נטען כי הפגיעה בפרטיות היא כפולה – ראשית, הסרטונים כוללים "לא מעורבים" רבים ובכלל זה שוטרים, שופטי כדורגל, שחקנים ואנשי מנהלה של קבוצות הכדורגל, שהם עשרות אנשים פרטיים ואנונימיים ואינם בגדרי אנשי ציבור כפי שמנסה לציירם העותרת.
בעניינינו, רלוואנטי הסייג למסירת מידע הקבוע בסעיף 9(א)(3) לחוק חופש הקובע כי: "רשות ציבורית לא תימסור מידע שהוא אחד מאלה: ...(3) מידע שגילויו מהוה פגיעה בפרטיות, כמשמעותה בחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 (להלן – חוק הגנת הפרטיות), אלא אם כן הגילוי מותר על פי דין;". חוק חופש המידע מפנה בעיניין זה לחוק הגנת הפרטיות, אשר קובע בסעיף 1 שאין לפגוע בפרטיותו של אדם ללא הסכמתו, ואילו סעיף 2 לחוק מגדיר מהי פגיעה בפרטיות.
כך למשל בנסיבות מסוימות פירסום תצלומו של אדם יכול להחשב כפוגע בפרטיות, במידה והמצולם לא נתן את הסכמתו לפירסום (רע"א 6902/06 מנשה דרור צדיק נ' הוצאת עתון הארץ בע"מ ואח' (13.8.2008)); ואף מידע הנוגע לעצם שהייתו של אדם בזמן מסויים במקום מסויים יכול להוות פגיעה בפרטיותו (בג"ץ 6732/20 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' הכנסת (נבו 01.03.2021)).
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בהקשר זה מצאתי כי נוכח חלוף הזמן מאז המקרה, אשר ארע לפני למעלה משנה וחצי (פברואר 2021); נוכח העובדה כי בגין ארוע זה כבר ניתנו פסקי דין על ידי היתאחדות הכדורגל; וכן לאור העובדה שעיקר הקטטה ארעה בשטח כר הדשא, והארוע אף זכה לסיקור תקשורתי במסגרתו אף הופצו סירטוני ותמונות מהקטטה התרחשה בכר הדשא; כמו גם בשל העובדה שדוח השיפוט בגין הארוע כבר מצוי בידי העותרת, מצאתי שבנסיבות העניין תרומת העברת מלוא הסרטונים לידי העותרת היא בעלת תרומה שולית לקידום האנטרס הצבורי הנטען.
...
כמו כן, צוין כי בקשה לקבלת ההקלטות התקבלה גם מטעם משטרת ישראל, אולם למיטב ידיעת נציגי החברה בסופו של דבר המשטרה לא הייתה מעורבת באירוע.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בעניין זה, אני סבור שמדובר באזורים בהם מתקיימת ציפייה לגיטימית של המצולמים לפרטיות, אם כי ברמה מוחלשת, ולצורך הדיון יש לראות בהם כ"רשות היחיד".
סוף דבר - בהתאם לכל האמור לעיל, על המשיבות להעביר לידי העותרת את הסרטונים ממצלמות האבטחה המכונות ""מתנייעת דרום מערבית" ו-"מתנייעת צפונית" הממוקמות בפתח מנהרת השחקנים.
התוצאה הינה שהעתירה מתקבלת בחלקה ונידחת בחלקה.