פרסום פרטים במהלך הנפקת אגרות חוב

ביום 23.3.2009 הוגשה לבית-המשפט המחוזי מרכז (השופטת שטמר) התובענה הייצוגית התשקיפית והבקשה לאשרה כייצוגית, במסגרתן נטען כי התשקיף שפירסמה פסיפיקה כלל שורה של פרטים מטעים, באופן שמקים למבקשים באותה בקשה עילות תביעה מכוח חוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק ניירות ערך"), חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 ופקודת הנזיקין [נוסח חדש].

מדובר בתביעה שהוגשה לבית-משפט השלום בתל אביב בחודש ינואר 2016 על-ידי החברה כנגד משמרת וכנגד מי שהיו מנכ"ל החברה ויו"ר הדירקטוריון שלה בשנת 2007, בתקופת הנפקת אגרות החוב.

...

לאחר שקילת כל טענות הצדדים, אני קובעת כדלקמן: חלוקת סכום הפשרה - יתרת סכום הפשרה (בניכוי שכר טרחת ב"כ התובעים והמבקשים בהליכים הקיימים, הגמול לתובעים ולמבקשים, וההוצאות - והכל כמפורט להלן) עומדת על שיעור של 16,712,500 ש"ח. סכום זה יחולק בין החברה, מחזיקי האג"ח שלה, ובעלי-מניותיה, ביחס חלוקה של 85% למחזיקי האג"ח, 10% לבעלי-המניות ו-5% לחברה.

הוראות נוספות - אני מורה על חילוט מניות ואגרות חוב של חברת פסיפיקה, המוחזקות במישרין או בעקיפין על-ידי מי מהנתבעים בהליכים הקיימים, צדדים הקשורים אליהם, או צדדים שלישיים שקיבלו ללא תמורה את ניירות-הערך האמורים.

אני מורה על ביטול האגרות בהן חויבו הנתבעים והמשיבים בהליכים הקיימים.

רקע והליכים קודמים גילאון השקעות (1979) בע"מ (להלן: החברה), הנפיקה שתי סדרות של אגרות חוב (להלן: האג"ח): סדרה א', שהונפקה במהלך שנת 2006, והמועד האחרון לפרעונה חל ביום 31.5.2012; וסדרה ב', שהונפקה במהלך שנת 2007, והמועד האחרון לפרעונה חל ביום 28.2.2013 (להלן: מועד הפרעון).

אשר לסעד העקרי, נטען כי יש לדחותו מחמת העדר עילה, שכן מדובר בתביעה נזיקית בגין פירסום פרט מטעה לפי חוק ניירות ערך, אשר בגדרה לא ניתן לתבוע סעד שעניינו בתשלום חובות המצויים במישור החוזי שבין החברה ובין נושיה.

...

על רקע האמור, נטען בכתב התביעה כי על הנתבעים לשלם למשיבה פיצוי בגובה היתרה הבלתי מסולקת של האג"ח מסדרה ב' (להלן: הסעד העיקרי).

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מזה ומזה, ולאחר שנתתי לבעלי הדין הזדמנות לטעון בעניין החלתה של תקנה 410 לתקנות, ושוכנעתי כי לא תפגענה זכויותיהם כבעלי דין אם אנהג בהתאם להוראת תקנה זו, החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור דנן כאילו ניתנה בה הרשות לערער והוגש ערעור על-פיה.

אקדים ואומר כי אני סבורה שדין הערעור להתקבל חלקית, כפי שיבואר להלן.

לנוכח כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור מתקבלת באופן חלקי, כמפורט בסעיף 16 לעיל.

שאלה זו נישאלה על רקע טענת המשיב בכתב התביעה לפיה מהערכת השווי של הפרויקט נפקד נתון מהותי בדבר גידול מהותי בתקציב עלויות הפרויקט, אשר היה ידוע במועד ההנפקה של אגרות החוב של אורבנקרופ אינק (להלן: "החברה"), המשפיע באופן מהותי על השווי שיוחס לפרויקט זה. במענה לשאלה האמורה, השיב המשיב כי מדובר בשאלה מכבידה והפנה את המבקשת לתכתובת דוא"ל מגילוי המסמכים.

