פרסום לשון הרע: חובת פיצוי בגין פגיעה בשם הטוב

סיכומי הצדדים סיכומי התובעים נוסח ההתנצלות המוצע על-ידי התובעים הינו כדלקמן: "ביום 3.12.2017 פירסמתי פוסטים משמיצים כנגד פרופ' נצאר ותד (וורצבורג גרמניה) וכנגד אחיו באשיר ותר בו האשמתי אותם ברמאות ובהונאה של ציבור הרופאים ובזיוף תארים וכיניתי את פרופ' ותד 'הפרופיסור המזויף' והשתמשתי בשלל כינויים מבזים ומשפילים. בהתאם להחלטת בית המשפט השלום בחיפה אני מבקש להיתנצל בפני פרופ' נצאר ותד (וורצבורג גרמניה) ובפני באשיר ותד על פרסומים כוזבים אלה ומבקש לחזור בי מהפרסומים הללו ולהבהיר, כי פרופ' (וורצבורג גרמניה) נצאר ותד הינו אחד מבכירי הרופאים בתחום האורתודנטיה בישראל והוא נושא כדין בתואר פרופיסור, הן מאוניברסיטת וורצבורג בגרמניה, הן מאוניברסיטה האמריקאית-ערבית בג'נין, והן כפרופסור אורח באוניברסיטת סיביליה בספרד ובאוניברסיטת דברסן בהונגריה. פרופ' ותד פירסם מאות מאמרים ופרסומים מדעיים חשובים בתחום האורתודנטיה והוא זוכה למוניטין רב ברחבי העולם ומביא כבוד גדול לציבור הערבים הישראלים. אני מצר ומתנצל מעומק ליבי על עוגמת הנפש שהפרסומים שלי גרמו להם ומבקש את סליחתם". התובעים עמדו על התכליות השונות העומדות בבסיס פסיקת פיצויים בתביעות לפי חוק איסור לשון הרע (השבת מצב לקדמותו, תכלית חינוכית-הרתעתית ותכלית עונשית) וכן על השיקולים שעל בית המשפט לשקול בעת קביעת גובה הפיצויים (שם טוב במיוחד של הניזוק, חומרת ההאשמות שבפרסום, מניע המפרסם, היתנהגות הנפגע לפני הפירסום, עוגמת הנפש והסבל שגרם הפירסום לתובע, היתנהגות הנתבע לאחר הפירסום ולפני הגשת התביעה, היתנהגות הנתבע במהלך המשפט).

דיון והכרעה המסגרת הנורמאטיבית בכל הנוגע לפיצויים בגין פירסום לשון הרע הוכרו מספר תכליות: תכלית תרופתית (ליתן הכרה לנפגע כי מכירים בכך שנעשתה כלפיו עוולה), תכלית הרתעתית ותכלית חינוכית, "כי שמו הטוב של אדם, בין אם הוא איש פרטי ובין אם איש ציבור, אינו הפקר, וכי יש ממש במה שנאמר בספר 'קוהלת': 'טוב שם משמן טוב'... " (פסק הדין בעיניין אמר נגד יוסף והאסמכתאות המובאות שם).

שיקולים אלה כוללים, בין השאר, את זהות הפוגע, מצבו האישי, כלכלי והקף יכולתו לעמוד בחובת הפצוי המוטל עליו.

...

מדובר בביטויים חמורים ואני מקבלת את טענת התובעים כי פרסומם הסב להם עוגמת נפש של ממש.

נוסח ההתנצלות למרות שהנתבע לא הגיש נוסח התנצלות חליפי לזה שהוצע על-ידי התובעים, אני סבורה כי נוסח ההתנצלות שהוצע חורג מהתנצלות וכולל עובדות שהנתבע אינו יכול להעיד לגביהן.

לפיכך, אני מורה לנתבע לפרסום התנצלות בנוסח הבא: "בהתאם להחלטת בית המשפט השלום בחיפה אני מתנצל בפני פרופ' נצאר ותד (וורצבורג גרמניה) ובפני באשיר ותד על פרסומים שפרסמתי ביום 3.12.2017. אני חוזר בי מהאמור בפרסומים ביחס לתוקף תאריו של פרופ' נצאר ותד (וורצבורג גרמניה) או איכות מאמריו, ומתנצל על הביטויים הפוגעניים בהם נקטתי בפרסומים. אני מצר ומתנצל מעומק ליבי על עוגמת הנפש שהפרסומים שלי גרמו לפרופ' נצאר ותד (וורצבורג גרמניה) ולבאשיר ותד ומבקש את סליחתם". סופו של דבר אשר על כן, ישלם הנתבע לתובעים את הפיצויים שפסקתי בסעיף 35 לפסק הדין.

