פרסום הליך שהתנהל בדלתיים סגורות

על השיקולים שעל בית המשפט להביא בחשבון בהקשר זה, עמד בית משפט זה ברע"א 3007/02 יצחק נ' מוזס, פ"ד נו(6) 592 (2002) בציינו: "על בית-משפט המתבקש להתיר פירסום הליך שהתנהל בדלתיים סגורות: ראשית, לבחון אם המטרה שלשמה ניסגרו הדלתיים עומדת בעינה, ושנית, להפעיל את שיקול-דעתו כך שעיקרון פומביות הדיון ייפגע במידה המזערית האפשרית להשגת מטרה זו" (עמ' 600).

...

ואולם, לאחר ששוכנעתי כי פרסום קלטת השמע לא יסגיר כל פרט בנוגע לזהותו של מי מהמשיבים ובהינתן השיקולים החשובים התומכים בפרסום, הגעתי לכלל מסקנה כי אין ליתן להתנגדותם של המשיבים 4-2 משקל מכריע במקרה זה. בשולי הדברים אוסיף ואציין כי לא מצאתי סיבה של ממש לאבחנה שביקשה המדינה לערוך בין פרסום קלטת השמע (כבקשת המערערים) ובין פרסום פרוטוקול הדיון הכתוב.

משהוברר כי בעת השמעת הקלטת תתלווה לכך גם כתובית המציינת כי הדבר נעשה בהסכמתה של המתלוננת וכי לא יחשפו פרטים מזהים כלשהם לגביה או לגבי המשיבים 4-2, נראה לי כי אין סיבה להעדיף פרסום של הפרוטוקול המתומלל ולשמוט בכך את כל היתרונות עליהם עמדנו לעיל שיש בשידור קלטת השמע.

סיכומם של דברים - נוכח הסכמתה המפורשת של המשיבה 1 לפרסום הקלטת עדותה הגם שניתנה בדלתיים סגורות, ונוכח מחיקתם של פרטים מזהים כלשהם שלה או של מי מן המשיבים מן ההקלטה, אני סבורה שיש להתיר את פרסום קלטת השמע כמבוקש, בתנאים הבאים: (א) בכל עת שבה תושמע הקלטת במהלך השידור תתלווה לכך כתובית בה יצוין כי הדבר נעשה בהסכמת המתלוננת.

ראשית, וכפי שהוצג לעיל, קביעתו הקטגורית של בית המשפט לנוער שלפיה אין ביכולתו להתיר פירסום ההליך משזה מיתנהל בדלתיים סגורות איננה תואמת את הוראות החוק ואת ההלכה הפסוקה; ואף איננה תואמת את החלטתו של בית המשפט עצמו שהתיר את פירסום פרטי כתב האישום בתחילת ההליך.

...

מקובלת עליי עמדת המדינה שהתרת כניסתו של עיתונאי עיתון הארץ תחייב את התרת כניסתם של עיתונאים נוספים ככל שיבקשו; כך שהלכה למעשה ייפתחו הדלתות, וזאת החוק אינו מתיר.

מנגד, אני סבורה כי קיים חשש ממשי שחשיפת השם תפגע בשלומו של הנאשם וביכולת שיקומו בעתיד.

סוף דבר, הערעור מתקבל בחלקו.

על פניו נראה בשלב זה כי מסמכים אלה אכן רלוואנטיים לשם ניהול התביעה ועל כן צדק בית המשפט המחוזי בקביעתו כי נכון לעת הזאת כל ההליכים שבין הצדדים יתנהלו בדלתיים סגורות ויחול לגבי תוכנם צו איסור פירסום.

...

עוד טוענת המדינה כי החלטתו של בית המשפט המחוזי אינה מנומקת דיה וגם מטעם זה יש להיעתר לבקשת רשות הערעור ולבטל את ההחלטה.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, כולל בקשת המשיבות שהוגשה לבית המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להיזקק לתגובת המשיבות (המתועדת ממילא בבקשה הנ"ל).

כפי שציין בית המשפט המחוזי בהחלטתו, אף אני סבור כי גישה אחרת לעניין סגירת הדלתיים עתידה לעורר מחלוקות רבות במהלך ההליך וכך עשויה להקשות מאוד על ניהולו התקין ואף עלולה לשבשו באופן קשה.

אין ספק כי בבוא העת יידרש בית המשפט לתת דעתו גם לעניין זה. לאור האמור, דין הבקשה להידחות.

שמיעת התובענה היתנהלה, כאמור, בדלתיים סגורות והוטל אף צו איסור פירסום על החומר שהוגש במסגרתה, זאת על מנת שלא לחשוף שיטות עבודה סמויות של המישטרה (לגבי חלק מהדברים אף הוצאו בשעתו, במסגרת ההליך הפלילי, תעודות חיסיון על-ידי השר לבטחון פנים), אך בעיקר על מנת להגן על התובעים.

...

