פרסומים של צילומי תמונות לשון הרע

לטענת התובע, פירסומה של התמונה, שצולמה באירוע בו לא נקט באלימות בהקשר של טענות השב"כ בכתבה לאלימות מצד יהודים רעולי פנים הוא שיצר את לשון הרע ממנה נפגע.

...

מקובלת עלי טענת הנתבעת לפיה ניסים היה, לכל הפחות, רשאי לערוך ראיון עם הכתב ולמסור לו במסגרתו מידע (שביחס אליו אין לתובע טענות כאמור ושממילא הופיע בעיקרו בהחלטה) ואף את התמונה, שתוארה אף היא בהחלטה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בענין זה הגעתי למסקנה כי לא הוכח שהנתבעת פגעה בפרטיות התובע, בהתאם לחלופה המדובר שבהגדרת פגיעה בפרטיות.

סיכומם של דברים התביעה נדחית.

כשלוש שנים מאוחר יותר, ביום 19.2.2017, פירסם המערער פוסט בפייסבוק אליו צירף צלום תמונת מסך, שתכנו עולה כדי לשון הרע, כדלקמן: "יצחק ברבי. איש חינוך? מורה בבית ספר מעלות תרשיחא? בעל מישפחה ואב לילדים? גועל נפש! תעבירו לכל תושבי העיר ושתפו כדי שכל הורה ידע מי זה ומי מלמד את ילדינו" בנוסף נכתב בפוסט הנ"ל גם בשפה הרוסית (בתירגום לעברית): "יצחק ברבי. מורה בבית ספר? איש מישפחה ויש לו ילדים? תתבייש לך! מטריד מינית את האמהות של העיר שלנו, אותם עם ההצעות מלוכלך שלה. אז לא שייך למערכת החינוך". (ההדגשה שלנו – כך במקור).

במובחן מכך, כאמור במקרה שבפנינו, אין ספק מעיון בפוסט של המערער בקיר הצבורי של הפייסבוק, שהמערער ייחס למשיב שהוא "מטריד מינית את האמהות של העיר שלנו", תוך בקשה להעביר את הפוסט לכל תושבי מעלות ולשתף, משמע, הפירסום של המערער אינו מייחס למשיב הטרדה מינית כלפי אדם ספציפי, אלא הטרדה מינית כלפי האמהות שבעיר, כשפרסום זה לקביעת בית-משפט קמא לא היה אמת.

...

המערער טען בהגנתו, שיש לדחות את התביעה נגדו הואיל וזו נועדה לפגוע בחפש הביטוי והזכות לבקר התנהלות בלתי תקינה של מורה ומחנך.

מסקנה זו מתבססת על ממצאיו ועל קביעותיו העובדתיות של בית-משפט קמא שכאמור, אין כל הצדקה להתערב בהן.

אם לסכם את הדברים, סבורים אנו, שלא נפלה בפסק-הדין של בית-משפט קמא שגגה שיש בה כדי להצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור.

התוצאה מכל האמור לעיל היא, שאנו מורים על דחיית הערעור.

" לעומת עניין התמונה שאינו מהוה לשון הרע, הרי הכיתוב המילולי שפורסם תחת תצלום בית התובעת עולה כדי לשון הרע.

חככתי בדעתי אם יש מקום לכפל הסכומים, לפי הסנקציות החריפות המופיעות בהוראות החיקוקים הנ"ל (סעיף 7א (ג) לחוק איסור לשון הרע, סעיף 29א (ב) (2) לחוק הגנת הפרטיות מסקנתי היא כי חרף הבוטות של הפרסומים, יש להמנע מכך.

...

חככתי בדעתי אם יש מקום לכפל הסכומים, לפי הסנקציות החריפות המופיעות בהוראות החיקוקים הנ"ל (סעיף 7א (ג) לחוק איסור לשון הרע, סעיף 29א (ב) (2) לחוק הגנת הפרטיות מסקנתי היא כי חרף הבוטות של הפרסומים, יש להימנע מכך.

