₪ וכן, קרן הוצאות בסך 771 ₪ וקרן שכ"ט שנקבע בפסק הדין היה 5,827 ₪.

...

בנסיבות העניין ומשהתובע היה מודע לחובתו להשיב את ההלוואה ומשבוצעה מסירה כדין של כתב התביעה (החלטת כב' הרשמת (כתוארה אז) קארין ליבר מיום 4.8.18 בתיק 47067-06-16) ושל האזהרה בתיק ההוצאה לפועל, נדחית התביעה לפיצויים בגין עוגמת נפש.

כמו כן נדחית התביעה לפיצוי לפי חוק הגנת הצרכן, בהיותה משום הרחבת חזית.

כמו כן תשלם הנתבעת לתובע תוך המועד הנקוב הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 3,000 ₪.

לכן, עתרה התובעת בתיק דנן להורות לבנק להסיר את העיקול מחשבונה, ולחייבו לשלם לתובעת את כל הסכומים שחויבו בחשבונה בגין אי כיבוד שיקים והוראות קבע מיום 19.4.04 ועד למועד ביטול העיקול בפועל.

מהראיות שעמדו בפני מסתבר כי אצל הנתבע או למצער בסניף לוד שלו, התפתחה פרקטיקה לפיה היו מקרים שבניגוד למצב המשפטי היו נוהגים פקיד הבנק להחזיר את השיקים לא מהסיבה האמיתית בשלה הם סורבו.

...

מכל מקום מתצהירה ומעדותה של התובעת לא שוכנעתי שבנסיבות העניין שמה נפגע בשל הרישום השגוי שנעשה לאחר ביטול העיקול על חשבון עו"ש בשלושה מקרים בלבד.

התוצאה היא שניתן לקבוע שבמקרה דנן העובדה שהבנק כתב כי ההוראות לא כובדו מחמת עיקול ולא כתב כי ההוראות לא כובדו בשל העובדה שאין כיסוי מספיק אינה מהווה לשון הרע.

אשר על כן דין התביעה להדחות.

התובעת גם טוענת כי לאחר שהתברר שהוראת הקבע שמסרה הנתבעת לא כובדה ולא בוצע התשלום, בוצעה פניה לנתבעת, תחילה באמצעות הסוכן ואח"כ במכתבי התראה עד שלבסוף בהעדר התשלום, בוטלו הפוליסות.

המצהיר "לא זכר" פרטים רבים שנשאל לגביהן, אין בדל ראיה על אמצעי תשלום אחר של הנתבעת שהיא חברה בע"מ ושבו שולמה אי פעם פרמיה (מעבר להוראת הקבע) התנסחותו של מר בלובשטיין ביחס להגעתו "לבנק" היתה בעייתית, בתחילה אמר שהוא נכנס יום יום לבנק וראה חיוב אח"כ אמר שנכנס לחשבון בדרך אלטרנטיבית (אינטרנט או קו ישיר) ואילו בתצהיר בכלל נטען שביטול הוראת הקבע נעשה לאחר ש"הבנק של הנתבעת הודיע" לו על ניסיון הגביה.

גם לא הובאה שום ראיה בדבר מתן הוראה לביטול הוראת קבע שבד"כ נעשית בכתב.

משכך, קיבול יכול להעשות גם בדרך של היתנהגות (סעיף 6 לחוק החוזים (חלק כללי), ברם בפועל התפתחה פרקטיקה לפיה עם התקרב מועד סיום הפוליסה נשלחת ע"י המבטחת הודעת חידוש שמהווה הצעה חדשה ואילו הקיבול יכול שיעשה בצורה מפורשת בכתב או בעל פה או בדרך של היתנהגות, קרי שתיקת המבוטח או תשלום הפרמיה.

ההוצאות והשכ"ט מופחתים לאחר הפעלת שק"ד ובשים לב לכך שהתיק הוגש בתחילה בתל אביב ושתיקון כתב התביעה התבקש רק 3 ימים לפני דיון ההוכחות.

...

די בכל האמור לעיל כדי לקבוע שגירסת התובעת עדיפה ומהימנה בעיני.

נוכח כל האמור לעיל, הנני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך 8,870 ₪ וזאת בצרוף הפרישי הצמדה וריבית כחוק מיום 14.1.07 ועד לתשלום בפועל.

כמו-כן הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות בסך 400 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 800 ₪ ומע"מ בגינו ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.