פרסום תב"ע חניות לתושבים

השופט צ' זילברטל: לפנינו שלושה ערעורים על פסק דינו מיום 19.2.2012 של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' סג"נ ש' גדות) בעת"מ 2111/09, בגדריו התקבלה עתירת המשיבים ונקבע כי שמונים מקומות חניה בחניון, שהוא חלק מפרויקט מגורים, שהוקצו בתוכנית בנין עיר עבור תושבי הרחובות הסמוכים, יועמדו לרשותם ללא תשלום.

בנתיים, היזם אכן פירסם הזמנה להציע הצעות לרכישת מקומות חניה לתושבי השכונה, אך במסגרת ההליך בבית משפט קמא הוסכם להקפיא את הליכי מכירת החניות עד להחלטת בית המשפט בעיניין זה. להשלמת התמונה יצוין כי במהלך הדיונים בבית משפט קמא, הורה בית המשפט – לבקשת הועדה המחוזית – למחוק אותה כצד לעתירה, ומנגד הורה על צירופה של נציגות הדיירים בפרויקט כמשיבה, לבקשתה ובהתאם להחלטת בית משפט זה. טענות הצדדים בבית המשפט לעניינים מנהליים כזכור, המשיבים עתרו ליישום הוראות התוכנית כך ש-80 מקומות חניה בפרויקט יוקצו לתושבי הרחובות המקיפים את הפרויקט ללא תשלום.

...

לסיכום, עמדנו על שני מקורות המסמיכים את העירייה לקבוע כללים אופרטיביים להפעלת מקומות החניה שהוקצו לתושבי הסביבה: מקור הסמכה כללי – תקנות החניה, ומקור הסמכה ספציפי – התוכנית.

התוצאה היא, אם כן, כי החלטת העירייה להעמיד את מקומות החניה לרכישה על-ידי תושבי השכונה אינה תקפה, וכי עליה לקבל החלטה חדשה התואמת את תכליות מקורות ההסמכה הנזכרים לעיל.

טענותיהם של דיירי הפרויקט כאמור, נציגות הדיירים בפרויקט ביקשה לקבוע כללים אופרטיביים לעניין הפעלת החניון, והתושבים הצטרפו לבקשה זו. נוכח כל האמור לעיל, לא אוכל להיענות לבקשה זו, שכן קביעת הכללים הנוגעים להסדרת החניון היא בסמכותה של העירייה.

המסגרת הראייתית מטעם התביעה העידו: עת/1 – חנה בר רומנו (להלן: "הגב' רומנו").

מעמד התובעת במקרקעין על הפארק והמקרקעין, חלה תוכנית ביניין עיר מפורטת מס' 222 תיקון מס' 2 לשנת 1995 של תכנית בנין עיר "די" יפו (להלן:" תב"ע 222") שפורסמה למתן תוקף ביום 7.3.1957 י.פ. 526 לפיה מיועדים המקרקעין לשטח צבורי פתוח, ותוכנית בנין עיר מפורטת מס' 2002 שינוי מס' 1 לשנת 1978 של תב"ע מפורטת מס 222 (להלן: " תב"ע 2002") שפורסמה למתן תוקף ביום 1.4.1982 י.פ. 2799, לפיה חלק מחלקה 40 מיועד למטרת דרך.

חזוק לעניין מועד תחילת מגוריה של הנתבעת במקרקעין ניתן למצוא בתדפיס מירשם התושבים אשר (נספח ח' לתצהיר התובעת , להלן: "תדפיס מירשם התושבים"), ממנו עולה כי הנתבעת מתגוררת במקרקעין מיום 22.2.2002 וכי נכון ליום 27.8.1996 התגוררה הנתבעת ברח' חנוך 12, תל אביב.

...

לסיכום בחנתי אחת לאחת את כל טענות הנתבעים ולא מצאתי כי יש במי מהן כדי להדוף את תביעת הפינוי.

דין התביעה להתקבל.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

עובדות הרקע 2.1 חברת גאולת הכרך בע"מ וחברת אזורים בנין בע"מ (להלן: ביחד "אזורים") בקשו להקים יחידות מגורים בקרית ביאליק בשטח הידוע בשם "שכונת הפרפר". ביום 18.5.95 פורסמה תוכנית בנין עיר ק/371 החלה על חלקות 1 ו-57 בגוש 10431 אשר שנתה את יעוד השטח מתעשיה למגורים ואיפשרה בנית 650 יח"ד, כאשר בנייני המגורים הם קוטג'ים בני 2 קומות, בנייני מגורים עד 6 ו-9 קומות.

ראש העיר מסר כי לרשות תושבי רח' הפטל ודובדבן יעמדו, בנוסף לחניות הקיימות גם חניות ציבוריות שבנתה אזורים, תוך מתן תוי חניה לתושבי רחובות אלו בלבד.

...

3.2 המשיבים טוענים כי יש לדחות את העתירה על הסף מטעמים רבים, וביניהם : העדר זכות עמידה, אי צירוף צדדים רלוונטיים לעתירה העלולים להיפגע מתוצאותיה, אי התנגדות במועד לתוכנית בנין עיר, שיהוי, חוסר בהירות לגבי הסעד המבוקש והעדר קשר בין העילה לסעד, העדר תשתית בסיסית להוכחת הנטען בעתירה העדר תצהיר לתמיכה בעתירה ביחס למרבית העותרים ופגמים בתצהירים שהוגשו.