סיכום: מן המקובץ לעיל, מתקבלת התביעה.

אני קובעת כי הנתבעים 1-3 הפיצו לשון הרע על התובעת 2.

תביעת התובע ענינה שתי עילות נטענות – האחת לשון הרע, השניה שימוש בתמונה שצילם התובע על גבי הזמנה לתחרות.

המחלוקות המחלוקת בין הצדדים נטושות כימעט ביחס לכל פרט, ושלושת נושאי המחלוקת בתביעה ובתביעה שכנגד הם: · האם אופן או עצם הדחת התובע מתחרות 2009 מהוים הוצאת דיבה ? · האם פירסום התמונה שצילם התובע על גבי הזמנות לתחרות הצלום מהוות הפרה הזכות המוסרית של התובע (בשל אי ציון שמו כמי שצילם) או אף של זכויות יוצרים (טוענה שלא נטענה בפה מלא אך משתמעת מטענת עשיית שימוש ללא רשות בצלום) ? · האם הצילומים שצילם התובע ואשר זיכו אותו בפרסים בתחרויות בשנים 2007 ו – 2008 היו צילומים בהם היתה מעורבת יד אדם במיקום ובימוי הסוסונים והסרטנים המצולמים ? · האם ההעדרות של מספר תמונות מרצף התמונות שהוגשו על ידי התובע מכוונת על ידי התובע או נובעת מתקלה כטענתו, והאם שילב הוא תמונות שלא מרצף הצילומים כנטען, אם לאו.

...

התובע טוען כי זוהי התנהלות חסרת תקדים, ובסופו של דבר הותר לו להשתתף בתחרות אך לא בקטגוריה הגדולה אלא בשאר הקטגוריות.

ד"ר ערן ברוקוביץ מטעם הנתבע שכנגד כותב בחוות דעתו : "לא ראיתי אף הוכחה לבימוי או הפרעה לבעלי חיים". גם ד"ר יחיעם שלזינגר, המומחה מטעם הנתבע שכנגד מגיע למסקנה כי סדרת התמונות של הסרטנים על האלמוג נראית לו טבעית.

מכל האמור, גם כאן ניתן לראות דעות שונות של מספר מומחים, ומסקנתי הינה כי לא הוכח בפני בנטל הנדרש כי תמונות אלו בוצעו תוך התערבות יד אדם, אם כי גם לגביהן המסקנה הינה כי מדובר בסיטואציות לא רגילות.

מכל האמור התביעה והתביעה שכנגד נדחות.

אפילו הייתה מתקבלת גירסתה זו של הנתבעת, הרי שדי שהודתה בכך שהצילום היה גלוי וחשוף לעיניהם של השומרים בביתן השומרים, ולית מאן דפליג כי אלה מתחלפים במשמרותיהם, כדי לקבוע כי פירסום היה כאן-לעיני השומרים, שכן הנתבעת חבה באחריות לפירסום-צלום תמונה שאיננו פירסום בכתב-מעת שהיה מיועד לאדם זולת הנפגע והגיע לאותו אדם, או לאחד אחר זולת הנפגע-סעיף 2(ב)(1) לחוק איסור לשון הרע.

הוכח כי התמונה היתה תלויה באופן גלוי ובולט בביתן השומרים אשר בפתח שערי מיתחם הנתבעת, אשר לידו עוברים מאות אנשים מדי יום, בכניסתם וביציאתם והם חשופים לצילום ולכיתוב: "מסוכן לציבור". הקפו של הפירסום ובמשך כעשרה ימים, יש בו כדי להחמיר את הפגיעה.

...

אני דוחה את הטענה.

סוף דבר 98.

הנתבעת תשלם לתובע הוצאות המשפט כולל שכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪ + מע"מ. סכום זה צמוד ונושא ריבית כחוק והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.