פרסום אישור תכנית ברשומות

לפתחו של מי רובצת האחריות? הוועדה המקומית מסירה כל אחריות, לטענתה או שהיזם אחראי כי הוא זה ששלח המכתבים, או שהוועדה המחוזית אחראית כי התכנית בתחום סמכותה, ולגבי אי תליית מודעות בדבר הפקדת התכנית, בעיניה אין זה פגם משמעותי בהיתחשב בהוכחת פירסום אישור התכנית בעיתונים וברשומות.

...

לפיכך אני קובעת כי שווי הפגיעה בנכס בעקבות תב"ע 7035 עומד על 117,180 ₪ ( 6% X 1,953,000 ₪), נכון ל-30.1.2004.

על אף האמור לעיל, דין הטענה להפחתת הפיצוי כדי חלקם של התובעים בנכס להידחות משום שמדובר בהרחבת חזית אסורה.

סוף דבר אני מחייבת את הועדה המקומית לשלם לתובעים סך של 117,180 ₪.

העותרים גם טוענים כי פירסום מטרת התכנית בילקוט הפירסומים הוא דקלראטיבי בלבד כיוון שבמועד בו פורסמה תכנית בר/125, בשנת 1975, כלל לא היתה חובה לפרסם אישור תכניות ברשומות, והתכנית נכנסה לתוקף עם אישורה.

...

המסמכים הללו, כפי שפורט לעיל, הוצגו בפני בית המשפט השלום ברחובות במסגרת ההליך הפלילי אשר התנהל כנגד העותרים וטענתם לפיה נתגלו להם עובדות חדשות רק עם הגשת תגובת המשיבות לעתירה המקורית, נדחית על ידי.

אף מטעם זה, דין העתירה להידחות.

סוף דבר אני דוחה את העתירה.

לטענתה, יש לדחות את העתירה על הסף גם מטעמים של העדר ניקיון כפיה של העותרת, אשר לטענת נתיבי ישראל הסתירה עובדות ומסמכים רלוואנטיים (כדוגמת היות היציאה הקיימת בגדר "דרך מיועדת לביטול" על-פי תכנית האב של בענה); וכן בשל מעשה עשוי, עת כבר אושרה התכנית על-ידי הממשלה ופורסמה ברשומות, ובשים לב לכך שהעותרת לא פנתה בשום שלב לבקש את עיכוב כניסתה לתוקף של התכנית.

...

עוד נטען, למען הזהירות בלבד, כי יש מקום להימנע מביטול ההחלטה גם בשל הנזק שייגרם לציבור בגין כך. דיון והכרעה דין העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבותו של בית משפט זה. העתירה מופנית, בעיקרו של דבר, כנגד החלטה תכנונית מקצועית מובהקת, בדבר ביטול היציאה הקיימת מהיישוב בענה לכביש 85 במסגרת תת"ל 17א', ויצירת יציאה חדשה לכביש 85 במרחק לא רב מהיציאה הקיימת.

ואולם, החלטה זו שונתה לבסוף בדיון החוזר, מטעמים שמצאנו שלא היה בהם פסול.

אשר על כן, העתירה נדחית ומבוטל הצו הזמני שניתן בהחלטה מיום 23.6.2016.

עוד על פי המתואר בכתב התביעה, ביום 20.7.2020 פורסמה לאישור ברשומות תכנית מרכז חינוך ותרבות חדרה מערב (חד/830), במסגרתה אוחדו באופן רעיוני המקרקעין וחולקו למגרשים חדשים.

...

על הזכות שלא להתקשר בחוזה ראו עניין אזערי, פסקה 5: "נקודת המוצא היא כי לכל צד במשא ומתן הזכות שלא להתקשר בסופו של דבר בחוזה (חופש החוזים במובנו השלילי). כל צד למשא ומתן רשאי לפרוש ממנו בכל שלב, כל עוד לא הביע גמירות דעתו המלאה להתחייב בחוזה. 'המגבלה העיקרית, אולי היחידה, לזכות הפרישה נובעת מעקרון תום-הלב: כמו כל התנהגות במהלך משא-ומתן, גם הפרישה ממנו צריכה להיות מונחית על-ידי עקרון תום-הלב... פרישה בתום-לב היא פרישה המודרכת על-ידי שיקולים ענייניים הנובעים ממהות העסקה, מהתפתחות המשא ומתן ומעמדות הצדדים לו'. (ספרה של פרופ' ג. שלו, דיני חוזים (תש"ן) בעמ' 50, וכן בספרם של ד' פרידמן ו-נ' כהן הנ"ל בעמ' 591-599). עם זאת, אין לתת למגבלה זו, שבסעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, משמעות רחבה מדי, אשר תפגע בעקרון חופש החוזים". עוד ובעניין זה של החופש לפרוש ממשא ומתן ראו פרידמן וכהן בעמ' 699, כי: "משא ומתן אינו מטיל חובה לכרות חוזה. צד הנכנס למשא ומתן נוטל על עצמו סיכון כי המשא ומתן לא יניב חוזה. כלל זה נובע מהרעיון של חופש החוזים במובנו השלילי, לאמור, החופש שלא להיות כבול, כל עוד לא הביע הצד גמירת דעתו לכרות חוזה". עוד בהמשך, מצוין כי "השאלה אם פרישה ממשא ומתן מוצדקת, תלויה בשלב המשא ומתן, בסיבת הפרישה וכן בנהגים המקובלים באותה עסקה" (שם, בעמ' 708).

