מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

פרסום שטח גדול מהנמכר בפועל

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2018 בשלום ראשון לציון נפסק כדקלמן:

הנתבעות מנגד מכחישות את כל טענותיו של התובע וטוענות בתמצית כך: התובע חתום על הסכמי המכר והניהול עוד משנת 1991 ואינו רשאי לסגת מהם; לאחרונה בשנת 2013 עת רכש התובע את מחצית חנות 160 מאת שותפו, חתם בשנית על הסכם הניהול ובכך אישרר מחדש את הסכמתו לתנאי הניהול; לחברת הניהול מסור שיקול דעת מלא לניהול הקניון בהתאם למטרות ההסכם ובמטרה להביא למשיכת הציבור; גם אם היה צדק כלשהוא בדבריו של התובע באשר לשעור דמי הניהול – הללו שולמו כל השנים על ידי שוכריו של התובע ולפיכך לא נגרם לו בכל כל נזק; התובע מושתק מלטעון כנגד שיטת חישוב דמי הניהול, לאחר שזו נוהגת שנים כה רבות; עלויות הניהול לרבות הפירסום, שכר המנכ"ל, דמי השכירות בגין משרדי ההנהלה סבירות ביותר; בחוזה המכר נכתב מפורשות שלתובע אין כל זכויות במעברים, בשטחים המשותפים ובמקלט; בנגוד לטענות התובע, שוכרי הדוכנים משלמים את חלקם בכל התשלומים המשותפים; אשר למקדם היחס בין האגף הישן לחדש, טוענת הנתבעת כי דוקא עלויות התחזוקה והניהול השוטף של האגף הישן, עד לשפוץ שנעשה לאחרונה, היו גבוהות יותר מאלו שבאגף החדש ולפיכך ככל שהיה מקום לחיוב דיפרנציאלי, נכון היה לחייב דוקא את מחזיקי החנויות באגף הישן בסכום גבוה יותר.
השאלות הדורשות הכרעה במסגרת תובענה זו השאלות הדורשות הכרעה במסגרת תובענה זו, בעיקרן אלו הן: האם הוצאות הניהול מופרזות? בעיניין זה נבחן האם חרגה חברת הניהול ממיתחם שיקול הדעת שנימסר בידיה בהתאם להסכם הניהול, זאת בכל הקשור להוצאות הניהול, לרבות בעיניין שכר המנכ"ל, הוצאות פירסום ושיווק, שכר העובדים וכיו"ב; האם התובע זכאי לחלק בפירות הרכוש המשותף? במסגרת דיון זה נבחן האם התובע זכאי לחלק יחסי בהכנסות המתקבלות מהשכרת המעברים לצורך הדוכנים וכן מהשכרת המקלט למשרדי הנהלת חברת הניהול; 'שטחים גדולים במיוחד' או 'חנויות עוגן'? בגדרי סוגיה זו נבחן את פרשנותו של הסכם הניהול, ובעיקר את מובנו ותכליתו של סעיף 12 ו' להסכם.
לדבריו, בנגוד למצופה ולאשר היה נכון בעבר, כיום, ככל ששטח הקניון גדול יותר, כך הוצאות התפעול היחסיות גבוהות יותר (עמ' 43 שו' 1-8) באשר לסבירות שכר המנכ"ל הבהיר רוזנבלום כי הואיל ושכר המנכ"ל משולם לחברה בבעלותו של המנכ"ל כנגד חשבונית מס ולא על בסיס יחסי עובד מעביד כשכיר, הרי שעלות העסקתו בסך של כ-100,000 ₪, מגלמת למעשה שכר מקובל בגובה של כ-60,000 ₪ שכר בסיס, בהיתחשב גם בהוצאות סוציאליות ובונוסים מקובלים, הניתנים בדרך כלל למנכ"ל שכיר.
...
לאור כל האמור, כל רכיבי התביעה הכספית – נדחים.
לא שוכנעתי כי לטענות אלו רלבנטית ושייכות לנסיבות הליך זה. מנגד, טען התובע בסיכומיו כי חברת הניהול הממומנת מדמי הניהול, משרתת גם אינטרסים פרטיים של השותפות, כגון איתור שוכרים עבור חנויות שבבעלות השותפות, הפעלת הליכים משפטיים כנגד שוכרים סרבנים וכיו"ב. טענות אלו לא הוכחו, אף לא ברמה הבסיסית המאפשרת עריכת אומדנא.
בהתאם לכך, אני קובע כי חברת הניהול לא תהא רשאית להפחית את דמי הניהול לכל 'חנות עוגן' שתחפוץ בהתאם לשיקול דעתה, תוך העמסת הנטל על יתר 'החנויות הרגילות' כהגדרתן לעיל.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין מהיר (תא"מ) שהוגש בשנת 2017 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