" ובהמשך בעמודים 10-12 לפסק הדין נאמר לעניין תכלית הפצוי בגין עוולת לשון הרע, בזו הלשון: "באשר לתכליתם של הפיצויים נפסק: "הפצוי התרופתי בגין לשון הרע נועד להשיג שלושה יעדים: לעודד את רוחו (consolution) של הניזוק שנפגעה בגין לשון הרע; לתקן (repair) את הנזק לשמו הטוב; למרק (to vindicate) את זכותו לשם הטוב שנפגעה בגין לשון הרע" (רע"א 4740/00 אמר הנ"ל, פ"ד נה(5) 524 מול ז').

בהביאי בחשבון את הפרסומים השליליים שנקשרו לשמו של התובע בעניינים אחרים, שיש בהם כדי לפגוע בשמו הטוב של התובע במידה השוללת ממנו פיצוי כימעט באופן מוחלט, יש מקום לפסוק לתובע רק פיצויים סימליים המכונים גם "פיצויים לבוז". לאחר שהבאתי בחשבון את כלל השיקולים האמורים, הנני פוסק לזכות התובע בגין לשון הרע פיצויים בסך 10 ₪.

גם אילמלא הכחיש הנתבע את הצלום והפרסום לא היו עומדות לו ההגנות שבחוק, שכן הנתבע היתנהל בחוסר תום לב ובנוסף לא נהג לפי כללי האתיקה המחייבים עורך דין, ולפיכך הוא אינו יכול לטעון לפגיעה בתום לב נוכח סעיף 20(ג) לחוק הגנת הפרטיות הקובע כי: "(ג) חזקה על נאשם או נתבע הטוען להגנה על פי סעיף 18(2)(ב) או (ד) שעשה את הפגיעה בפרטיות שלא בתום לב, אם ביצע את הפגיעה תוך כדי הפרת הכללים או העקרונות של אתיקה מקצועית החלים עליו מכוח דין או המקובלים על אנשי המיקצוע שהוא נימנה עימהם; ואולם חזקה כאמור לא תחול אם הפגיעה נעשתה בנסיבות שבהן הנאשם או הנתבע פעל בהתאם לחובה חוקית המוטלת עליו." הפיצויים בגין הפגיעה בפרטיות כמו גם בגין לשון הרע נועדו להעמיד את הנפגע באותו מצב שבו היה נתון ללא הפגיעה בפרטיותו וללא פירסום הלשון הרע.

...

לאחר שהבאתי בחשבון את כל השיקולים הנדרשים לעניין (לעניין הפיצויים בפגיעה בפרטיות לא הבאתי בחשבון את "שמו הרע" של התובע), ומאחר ואני סבור כי הנזק שנגרם לתובע עקב פרסום התמונות בקבוצת הווטסאפ המצומצמת של מי שמוגדרים כנפגעי התובע, אינו גדול, (פחות מ-20) אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע פיצויים בגין פגיעה בפרטיות בסך של 10,000 ₪.

סוף דבר אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע פיצויים בגין לשון הרע בסך של 10 ₪ וכן פיצויים בגין הפגיעה בפרטיות בסך של 10,000 ₪.

כמו כן, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪.

התובע פנה במכתב מיום 28.5.15 לנתבע בדרישה למסור לידיו מכתב המסיר ממנו כל חשד ולתשלום פיצוי בגין הפגיעה בשמו הטוב, במוניטין האישי והמקצועי שלו (נספח ב' לכתב התביעה).

" החלופה הראשונה היא סעיף סל, אשר מתארת את מהותה של לשון הרע כפרסום העלול לפגוע בשמו הטוב של אדם בעיני הבריות ולפגום בהערכתו בעיני הבריות, ואילו שלוש החלופות הנותרות מתייחסות למקרים קונקריטיים יותר.

"המקרים המובהקים שבהם הכירו בתי המשפט בקיום חובה לעשות את הפירסום הם המקרים שבהם הפירסום היה נחוץ לשם אזהרה מפני פגיעה בחיי אדם, בבריאותו של אדם או ברכושו...במקרים שבהם האנטרס החברתי בכך שאדם ימסור לזולתו מידע מהסוג שבגינו הוגשה התביעה הנו חשוב כל כך, עד שיהיה זה מוצדק לפרסם את הדברים למרות לשון הרע שבהם, גם אם יתברר בדיעבד שתוכן הפירסום אינו אמת" (שנהר, עמ' 283).