מבלי לקבוע מסמרות נראה כי לעניין הנזק קיים הבדל בין מי שרכש את אגרות החוב בטרם היוודע הפרטים המטעים לכאורה בתשקיף החברה (להלן: "הרוכשים המוקדמים") לבין מי שרכש את אגרות החוב לאחר פירסום הפרטים המטעים לכאורה בתנאי מידע מלאים (להלן: "הרוכשים המאוחרים").

...

על כן, אני סבור כי למרות הטענה לפי המידע אודות זהות בעלי אגרות החוב אינו נמצא בידי המשיב, מדובר במידע שאמור להיות בידי המשיב, בין אם הוא מצוי בידי הנאמן ובין אם הוא מצוי בידי גורם אחר, ועל כן, על המשיב להמציא למבקשת את המידע האמור, למצער לפי חלוקה ואבחנה בין קבוצת הרוכשים המוקדמים לבין קבוצת הרוכשים המאוחרים ושיעור האחזקה של קבוצה.

דרישת המבקשת לקבל אסמכתאות בנוגע לתקבולים שהתקבלו בקופת הסדר הנושים, מקובלת עליי, מקום שהיקף הנזק הנטען נגזר מתקבולים אלה, ועל כן, וסביר להניח שהמסמכים אודות התקבולים מצויים בידי המשיב ושקיפות בעניין כגון אלה, יכולה רק להועיל, על המשיב להמציא מסמכים אלה למבקשת.

סוף דבר הבקשה מתקבלת באופן חלקי כאמור לעיל.

לפי התובע במהלך החודשים אוגוסט וספטמבר 2018 הגיעו לידיו מסמכים חדשים במסגרת הליכי גילוי מסמכים כחלק מהליך משפטי אשר מיתנהל בבית משפט בקנדה בקשר עם הליכי חידלות פרעון של חברות מקבוצת אורבנקורפ.

בתוך כך, התקבלו תיכתובות רבות אשר לשיטת התובע יש בהן כדי להעיד, בין היתר, על מעורבותם של טרה פירמה ושל מאייר באירועים מושא התביעה כאן – הליך הנפקת אגרות החוב ועריכת התשקיף על ידי החברה.

לאור האמור, טוען התובע כי טרה פירמה ומאייר אחראים במשותף לפרטים המטעים אשר נפלו בתשקיף ההנפקה שכן יש לראות בהם כמי ששמשו בפועל כבעלי שליטה או דירקטורים בחברה, ולחילופין, משום שחלה עליהם אחריות נזיקית להפרת ההתחייבויות הכלולות בתשקיף, וזאת מכוח עוולת גרם הפרת חוזה הקבועה בסעיף 62(א) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

לאחר שבחנתי את טענות התובע בבקשת התיקון אני סבור כי על פניו הטענות כלפי הנתבעים הנוספים – טרה פירמה ומאייר – הן טענות אשר יש בבירורן כדי לסייע בגילוי מלא של העובדות הרלוואנטיות ובשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין בתיק בדבר פירסום פרט מטעה בתשקיף החברה, על כן ראוי שיתבררו בפני בית המשפט.

...

חקירה זו הובילה את התובע למסקנה כי יש מקום לתיקון כתב התביעה אשר הוגש על ידיו.

לאחר שבחנתי את טענות התובע בבקשת התיקון אני סבור כי על פניו הטענות כלפי הנתבעים הנוספים – טרה פירמה ומאייר – הן טענות אשר יש בבירורן כדי לסייע בגילוי מלא של העובדות הרלוונטיות ובשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין בתיק בדבר פרסום פרט מטעה בתשקיף החברה, על כן ראוי שיתבררו בפני בית המשפט.

אשר על כן, לאור העובדה שמדובר בטענות שיש מקום לבררן, בשים לב לכך שהבקשה הוגשה בלא שיהוי ובשלב מקדמי מאוד של ההליך ובהעדר התנגדויות מטעם הצדדים אני מורה על תיקון כתב התביעה כמבוקש.

