פרסום לשון הרע כלפי עורך דין

לעניין יסוד לשון הרע, אין חולק, כי הפירסום הראשון מהוה לשון הרע, כיוון שהוא מרמז, בין במשתמע ובין במפורש, כי עו"ד שינו שלחה עבריין למשרדו של עו"ד הירש ושמעשיה אינם עולים בקנה אחד עם אתיקה של עורכי דין.

בהקשר זה, אמירה זו מהוה לשון הרע ברמה הרבה יותר פחותה מהאמירה של ליאת כלפי עו"ד הירש, עת קראה לו "חלאת אדם". על כן, אני קובע, כי אמירה זו לא מהוה פירסום לשון הרע כלפי ליאת.

...

לאור האמור, אני מחייב את מר אילן מורד לשלם פיצוי לעו"ד הירש בסך של 12,000 ₪.

לעניין ת"א 33903-09-15 עו"ד שינו נ' עו"ד הירש- התביעה מתקבלת חלקית.

אני מחייב את עו"ד הירש לשלם לעו"ד שינו פיצוי בסך של 70,000 ₪.

חוק זה לא נועד להוות כלי להגשת תביעה אישית כלפי עורכי דין על "פרסומים" שעשו בשם לקוחותיהם.

כך למשל, כבוד השופט חגי ברנר: "אינני סבור כי תכליתו של חוק איסור לשון הרע היא לאסור על אדם למסור לבא כוחו דברים שיש בהם משום לשון הרע על הנפגע. כך, אם אדם מספר לבא כוחו דברים שיש בהם משום לשון הרע על הנפגע, לא יהיה זה ראוי להטיל עליו אחריות לפי חוק איסור לשון הרע, בשל העיקרון המקודש לפיו יש להגן מכל משמר על חופשיות זרימת המידע בין הלקוח לעורך דינו (ראה למשל את החסיון המוחלט החל על דברים ומסמכים שהוחלפו בין עורך הדין ללקוחו, המעוגן בסע' 48 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א - 1971). בנוסף, לא יהא זה ראוי להטיל על עורך דין אחריות בגין לשון הרע אם הוא כותב בשמו של לקוחו ועל פי הרשאתו מכתב שיש בו משום פירסום לשון הרע על הנפגע, שהרי שלוחו של אדם כמותו, כפי שנקבע בס' 2 לחוק השליחות." (ת.א. (ת"א) 34543/07 אוזן רחל נ' ווידסלבסקי יוסף [פורסם בנבו] 22.11.09, פסקה 9 בפסק הדין) וכך גם כבוד השופטת רים נדאף: "אחד מאותם מקרים, בהם יורה בית המשפט על סילוק תביעה על הסף, הוא מקום בו כתב התביעה אינו מראה עילה. מחיקת תובענה על הסף מחמת העידר עילת תביעה תעשה במקום שברור וגלוי על פני הדברים שאין בידי התובע כל סיכוי להשיג את הסעד המבוקש. שוכנעתי כי זה המצב במקרה דנן. ברור כי במקרה דנן לא פעל עו"ד בנימין באופן עצמאי עת שיגר את המכתב נשוא התביעה אל חברי מועצת העיר צפת, אלא מכוח היותו שליחו של וייסמן, במסגרת שירות משפטי אשר העניק לו. נוכחתי כי המכתב, אשר מהוה לכאורה פירסום לשון הרע, נשלח בשם וייסמן שהרי לשם כך הוא נוסף כנתבע בתביעה דנן. חשוב להפריד בין פועלו של עו"ד באופן עצמאי כאדם פרטי לבין פועלו כמייצג את לקוחותיו, ובשם של לקוחותיו. לא ניתן להתיר או לסבול מצב בו ייתבע עו"ד באופן אישי על פעולה חוקית שעשה הוא תוך כדי ייצוגו של אדם אחר שהוא לקוחו, במסגרת הענקת שירותיו המקצועיים לאותו לקוח." (ת.א. (טב') 312-10-10 עו"ד מלי שרגיל נ' ולדימיר ווייסמן [פורסם בנבו] 23.1.13, פסקה 13 בפסק הדין) פסקי דין אלו מבטאים יישום של אותה מדיניות המבקשת להגן על זכותו של עורך הדין לפעול עבור לקוח ללא מורא ובלא שיהא חשוף לתביעה אישית בטענה להוצאת לשון הרע, רק משום שכתב מכתבים כידו הארוכה של מרשו.

...

לפיכך, אני מקבל את טענת הנתבע 3 ומורה על דחיית התביעה נגדו על הסף בשל היעדר יריבות, מה גם שאפילו הייתה כזו יריבות הייתה התביעה נמחקת על הסף בהיעדר עילה.

לאחר שנמצא שהתביעה נמחקת כלפי נתבעים 4 – 6 לבקשת התובעות, ונדחית כלפי נתבע 3 בשל היעדר יריבות, אינני מוצא מקום שלא להשית הוצאות על התובעות.

התביעה נגד נתבע 3 – נדחית בשל היעדר יריבות.

אני מיוצגת על ידי משרד עורכי הדין טיקוצקי מחיפה, ומשוכנעת כי הצדק גם ייעשה וגם ייראה.

הפירסום השני באשר לפירסום השני, בית משפט קמא קבע כי הפירסום אינו בגדר לשון הרע כלפי המערערת, ומכל מקום למשיבה עומדת הגנת הבעת דיעה מכוח סעיף 15(4) לחוק.

...

