פרסום תועבה עם דמות קטין: הרשעה בהסדר טיעון

העובדות המערער הורשע על-פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בעובדות כתב האישום המתוקן בשורה ארוכה של אישומים שעניינם עבירות מין בקטינה, כדלקמן: עבירה של הטרדה מינית כלפי קטינה בת פחות מ-15 לפי סעיפים 3(א)(6)(א) ביחד עם סעיף 5(א) לחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998; שש עבירות של גרם מעשה מגונה שלא בהסכמה חופשית בקטינה בת פחות מ-16 שנה לפי סעיף 348(ב) ביחד עם סעיפים 345(ב)(1) ו-350 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); תשע עבירות של גרם אינוס בנסיבות מחמירות – בעילה שלא בהסכמה חופשית, כלפי קטינה בת פחות מ-16 שנה לפי סעיף 345(ב)(1) ביחד עם סעיפים 345(א)(1) ו-350 לחוק העונשין; שתי עבירות של עשיית פירסום תועבה ובו דמותו של קטין לפי סעיף 214(ב1) לחוק העונשין; עבירה אחת של החזקת פירסום תועבה ובו דמותו של קטין לפי סעיף 214(ב3) לחוק העונשין; עבירה אחת של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין; שתי עבירות של סחיטה באיומים לפי סעיף 428 לחוק העונשין; שתי עבירות של גרם מעשה סדום שלא בהסכמה חופשית בקטינה בת פחות מ-16 שנה לפי סעיף 347(ב) ביחד עם סעיפים 345(א)(1), 345(ב)(1) ו-350 לחוק העונשין; עבירה אחת של ניסיון לסחיטה באיומים לפי סעיף 428 ביחד עם סעיף 25 לחוק העונשין.

...

דיון והכרעה לאחר ששקלתי בכובד ראש את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות.

עבירות מין במרחב האינטרנטי, ובפרט עבירות של סחיטת מין מקטינים, הפכו זה מכבר לתופעה גלובלית נפוצה שאותה יש להוקיע מכל וכל (ראו, למשל, את פסק דינו של בית המשפט האנגלי לערעורים פליליים, אשר דן נאשם בן-31 שביצע עבירות הדומות לאלו שבהן עסקינן, למאסר בפועל של תשע שנים וחודשיים, אחרי שהתחשב בכך שמדובר היה באזרח נורמטיבי מכל יתר הבחינות, שהביע חרטה כנה על מעשיו: R. v. W. [2013] EWCA Crim.

רקע ועיקרי כתבי האישום במסגרת תפ"ח 56651-07-17 (להלן: התיק העקרי), הורשע המערער על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום מתוקן המחזיק בשני אישומים, בריבוי עבירות של מעשה מגונה בקטין שטרם מלאו לו 14 שנים, לפי סעיף 348(א) בנסיבות סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).

בתיק המצורף, הורשע המערער על פי הודאתו בכתב אישום בעבירה של החזקת פירסום תועבה ובו דמותו של קטין, לפי סעיף 214(ב3) לחוק העונשין, וכן בעבירה של ניסיון לצריכת חומרי תועבה, לפי סעיף 214(ב3) בצרוף סעיף 25 לחוק העונשין.

...

מכל מקום, סבר בית המשפט כי העונש הראוי במקרה הנוכחי הוא מאסר מאחורי סורג ובריח, תוך תקווה שהמערער ישולב בהליך טיפולי במסגרת שב״ס. לנוכח כל האמור, נגזרו על המערער 21 חודשי מאסר בפועל בגין התיק העיקרי; 3 חודשי מאסר בפועל בגין התיק המצורף שירוצו במצטבר לעונש המאסר בתיק העיקרי (סה״כ 24 חודשי מאסר בפועל); 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים לבל יעבור עבירת מין מסוג פשע; 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים לבל יעבור עבירת מין מסוג עוון, לרבות עבירה של פרסום והצגת תועבה; ופיצוי למתלונן בסך 150,000 ש"ח. על גזר דינו של בית משפט קמא הוגש ערעור זה, המופנה נגד רכיב עונש המאסר שהושת על המערער.

דיון והכרעה לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, עיינתי בנימוקי הערעור וקראתי בעיון את גזר דינו של בית משפט קמא, וכן את חוות הדעת של המרכז להערכת מסוכנות ואת תסקיר שירות המבחן שהוגשו לקראת הדיון בערעור, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

ואכן, דומה כי המערער מודע לבעיותיו ועושה מאמצים כדי להתגבר עליהן, אך סבורני כי אין די באלה כדי להצדיק הקלה נוספת בעונשו.

לפיכך, סבור אני כי העונש שהוטל על המערער הינו הולם, ראוי ומאזן בין מכלול השיקולים כולם, ואינני מוצא כל מקום להתערב בו. אשר על כן, הערעור נדחה.

כתב-האישום: הנאשם הורשע בעקבות הודאתו בכתב-האישום מתוקן המייחס לו ריבוי עבירות של פירסום חומר תועבה ובו דמותו של קטין, לפי סעיף 214(ב) לחוק העונשין התשל"ז – 1977 והחזקת חומר תועבה ובו דמותו של קטין, לפי סעיף 214(ב3) לחוק הנ"ל. בהתאם לכתב-האישום המתוקן, במהלך תקופה שאינה ידועה למאשימה, אך לא יאוחר משנת 2014, ועד למעצרו בתאריך 3.1.17 החזיק הנאשם בטלפונים הסלולריים שברשותו, במחשבו האישי ובכונן קשיח כ – 150,000 סרטים ותמונות המכילים חומרי תועבה ובהם דמויות של קטינים, אשר גילם נע בין חודשים ספורים לגיל 14.