...

יודגש, כי אין בידי לקבוע אם בוצעו או לא בוצעו המעשים.

לאור כל האמור לעיל- התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בסך כולל של 7,500 ₪.

ואולם, גם אם לא נאמרו הדברים בכוונה לפגוע, אין בכך לפטור את הנתבע מחובתו לפצות את התובע בגין לשון הרע שפירסם עליו.

כפי שנקבע, פסיקת פיצויים בגין פירסום לשון הרע משרתת מספר תכליות: תכלית תרופתית (ליתן הכרה לנפגע כי מכירים בכך שנעשתה כלפיו עוולה על דרך של הטבת נזקיו והשבת המצב לקדמותו), תכלית הרתעתית ותכלית חינוכית, "כי שמו הטוב של אדם, בין אם הוא איש פרטי ובין אם איש ציבור, אינו הפקר, וכי יש ממש במה שנאמר בספר 'קוהלת': 'טוב שם משמן טוב'..." (רע"א 4740/00‏ אמר נ' יוסף, פ''ד נה(5) 510, והאסמכתאות המובאות שם).

...

איני מקבלת את טענת התובע כי הפרסום בוצע בכוונה לגרום נזק לתובע, כנדרש לפי סעיף 7א'(ג) לחוק איסור לשון הרע.

טיעון בלתי ענייני ובלתי רלבנטי זה, הקרוי "אד הומינום", אינו תקף מבחינה לוגית, אין בו לקדם את הדיון הענייני, הוא אינו מכבד את נושאו או נשואו, אך, כאמור, רווח מאד, ואני מקבלת כי הנתבע סבר כי בדברים אלה הוא משיב לטענות שהועלו כנגדו (גם אם בפועל לא עשה כן).

ו - סופו של דבר אשר על כן, התביעה מתקבלת בחלקה.

לטענתו, בפסיקה נקבע כי גם במסלול התביעה ללא הוכחת נזק, חובת התובע להוכיח שאכן נגרם לו נזק, וכי הזכות לקבל פיצויים ללא הוכחת נזק מוקנית רק למי שניזוק או נפגע בפועל, אך אין בידיו להוכיח את נזקיו.

ברע"א 4740/00 לימור אמר נ' יוסף, פד"י נה(5) 510, 524 (2001) (להלן: עניין אמר"), בית המשפט הדגיש את מטרת הפצוי התרופתי: "הפצוי התרופתי בגין לשון הרע נועד להשיג שלושה יעדים: לעודד את רוחו (consolation) של הניזוק שנפגעה בגין לשון הרע; לתקן (repair) את הנזק לשמו הטוב; למרק (to vindicate) את זכותו לשם הטוב שנפגעה בגין לשון הרע... לשם השגתן של מטרות תרופתיות אלה, אין להסתפק בפצוי סמלי. אך אין גם להטיל פיצויים העולים על שיעור הנזק שניגרם. הפצוי התרופתי לא נועד אך להצהיר על הפגיעה. הוא גם לא נועד להעשיר את הנפגע. הפצוי התרופתי נועד להעניק פיצוי מלא על הנזק שניגרם - לא פחות ולא יותר... רק כך ניתן יהא - בגדרי הפצוי התרופתי - לקיים את האיזון (האופקי) הראוי בין חופש הביטוי מזה, לבין השם הטוב והפרטיות מזה". השיקולים בקביעת הפצוי: שיעור הפצוי בגין הפגיעה בשם הטוב נגזר מהאיזון בין הזכות לשם טוב ולפרטיות אל מול חופש הביטוי.

"בפסיקת פיצויים בגין לשון הרע יתחשב בית-המשפט, בין היתר, בהקף הפגיעה, במעמדו של הניזוק בקהילתו, בהשפלה שסבל, בכאב ובסבל שהיו מנת חלקו ובתוצאות הצפויות מכל אלה בעתיד. הבחינה היא אינדיוידואלית. אין לקבוע "תעריפים". בכל מקרה יש להיתחשב בטיב הפירסום, בהיקפו, באמינותו, במידת פגיעתו ובהתנהגות הצדדים.

...

לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים, הנני קובעת כי הנתבע יפצה את התובע בסך 120,000 ₪ בגין קטגוריית הפרסומים הראשונה, ובסך 180,000 ₪ נוספים בגין קטגוריית הפרסומים השנייה.

סוף דבר: הנתבע יפצה את התובע בסך של 300,000 ₪.