כשלוש שנים מאוחר יותר, ביום 19.2.2017, פירסם המערער פוסט בפייסבוק אליו צירף צלום תמונת מסך, שתכנו עולה כדי לשון הרע, כדלקמן:
"יצחק ברבי. איש חינוך? מורה בבית ספר מעלות תרשיחא? בעל מישפחה ואב לילדים? גועל נפש! תעבירו לכל תושבי העיר ושתפו כדי שכל הורה ידע מי זה ומי מלמד את ילדינו"
בנוסף נכתב בפוסט הנ"ל גם בשפה הרוסית (בתירגום לעברית):
"יצחק ברבי. מורה בבית ספר? איש מישפחה ויש לו ילדים? תתבייש לך! מטריד מינית את האמהות של העיר שלנו, אותם עם ההצעות מלוכלך שלה. אז לא שייך למערכת החינוך". (ההדגשה שלנו – כך במקור).
במובחן מכך, כאמור במקרה שבפנינו, אין ספק מעיון בפוסט של המערער בקיר הצבורי של הפייסבוק, שהמערער ייחס למשיב שהוא "מטריד מינית את האמהות של העיר שלנו", תוך בקשה להעביר את הפוסט לכל תושבי מעלות ולשתף, משמע, הפירסום של המערער אינו מייחס למשיב הטרדה מינית כלפי אדם ספציפי, אלא הטרדה מינית כלפי האמהות שבעיר, כשפרסום זה לקביעת בית-משפט קמא לא היה אמת.
...
המערער טען בהגנתו, שיש לדחות את התביעה נגדו הואיל וזו נועדה לפגוע בחפש הביטוי והזכות לבקר התנהלות בלתי תקינה של מורה ומחנך.
מסקנה זו מתבססת על ממצאיו ועל קביעותיו העובדתיות של בית-משפט קמא שכאמור, אין כל הצדקה להתערב בהן.
אם לסכם את הדברים, סבורים אנו, שלא נפלה בפסק-הדין של בית-משפט קמא שגגה שיש בה כדי להצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור.
התוצאה מכל האמור לעיל היא, שאנו מורים על דחיית הערעור.