מסקנה זו למעשה שומטת את הקרקע מתחת מרבית התביעה הואיל ולשיטת התובעת בתביעתה, ביחס לתמונות שהועברו בהסכמה למערכת המקומון אין לה עילה בגין הפרת זכויות יוצרים אלא רק פגיעה בזכות המוסרית, מאחר ולא ניתן לה קרדיט בפירסום.
והינה- לאחר שנבחר המועמד הנ"ל, והפך לראש מועצה, וכמו כל נבחר ציבור הוא נתון לבקורת רחבה יותר, מתוקף מעמדו, וייתכן כי שמו יוזכר גם בהקשרים ביקורתיים ולא רק חיוביים ושיווקיים, או אז כבר אסור לעשות שימוש באותם צילומים שהועברו ושהיו מותרים בפירסום?
לאור האמור, סבור אני כי הנתבע לא יכול היה לדעת כי התמונות אשר הועברו אליו, או לבעלים הקודם של העתון, לצורך פירסום ושימוש מותר, היו משלב מסויים מוגבלות לשימוש, ומחוייבות קרדיט אחר, כפי שטענה התובעת.
כלומר, לטענת התובעת, במהלך הקמפיין היא מסכימה שהעיתון לא ייתן לה קרדיט, אבל לאחריו לא? אין הצדקה לאבחנה זו. מקובלת עליי טענת הנתבע בסיכומיו כי בהתנהגותה וויתרה התובעת על זכותה המוסרית לציון שמה על התמונות.
...
סוף דבר
התובעת צילמה תמונות כסיוע לבן משפחה אשר התמודד לראשות המועצה, ונתנה יד חופשית, באמצעות מנהלי מסע הבחירות, לעשות שימוש בתמונות.
על כן, אני מורה על דחיית התביעה.
לאור דחיית התביעה, מתייתר הצורך לדון בהודעה לצד שלישי, ואני מורה על מחיקת ההודעה לצד שלישי.
