בהמשך לכל אלה, טוענים העותרים כי נפלו בעבודת ועדת המינויים פגמים מהותיים, ובהם: ניגוד עניינים, משוא פנים ושיקולים זרים; אי-היתחשבות במאפיינים הנדרשים לכהונת דיין המעוגנים בסעיף 16 לכללי הועדה, או, בגדרם של שיקולים אלה, מתן משקל-יתר למאפיינים "סובייקטיביים" של המועמד כגון חכמה, כושר ביצוע, ומזג שפוטי, על חשבון שיקולים "אובייקטיביים" כגון השכלה, הקף פרסומים, ושרות בצה"ל; עוד נטען, כי הליך המינויים היה כרוך בפגיעה בשויון ההזדמנויות של המועמדים שלא נבחרו, והתרחשה תופעה של כבילת שיקול הדעת של חברי ועדת המינויים.
(1) הוא הוסמך לרבנות (יורה יורה ידין ידין) על ידי רב מומחה או מוסד תורני שמועצת הרבנות הראשית (להלן - המועצה) מכירה בהסמכתם כמספיקה;
(2) מלאו לו שלושים שנה;
(3) הוא נשוי או היה נשוי;
(4) אורח חייו ואופיו הולמים את מעמדו של דיין בישראל;
(5) עמד בבחינות הנערכות מטעם המועצה, או באותן הבחינות שלא נפטר מהן - אם המועצה פטרתו ממקצתן".
עיון בפרוטוקולים החסויים מלמד עוד כי קיומם של קשרים קונקריטיים של מועמדים לאישים בעלי השפעה בעולם הרבני ובקהילה הועלה במפורש בעת דיוני הועדה, אולם בצדם, התבררו ונדונו הנתונים האישיים שלהם, המצביעים על כישוריהם של המועמדים שנבחרו.
על הועדה מוטלת אחריות לבחור לכהונת שופטים או דיינים את המועמדים הטובים ביותר; זכותו של הציבור לדעת מי המועמדים לכהן כשופטים ולהעלות טענות והסתייגויות כנגד מועמד זה או אחר; בצד אלה, נידרשת שמירה על צינעת הפרט, שהיתה מופרת בגילוי פרטים על דיוני הועדה, וכמו כן הגנה על יכולתה של הועדה לידון בחופשיות ובצורה משוחררת בכשירותם האישית והמקצועית של המועמדים השונים.
...
סיכומו של דבר: טענותיהם של העותרים ביחס לדיוני הוועדות והחלטותיהן בענין מינוי הדיינים אינן מבססות עילה להתערבות שיפוטית.
בנסיבות המקרה שלפנינו, מקובלת עלי מסקנת חברתי השופטת א' פרוקצ'יה כי העותרים לא עמדו בנטל כבד זה. בשל כך, ונוכח הטעמים הנוספים שבחוות דעתה של חברתי, סבור אף אני כי דין העתירה להדחות.
לכן, אף אני סבורה כי דין העתירה להידחות.