בענייננו, ולאחר בדיקת העניין, אני סבורה כי צדק בית משפט קמא והנטל המוטל על המערערת לא הורם בנוגע לפרסום השני.

ניתן ללמוד מהאמור בפרסום השני כי כוונת המשיבה הייתה לפגוע המערערת פגיעה אופן בלתי מידתית, אשר גוברת על זכות הבעת הדעה וחופש הביטוי של המשיבה גם בהתחשב בזכות הצדדים, ולכן אני דוחה את טענות המערערת בעניין זה. לסיכום לאור כל האמור לעיל, דין הערעור להידחות, וכך אני מורה.

המערערת תשלם למשיבה הוצאות משפט בסך כולל של 7,500 ₪ בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק דין זה, אחרת תישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד התשלום בפועל.

מאחר והנתבעת אינה מכחישה שכתבה את המכתבים שביסוד התביעה ושלחה אותם לחברי נציגות ועד הבית (ויתכן שגם לעורך דינה של האגודה לתרבות הדיור), יסוד הפירסום מיתקיים בעניינינו, ביחס לכל אחד מהפרסומים העומדים בבסיס התובענה.

לטעמי, מעבר להשמצה בכינויי הגנאי בהם נקטה הנתבעת, מהוים הפרסומים לשון הרע כלפי התובע על יסוד החלופות הקבועות בסעיפים 1(1) ו-1(2) לחוק, בהיותם פרסומים אשר עלולים להשפיל את התובע או לעשותו מטרה לבוז או לשנאה ולבזותו בשל מעשים והתנהגות המיוחסים לו. לאחר שקבעתי כי דבריה של הנתבעת כלפי התובע מהוים לשון הרע, המשך הדיון הנו בשאלה האם עומדות לנתבעת אלו מן ההגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע, כאשר הנטל להוכיח אותן מוטל על כתפיה.

מאידך גיסא, יש להביא בחשבון את העובדה שהפרסומים הופנו כלפי קבוצה מצומצמת – חברי נציגות ועד הבית ויתכן שגם עו"ד של האוגדה לתרבות הדיור [בדיון ההוכחות טענה הנתבעת שבסופו של יום היא לא שלחה אליו העתק מהמכתב (עמ' 18 ש' 29-32)].

...

הפיצוי נוכח המסקנה כי הנתבעת פרסמה לשון הרע נגד התובע וכי לא עומדת לה כל הגנה מכח החוק, יש להידרש לפיצוי המגיע לתובע.

בנסיבות אלה, לאחר שבחנתי את מכלול השיקולים הצריכים לעניין, מצאתי להעמיד את גובה הפיצוי לתובע על סך 7,000 ₪.

כמו כן תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד (ומע"מ) בסך כולל של 6,000 ₪.

מעיון בתכתובת ואטצאפ בין התובעת לבין רחל, מיום 07.12.21, היינו מאותו המועד שבו היתנהלה התכתובת בקבוצת הואטצאפ ובכללה הפרסומים שנעשו על ידי הנתבעת ורחל נגד התובעת, עולה כי התובעת כתבה לרחל כך (נספח 36 לתצהיר הנתבעת): "שתדעו שכל ההתכתבויות שלכן בווטספ עוברות לעורך דין זו בריונות ברשת! ולהכל יש צלומי מסך. יום טוב. תעדכני גם את שאר האימהות". בתגובה, כתבה לה רחל: "סליחה תעבירי למי שאת רוצה זכותי לדבר על אופן ההיתנהגות שלך בתור הורה שיש לו ילד בבית הספר זכותי להתלונן ולקבוע פגיעה הילד שלי בסדר העליון. יום טוב". בהמשך, כתבה לה התובעת: "גם השיחה שלי איתך מוקלטת ואני לא אוותר תאמיני לי... תלמדו את הילדים שלכם ערכים שהם לא בריונות". לא מצאתי כי הדברים שכתבה התובעת לרחל – "תלמדו את הילדים שלכם ערכים שהם לא בריונות" – עולים כדי לשון הרע.

זאת, בפרט נוכח הקשר הדברים והעובדה שהתובעת שלחה לרחל את ההודעות הנ"ל לאחר שהועברו אליה צלומי מסך של התכתובת שהתנהלה בקבוצת הואטצאפ ובה הדברים הפוגעניים שיוחסו לה – הפירסום מושא התביעה העיקרית, העולה כדי לשון הרע כלפיה, כאמור לעיל, וכן הפירסום שפירסמה רחל, אשר נכלל בכתב התביעה המקורי, ושביחס אליו הגיעו התובעת ורחל להסכמה אשר בעקבותיה נמחקה רחל מכתב התביעה.

...

לאור האמור לעיל, טוענת התובעת כי על הנתבעת לפצותה בסך של 100,000 ₪, ללא הוכחת נזק, לפי סעיף 7א לחוק איסור לשון הרע, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל וכן לשלם לתובעת הוצאות משפט לרבות שכ"ט עו"ד. טענות הנתבעת בכתב ההגנה, טוענת הנתבעת כי דין התביעה נגדה להידחות על הסף, שכן מדובר בתביעה טורדנית שאינה אלא תביעת השתקה חסרת כל בסיס משפטי או עובדתי, אשר הוגשה תוך שימוש לרעה בהליכי משפט.

פיצוי עונשי גם רכיב זה בתביעה שכנגד, דינו להידחות.

לאור המקובץ לעיל, דין התביעה שכנגד – להידחות.

התביעה שכנגד – נדחית.