זה המקום להוסיף כי ניתן להשקיף על האיזון הנדרש בין עקרון פומביות הדיון וחופש העיתונות לבין "ההגנה הנדרשת על ביטחונם של בעל דין, עד, או אדם אחר, כמשמעם בסעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט בשתי זוויות ראיה נוספות, וכולן מובילות לאותה מסקנה, מה שמלמד שעל פי תורת המשפט – התוצאה נכונה.

דומה לפיכך שהחשש מהתנקשות ממשית, כשהוא בא בצד בקשה לאיסור פרסום של ביקורת על מעשים שגרמו להיווצרות הסיכון – נכנס למסגרת הרעיונית שהתווה ברנארד שו בשרטוט "גבולות הסובלנות". עם זאת, למען הזהירות אני סבור שראוי לאשר במכלול את איסור הפרסום החלקי, בהתאם לכללי הדין ובמידה שמוצעת כאן.

נוכח כל האמור לעיל הנני מציע איפוא לחברי כי נפרסם את פסק הדין החלקי, בהשמטות המתחייבות, המסומנות בטקסט בשלוש נקודות ובתוספות קלות המצויינות בטקסט בסוגריים מרובעים (על מנת להבין את ההקשר), הכל כפי שבא לידי ביטוי בנוסח המופיע כנספח א' לפסק דיננו זה. כן יש לפרסם במקביל את הפרפאזה לגבי הדו"ח של עו"ד אריה רוטר, המופיעה בנספח ב' לפסק דיננו זה. למען הסר ספק אבהיר כי ניתן לפרסם את כל פרטי המידע שעולים באופן מפורש מפסק-דיננו זה, או מהנספחים לו. כמו כן רשאים הצדדים, או כל גורם אחר ליתן, כמובן, פרשנות שלהם לעובדות, כפי הבנתם, ובמיוחד כך העיתונות, שפרשנות שכזו נכללת בין שאר תפקידיה.

במסגרת ע"א 4244/12 הוצאת עתון הארץ בע"מ נ' תת-ניצב אפרים ברכה (19.2.2014) (להלן: "עניין ברכה") חזר והבהיר בית המשפט העליון כי העובדה שדיון היתנהל בדלתיים סגורות אין פירושה בהכרח המשך איסור הפירסום לאחר מתן פסק הדין, וכי המבחן לעניין זה הוא אם התכלית שלשלמה ניסגרו הדלתיים מלכתחילה, נותרה בעינה: "הלכה היא כי העובדה שדיון היתנהל בדלתיים סגורות – אין פירושה בהכרח המשך איסור הפירסום לאחר מתן פסק הדין. לבית המשפט ניתנה כאמור הסמכות להורות על פירסום הליך שהתנהל בדלתיים סגורות, או על מתן חיסוי והמבחן הוא אם התכלית שלשמה ניסגרו הדלתיים מלכתחילה, או שלשמה ראוי היה לעשות כן – נותרה בעינה. גם במקרים של השארת החיסוי – יקפיד בית המשפט על כך שאיסור הפירסום יהיה במידה שאינה עולה על הנידרש (ע"א 2800/97 ליפסון נ' גהל, פ"ד נג(3) 714 (1999); רע"א 3007/02 יצחק נ' מוזס, פ"ד נו(6) 592 (2002); עניין אברמוב)." [עניין ברכה, פסקה 34 בפסק דינו של כבוד השופט מלצר; ההדגשות שלי –נ.ע.] במקרה דנן, וכאמור, ההליך בכללותו היתנהל בדלתיים פתוחות, ורק עדותו של עו"ד בכר נשמעה בדלתיים סגורות.

...

דיון והכרעה שקלתי את טענות הצדדים כולם, וסבורני כי יש להורות על פרסום פסק הדין באופן חלקי, תוך השחרת החלקים הנוגעים לעדותו של עו"ד בכר, בנוגע לתוכנו של הליך הגישור.

אלא שסבורני כי בשים לב לחשיבותו של מוסד הגישור, יש לגלות משנה זהירות, ואף שמדובר בחיסיון דיספוזיטיבי הניתן לוויתור על ידי הצדדים [רע"א 4416/09 גבאי אדריכלות ובנין ערים בע"מ נ' א.רובין אדריכלים בע"מ (3.9.2009)], ככל שאין הסכמה מפורשת של הצדדים, יש לשמור בהקפדה על מעטפת הסודיות של הליכי הגישור.

בשים לב לכל האמור בדבר חשיבותו של מוסד הגישור, ובשים לב להתנגדותו של פרופ' בן חיים, ודאי כאשר מדובר בצד שלישי להליך אשר יש להגן עליו במיוחד ככזה (להבדיל מצד פעיל בהליך וודאי להבדיל מצד היוזם את ההליך), סבורני כי יש להורות כי לא תפורסם עדותו של המגשר, הנוגעת לתוכנו של הליך הגישור.

עם זאת, וכאמור, סבורני כי אין בכך למנוע את פרסומו של פסק הדין בכללותו, או את עצם קיומו של הליך גישור, לרבות פרטים שמסרו הצדדים במסגרת כתבי טענותיהם ועדויותיהם, והכול מן הטעמים המפורטים לעיל באשר לפומביות הדיון.