נזכיר כי ביום 21.10.2021, בשעה 17:08, שלח עו"ד פדה הודעת וואטסאפ אל עו"ד יהודה, כי: "... עלה נושא של היטל השבחה אפשרי שלא נלקח בחשבון. בודקים". ביום המחרת, 22.10.2021, שלח עו"ד פדה הודעת וואטסאפ נוספת אל עו"ד יהודה, כי: "... בראשון יבדקו את העניין של התבע החדשה". מן המקובץ לעיל מתבקשת המסקנה כי הנתבעת פרשה מן המשא ומתן בתום לב. אף אם ניתן וראוי היה להיוודע לתכנית 302 על השלכותיה השונות בשלב מוקדם יותר של המשא ומתן, ובכך למנוע המשכו המיותר, אין הדבר מוציא את העדר הידיעה ואת תום לבה של הנתבעת.

סוף דבר משלא נכרת חוזה בין הצדדים, אני מורה על דחיית התביעה.

אין מחלוקת בין הצדדים על כך שביום 29.1.1995 פורסמה לאישור ברשומות תוכנית ענ/125 במסגרת ילקוט פרסומים 4279 (להלן- "תוכנית 125") וכן תוכנית ענ/182 במסגרתן שונה ייעוד חלק מהחלקה לייעוד "דרך" זאת לצורך הרחבת כביש 574 הגובל בחלקה (ראו עמ' 10 לחוות דעת השמאי זייד – (להלן - "חוו"ד זייד") (נ/1)).

...

התובעים טוענים כי ניתנה להם התחייבות לתשלום פיצויים בגין המחוברים בסכום שיקבע על ידי שמאי העירייה וכי על סמך התחייבות זו נתנו הסכמתם להריסת המחוברים ולפיכך יש לאכוף את ההתחייבות שניתנה ולחייב את העירייה לשלם להם את מלוא שווי המחוברים שנקבע בחוו"ד שמאי העירייה בסכום של 136,150 ₪, ואילו העירייה טוענת כי יש לסלק את תביעת התובעים על הסף ולחילופין לגופה מאחר ולא ניתנה לתובעים התחייבות לתשלום הפיצויים וכי גם אם ניתנה התחייבות כאמור אין לה תוקף ממספר טעמים שיפורטו בהמשך.

בהקשר זה אציין כי מהנדס העירייה טען בעדותו כי ערך חוות דעת משלימה בשאלה מהו היקף שטח המבנה שנהרס בפועל (שם, עמ' 7 ש' 28-29), אך חוות דעת משלימה זו לא צורפה לתצהירו, ולא הגשה בקשה להגישה, והיא הוזכרה לראשונה בחקירתו הנגדית של מהנדס העירייה, ובסיכומו של דבר היא לא הוגשה לתיק.

אינני מקבל טענה זו, ולעמדתי משאושרה תוכנית 125 והיה ידוע לתובעים כי המחוברים מצויים בשטח המיועד לדרך, השתנתה גם נקודת האיזון בשאלת מתן פיצוי למחוברים שנבנו ללא היתר כדין לאחר אישורה, או מחוברים שנעשה בהם שימוש מסחרי שאינו תואם את הוראות תוכניות 125, הן בשאלת תום הלב של התובעים והן בשאלת התקיימותן של אותן נסיבות מיוחדות המצדיקות תשלום פיצויים, ובהתאם המחוברים הנוספים שעפ"י התצ"אות שהוצגו נבנו משנת 2005 או בסמוך לכך ועד לשנת 2017, אינם מזכים את התובעים בפיצוי בגינם.

סיכום סיכומו של דבר, לאור כל האמור לעיל אני מחייב את העירייה לשלם לתובעים פיצוי חלקי בגין המחוברים שנהרסו ע"י העירייה בסכום של 83,950 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד חוות דעת שמאי העירייה דהיינו מיום 1.10.18 ועד למועד התשלום בפועל, זאת בשים לב לסמיכות שבין מועד חוות הדעת למועד ההריסה בפועל.