לפיכך, עולה שהעתירה מוקדמת, ודינה להידחות מטעם זה. לאחר שתהיה החלטה בנושא ניתוב החניה הציבורית בסביבה, אם תהיה, תקום זכותם של העותרים להגיש עתירה מחודשת שתידון לגופו של ענין.

לסיכום 10.1 בהמשך לכל המפורט לעיל – העתירה נדחית.

אשר להחלטת הועדה המקומית מס' 20120002 מיום 22.2.12 שעניינה ניוד זכויות בניה למגורים ממגרש 400 למגרשים 16, 17 הרי שלגבי עניין זה, כעולה מטיעוני המשיבים, עומדת המשיבה 7 להגיש תב"ע חדשה אשר לכשתוגש תפורסם להתנגדויות, כפי שאף הוחלט בהחלטת הועדה המקומית מיום 21.6.12, אשר פורסמה ביום 9.7.12, (נספח 7 לסיכומי טענות המשיבה 7).

סעיף 7.8.1 לתב"ע קובע כי "החנייה תהיה בתחומי המגרשים ועפ"י תקן החניה שיהיה תקף לעת מתן היתרי הבניה". המשיבים 1-4 טענו בסיכומיהם כי דרישת הקמת קומת חנייה תת קרקעית נוספת נעשתה על ידם בהתאם לתקן החנייה וכי היא מהוה "דרישה של רשות מוסמכת על פי דין", לפיכך, הוספת הקומה אינה נחשבת כתוספת בנייה, בהתאם לתקנה 9(ז) לתקנות התיכנון והבניה (חישוב שטחים ואחוזי בניה בתכניות ובהיתרים), תשנ"ב-1992.

בסיום טיעוני המשיבים 1 – 4 לעניין פלוגתא זו נטען כי המשיבה 7 ביקשה הארכת ההיתר לסגירת הכביש, לאחר שההיתר שניתן לה לתקופה של שישה חודשים החל מיום 10.6.12 פג, וכי ההחלטה על סגירת הכביש מצויה במיתחם הסבירות והכרחית לשמירת ביטחון התושבים.

...

מכאן שלא נפל כל פגם בהחלטת המשיבים 1-4 בעניין זה. יתר טענות העותרת כפי שהועלו במסגרת הפלוגתא השניה דינן להידחות בשל שיהוי.

בהעדר רקע עובדתי מספיק אין בידי לקבוע אם ההחלטה לסגור הרחוב באופן מוחלט הינה סבירה במקרה זה אם לאו.

סיכום: אשר על כן, לאור האמור לעיל, העתירה נדחית בשל שיהוי בכפוף למפורט להלן: תוך 30 יום על המשיבים 1-4 לבדוק טענות העותרים בדבר הנזקים שלטענת העותרים נגרמו למבנה בו הם מתגוררים כתוצאה מההיתר שהוציאו המשיבים 1-4 לעבודות עפר וכן בגין עבודות העפר שהמשיבה 7 ביצעה.

בסעיף 18 לתקנון תב"ע 2610 נקבע כדלקמן: "במרכז הכפר באזור תיכנון מס' 2 יותרו שימושים מסחריים אשר לא יפגעו באופי הסביבה אך יאפשרו שירות לתושבים ולמבקרים (כגון סדנאות לאומנים, בתי קפה, חנויות מזון)". ב.כשנתיים לאחר מכן פורסמה למתן תוקף תב"ע 2715 המתייחסת לחלק מעין כרם, בין היתר לשכונה הרלוואנטית, בכללה גם החלקה שבידי הנתבעים הידועה כמגרש 139.

ביחס לשאלת השימוש בחלקה זו נקבע בתכנית כדלקמן: "לקבל בחלקה את ההתנגדות ליעוד מגרש מס' 139 למסחר בהתאם להמלצת הועדה המקומית ולהגביל את המסחר בחלקה הנ"ל למסחר קמעונאי תוך קביעת תנאים של היחידה לאיכות הסביבה ובתיאום עם הוועדות. עד לבניית החנויות יש להכשיר את השטח לחניה לתושבים באופן זמני". כהערה שיש בה כדי להקדים במעט את המאוחר יצוין, שהפרשנות המקובלת מבחינה היטב בין בתי קפה ושאר עסקי מזון לצריכה במקום (מסעדות וכדומה), לבין מסחר קמעונאי.

...

קובע אני בזה, שנועדה התב"ע, בין היתר, גם להגנת דיירים במרחב הסמוך למקרקעין לגביהם תקפה התב"ע הנדונה, כדוגמת התובעים.

. "הפרעה", משמע כי קיומה, מידתה ועוצמתה אינם נבחנים אלא תוך זיקה לאדם אחר, כי הרי הפרעה היא התוצאה של פעלו של פלוני כלפי אחר.

על יסוד כל האמור לעיל ניתן בזה צו האוסר על הנתבעים או מי מכוחם לנהל בקרקע נשוא פרשה זו, מגרש 139 באזור א' בעין כרם, אלא עסק מסוגים המותרים על פי התב"ע התקפה באתר.