אפנה אל פסקי-הדין הבאים: רע"פ 2882/17 פלוני נגד מדינת ישראל (15.6.17): הנאשם הורשע במסגרת הסדר טיעון בריבוי עבירות פירסום והצגת תועבה - לפי סעיף 214(ב3) וסעיף 214(ב) לחוק העונשין.

...

למרות כל האמור לעיל, התלבטתי האם יש לגזור את עונשו של הנאשם לתקופה של מאסר בפועל של ממש, או שמא ניתן להסתפק בענישה שניתנת לריצוי בדרך של עבודות שירות, ברף העליון, אשר מחד תאפשר לו פרנסה, טיפול בבני משפחתו, המשך הליך שיקומי בדרך של צו מבחן, כל זאת במיוחד בתקופה קשה זו שבה מגפת הקורונה פוגעת בכל בית אב במדינה, ובאתי אל המסקנה, כי עדיפה בנסיבות תיק זה, הבחירה בדרך הפוגענית פחות בחירותו, שתשיג את מטרת האינטרס הציבורי, שכן עדיין יש נקודות אור מסוימות בהליך השיקום (השתלב ב"מעגלים", מגיע לפגישות באופן סדיר, יש התקדמות מסוימת, ישולב בתכנית שיקום בעתיד, צו המבחן יאפשר את המשך ההליך, המלצת שירות המבחן), הגם שאין מדובר בהליך שיקומי מזהיר.

על כן, אני סבור ששילוב כל אלו מוביל לתוצאה מאוזנת ונכונה המשלימה עאת כלל האינטרסים העונשיים בתיק זה והמתיישבת עם פסיקת בתי-המשפט כפיש הוצגה לעיל.

תוצאה: לאור כל האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 9 חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות לפי חוות דעת הממונה על עבודות השירות במפעל חסד יד ביד בלוד, ובתאריך 4.8.20 בשעה 09:00 (או במועד אחר שיוזמן לכך) יתייצב הנאשם במפקד הממונה על עבודות השירות מחוז מרכז.

כמו כן טוען המבקש, כי בהסדר הטיעון שנעשה עמו הכירה המדינה בכך "כי קיימת האפשרות של סיום התיק ללא הרשעה" וכי פסק דינם של שופטי הרוב של בית המשפט המחוזי לוקה ב"טעויות עובדתיות ומשפטיות קרדינאליות".

בפסק דין זה נכתב כי הרשעת המבקש בהחזקת פירסום תועבה ובו דמותו של קטין מבוססת על הודאתו בכך שהחזיק במחשביו האישיים 129 קבצים בעלי תוכן פורנוגראפי אשר מציג אקטים מיניים המבוצעים בילדים ועל ידי ילדים, ובנוסף 120 תמונות ו-9 סרטונים אשר מציגים תוכן דומה – זאת, בשעה שכתב האישום בו הודה המבקש מאשימו בהחזקת 129 קבצי מחשב כאמור, כמספר כולל.

...

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא.

הטיעונים לעונש על סמך המלצת שירות המבחן ובהתאם להסדר הטיעון ביקשה המאשימה להרשיע את הנאשם בדין ולהטיל עליו של"צ בצרוף מאסר מותנה לתקופה שיקבע ביהמ"ש. לשיטתה של המאשימה הרשעת הנאשם עולה בקנה אחד עם חומרת העבירה ועם התכלית החקיקתית הגלומה בה, שעניינה הגנה על קטינים מפני ניצולם המיני בדרך של צלומם, שכן לדבריה ענישתו של הצרכן הפרטי תביא באופן עקיף לגדיעת תעשיית הייצור, הפירסום וההפצה של חומרי תועבה הכוללים דמותם של קטינים.

...

אמנם בענין פלוני הנ"ל, בו תלה הסניגור יתדותיו, העלה ביהמ"ש שאלת התקיימותו של רכיב ה"החזקה" מיוזמתו במסגרת גזר-הדין, על אף שהטענה כלל לא הועלתה ע"י הנאשם בשלב הטיעונים לעונש, ועל אף שדובר בנאשם אשר, כמו בענייננו, הודה בכל עובדות כתב האישום, ובסופו של דבר אף נמנע ביהמ"ש מהרשעת הנאשם בשל הספק הקיים לדידו סביב פרשנותו של רכיב זה. ואולם, בכל הכבוד הראוי המנעות מהרשעה אינה יכולה להתבסס על ספק בהתקימותו של רכיב מיסודות העבירה.

סיכומו של דבר: סוג העבירה שביצע הנאשם, טיבה וחומרתה, אי נטילת אחריות מלאה מצדו לעבירה, והיעדר המלצה מצד שירות המבחן להימנע מהרשעתו של הנאשם, בצירוף היעדרן של נסיבות אישיות יוצאות דופן –כל אלו, בהתקבצם יחד, מחייבים הרשעתו של הנאשם בדין,ואני מרשיעה אותו בדין בהתאם.