שם צוין בין השאר כי "מעיון בדוחות הכספיים של אגרקסקו עולות תמיהות ושאלות, המעלות חשש כבד להצגה בלתי נאותה, לרבות השמטה של הוצאות, כפי שיפורט בהמשך. היתנהלות זאת מתמשכת, בהתאם לבדיקתי, מזה מספר שנים, כך שכבר בעת הנפקת אגרות החוב, הפרה החברה את חובתה לדיווח על פעילותה באופן נכון ואמיתי" (עמוד 20 לחוו"ד ברלב).

במהלך השנים הללו צברה אגרקסקו הפסדים כבדים וחובות עתק כלפי נושיה, מצבה הורע לאין שיעור, ובמועד קריסתה בפועל כבר לא היה ביכולתה לשרת כלל את חובותיה – שהצטברו באותה עת לכדי מאות מיליוני ש"ח. באשר לגובה הנזק שקוסט גרמה לכאורה בהתנהלותה, הציגו המפרקים בכתב התביעה שני מסלולים חלופיים: (-) המסלול הראשון מבוסס על ההפסדים שספגה החברה בשנים 2011-2008 – לטענת המפרקים, היתנהלותה הרשלנית של קוסט הובילה לכך שהחברה המשיכה לפעול במהלך השנים הללו וצברה הפסדים בסך של כ-400 מיליון ש"ח. הפסדים אלה היו נמנעים אילו הייתה נעצרת פעילותה השוטפת של החברה בסמוך לאחר פירסום הדוחות הכספיים לשנת 2007.

חרף זאת, משבית משפט קמא התבסס על תחולתו של סעיף זה בפסק דינו (ראו סעיף 10 לפסק הדין), ומשנראה כי עצם תחולתו של כלל הגילוי המאוחר בעניינינו אינה שנויה במחלוקת (אלא רק המועד אותו יש לראות כמועד גילוי העובדות) – לא ראיתי מקום לייחס חשיבות לעובדה זו. זאת בפרט הואיל וכפי שיפורט להלן, אני סבורה כי יש לקבל את עמדתה של קוסט לעניין זה ולקבוע כי מירוץ ההתיישנות החל עם הגשת חוו"ד ברלב ביום 25.8.2011.

...

לאור האמור, ולאור העובדה שלא מצאתי בכתב התביעה התייחסות לשאלה מהו הנזק הנטען שהסבו רואי החשבון לחברות התובעות – מקובלת עלי טענת הנתבעת 22, כי יש מקום לסילוק התביעה נגדה על הסף.

כפי שאפרט להלן, אינני סבורה כי הנסיבות שהתקיימו בעניינו מצדיקות מסקנה זו. כפי שנקבע לא אחת, לצד הסדרי ההתיישנות הקבועים במשפט האזרחי חלה גם דוקטרינת השיהוי, במסגרתה מסור לבית המשפט שיקול דעת לקצר את התקופה בה זכאי בעל דין לנקוט בהליכים משפטיים בהתקיים שיקולים המצדיקים זאת (ראו: ע"א 1091/15 רוזנפלד נ' Dolphin Fund Limited, פסדה סד (13.7.2016) (להלן: עניין רוזנפלד); ע"א 4352/15 קורן נ' עו"ד הראל, פסקה 49 (2.8.2017) (להלן: עניין קורן); ע"א 8323/17 מדינת ישראל נ' בעהם, פסקה 29 (20.5.2019) (להלן: עניין בעהם)).

אין בידי להסכים עם קביעה זו. ראשית, קוסט כלל לא טענה בבקשה לסילוק על הסף כי התנגדות המפרקים לבקשת הצירוף אכן הביאה אותה בפועל למסקנה לפיה המפרקים ויתרו על זכות התביעה נגדה, וממילא עדיין לא הוכיחה זאת.

סוף דבר לו תישמע דעתי, נקבל את הערעור ונורה על השבת הדיון לבית משפט קמא לצורך המשך בירור תביעת המפרקים, הן בשם הנושים והן בשם החברה.