ת: לא הייתה לנו ידיעה ברורה, כן היה לנו הערכות עסקיות שמבוססות על מכירות בפועל ועל העובדה שאנחנו מוכרים כמויות גדולות במכירים גבוהים יחסית והסיבה היחידה לאי עמידה ביעדי המכירות הנה חוסר באספקות.
אלגו לא הביאה כל ראיה, או הוכחה לפגיעה במוניטין, ולא הייתה כל היתייחסות בחוות דעתו של המומחה מטעם אלגו, מר זייתוני לסעד זה, ומשכך אין מקום לחיוב רועי בסכום הנתבע בגין ראש נזק זה. האם יש לחייב רועי בגין הוצאות אלגו לצורך ביצוע ההסכם ? עוד עתרה אלגו לסעד חלופי של השבת השקעותיה והוצאותיה בפירסום, קידום, שיווק, מכירות, הדרכות וכיו"ב, בסך כולל של 560,000 ₪.
ש: נספח 7 זה תמונה, אתה צילמת את התמונה? ת: לא ש: איך אני יכול לדעת שהתמונה הזו היא מכנס הגינון באילת? ת: תאמין לי ש: נספח 8 בחלק הראשון זה קבוצת חשבונית מחברת הום סנטר, תאשר לי שאלגו פירסמה באופן קבוע ושוטף בהום סנטר, כלומר רכשתם שטחי פירסום? ת: השאלה מורכבת מישניים.
...
אף שלא יכולה להיות מחלוקת כי אלגו פעלה, בין היתר, לפרסום ושיווק המוצרים נשוא הליך זה, ביחד עם מוצריה האחרים, לא ניתן לקבוע את היקף ההוצאות מחוסר ראיות והעדר עדים ולכן התביעה נדחית.
סוף דבר תביעתו של רועי מתקבלת, כך שאלגו חייבת בתשלום עבור המוצרים אותם הזמינה ממנו, ואשר אין לגביהם מחלוקת כי אלו הוזמנו ממנו, בסך של 62,658 ₪.
תביעתה הנגדית של אלגו, מתקבלת חלקית, כך שעל רועי לשאת בנזקיה של אלגו בגין אובדן הרווחים בגין התקופה הקובעת, וכפי שנקבע בחוות שעתו של מר אמרוסי, בסך של 97,219 ₪.

בהליך תובענה ייצוגית (ת"צ) שהוגש בשנת 2020 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

הודעה דומה פורסמה בששה עיתונים בשפות שונות בשטח מודעה של 30 סמ"ר (עדות אבירם לאופר מטעם המשיבה, בעמ' 25 לפרוטוקול).
נטען שהמשיבה מוכרת בעיקר מוצרי פרימיום, מוצרים "מועשרים", הנבדלים ממוצרים מקבילים "רגילים" בכך שהם מכילים כמות גדולה יותר של סידן וויטמין D. כן נטען שמחירי המוצרים המועשרים של המשיבה גבוהים ממחירי המוצרים "הרגילים", הלא מועשרים, הנמכרים במחיר מפוקח.
נטען כי העשרת המוצר היא אחד השיקולים העקריים בגינם מסכים הצרכן לשלם מחיר גבוה יותר עבור המוצר, וכי המשיבה מכרה, למעשה, לצרכנים מוצר "רגיל" במחיר של מוצר "מועשר". המבקשת טוענת כי קמות לה עילות תביעה של הטעה והפרת חובת הגילוי לפי ס' 2 ו-4 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981, הפרת חובת תום הלב החלה על המשיבה מכוח דיני החוזים, הפרת חובה חקוקה בזיקה לאיסור ההטעיה לפי חוק הגנת הצרכן, וכן פגיעה באוטונומיה הצרכנית ועשיית עושר ולא במשפט.
...
סיכום לסיכום, המבקשת הוכיחה כי נתקיימו התנאים הדרושים לאישורה של התובענה כייצוגית.
לפיכך, אני מורה כדלהלן: הקבוצה בשמה תנוהל התובענה הייצוגית היא: "כלל הצרכנים אשר רכשו ממוצרי המשיבה המועשרים בויטמין D אשר יוצרו בחודשים ינואר ופברואר 2018". זהות התובעת המייצגת ובאי-כוחה הם כמפורט בכותרת החלטה זו. עילת התביעה היא עוולה צרכנית לפי ס' 31(א) לחוק הגנת הצרכן בזיקה לס' 2(א) ו-4 לחוק הגנת הצרכן.
המשיבה תשלם לב"כ המבקשת שכ"ט עו"ד בסך כולל של 25,000 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2022 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

מהו השטח שנמכר בפועל – "ברוטו" או "נטו" בעוד בזק טוענת כי חברת מצפה החומות רכשה את הזכויות כפי שהן (AS-IS), וכי היא קיבלה בפועל את מלוא השטח המסומן בתשריט שצורף להסכם המכר, למעט חלקים ברכוש המשותף, כך שסך של 1370 מ"ר הוא השטח ברוטו הכולל את הרכוש המשותף לרבות קירות חצוניים, מעברים וחדרי מדרגות, טוענת מצפה החומות כי השטח שנמכר לה הוא השטח נטו, באופן שאינו כולל את הרכוש המשותף ובהתאם לכך תומחרה העסקה, והשטח המחייב הוא זה הכתוב בהסכם המכר.
בית המשפט בע"א 6025/92 צמיתות (81) בע"מ נ' חרושת חומר בע"מ, פ"ד נ(1) 826 (1996), אף הוא עמד על כך וקבע: "... מצג שבלשון המקובלת מציג שטח גדול יותר מן השטח על-פי משמעותו בלשונו הפרטית של המוכר, אינו מתיישב עם חובת תום-הלב. שכן, בטכניקה זו מצליח מוכר למשוך את הקונה לרכוש את הדירה ובפועל לספק לו פחות מן המובטח. ולבסוף, למיצער, משמעות המונח "שטח ברוטו של דירה" איננו חד-משמעי והוא ניתן לשני פירושים.
ניתן למעשה לסכם את כל ההלכות הנ"ל בקביעה שאומצה ע"י ביהמ"ש העליון מפי כב' השופטת ד' ברלינר בע"א 7289/00 בסט דוד סמואל נ' חממי עזרא (4.9.2007), לפיה: "... מקום שהחוזה או הפירסום אינו נוקב במונח ברוטו או נטו יש לפרש את המשמעות על-פי הבנתו של האדם הסביר ולא של קבלן הדירות. במילים אחרות שטח דירה שמוצע לדיירים יחשב כנטו אלא אם נאמר אחרת" [ההדגשה שלי, ב"י].
...
בהתאם לכל האמור לעיל מצפה החומות שילמה לבזק ביתר עבור שטח של 136 מ"ר )1,370 מ"ר ע"פ החוזה פחות 1,234 מ"ר השטח שנמכר ונמסר למצפה החומות בפועל).
איני מקבלת את טענת מצפה החומות כי היא זכאית לרכיב נוסף של ריבית בשיעור של 7%, שכן הטענה נטענה ללא ביסוס נדרש.
לסיכום, אני מורה כי הנתבעת שכנגד (בזק) תשלם לתובעת שכנגד (מצפה החומות) 934,720 ₪ (בהצמדה משנת 2007) ובצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 65,000 ₪, וזאת בתוך 30 יום שאחרת יישא הסכום ריבית והצמדה עד לתשלום בפועל.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2007 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

לטענת הנתבעת יש להיתחשב בשטח הרצועה המוגבהת ואזי אין כל אי התאמה בין שטח החצר בפועל לבין השטח שצויין בתכניות המכר.
חלוף תקופת האחריות הנקובה בחוק המכר דירות כשלעצמה אינה מקנה לקבלן ו/או ליזם חסינות מטעמי היתיישנות בתום תקופת האחריות ואין בכוחה של הוראה זו להתנות על דיני ההתיישנות הכלליים (ראה ת"א (ים) 164/93 כהן פרי נ' רמט בע"מ (פרסום נבו)).
מששוכנעתי כי לא ניתנה על ידי הנתבעת התחייבות להתקין בריכה שקועה בחצר האחורית ומשהתובעים סירבו להתקנתה של בריכה מוגבהת ומשאף מומחה ביהמ"ש, מר דן ברלינר, פקפק בחקירתו הנגדית בירידת השווי אשר נגרמת לתובעים בהיעדר בריכה בחצר האחורית לא ראיתי, אפוא, לקבל את טענת התובעים ביחס לראש נזק זה. הקטנת החצר האחורית: התובעים בסיכומיהם ובהתבסס על תשובות לשאלות הבהרה ששלח המומחה, מר דן ברלינר, טרם שערך ביקור נוסף בדירה, טוענים לחסר שטח גדול יותר בחצר האחורית מהשטח בפועל וכפי שנקבע על ידי המומחה בחוות דעתו המשלימה מיום 21/7/05, שם מציין המומחה כדלקמן: "...
...
עוד הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, סך של 5,000 ₪ בגין עוגמת נפש.
הנתבעת תשלם לתובעים, ביחד ולחוד, הוצאות משפט בסך כולל של 7,000 ₪.
הנני מורה על דחיית ההודעה לצד השלישי ומחייבת את הנתבעת לשאת בהוצאות משפט של הצד השלישי בסך כולל של 5,000 ₪.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו