פרנסה כגורם מקל בתנאי שמירה במעצר

בנוסף המשיב מקל ראש באשר לחומרה והסכון הגלומים בעבירות נשק; מספק הסברים מגמתיים להתנהגותו העבריינית; נוטה להשליך אותה על חבריו; מפחית את אחריותו לבחירותיו; ומציג עצמו כקורבן, כמנוצל וכמי שיכולתו לשלוט במצב מוגבלת.

המשיב התקשה לספק הסבר עיקבי ומניח את הדעת למצבו ולשתף אודות קורות חייו ותכניותיו, תוך שגילה יחס תוקפני לשאלות קצינת המבחן בעניינים אלה, וניסה להטיל את האחריות למעצרו על גורמים בשכונת מגוריו שלטענתו מנסים להרע למשפחתו בשל מעמדה המכובד.

לדבריה, הם מבינים את חומרת המעשים המיוחסים למשיב ואת המשימות שיוטלו עליהם במסגרת הפיקוח הצמוד על מעצר הבית, וניתן לסמוך על יכולתם והתחייבותם לשמור על התנאים המגבילים, להוות דמוית סמכותית ומעמידת גבולות כלפי המשיב, ולמנוע את כניסת חבריו לבית ההורים.

ההצדקה לנקיטת יחס מחמיר כזה כלפי מי שנאשם בסחר בנשק, בוארה על ידי השופט מ' חשין כדלהלן: "אני מוכן לקבל את דברי בא-כוח העורר כי העורר הוא איש מישפחה טוב, מפרנס את משפחתו בכבוד, וכי עד כה לא ניכשל בפלילים. ואולם אדם שכך סוחר בנשק, בימינו ובמקומנו, אין ספק בדעתי כי מסכן הוא את שלום הציבור ואת בטחונו. מבחינתו של העורר, יפלו כלי-הנשק לידי מי שיפלו, ובילבד שהוא יזכה בבצע-כסף. איש זה מסוכן הוא לציבור ומסוכנותו ניכרת במעשיו. בשים-לב לנסיבות העניין גם תחליף מעצר לא יסכון" (בש"פ 508/96 מקארי נ' מדינת ישראל (28.1.96)).

...

גישה זו נעוצה, כאמור, במסוכנות הגבוהה ביותר הנשקפת ממי שמעורב בביצוע עבירת נשק (ראו למשל הציטוט מבש"פ 817/09, לעעל), ולפיכך אין בידי לקבל את הערכת שירות המבחן בדבר מסוכנותו הבינונית של המשיב.

אין בידי לקבל את ההבחנה הנטענת על ידי ההגנה בין מידת המעורבות הלכאורית של המשיב בעבירות שבכתב האישום לבין מידת המעורבות הלכאורית של משיבים 2 ו-3.

לאור כל האמור, אני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים בת"פ 40932-03-18.

בטיעוניה לעונש, ציינה ב"כ המאשימה כי הערכים החברתיים בהם פגעו הנאשמים הנם, פגיעה מהותית בזכותו של אדם לשמירה על קניינו, ביטחונו, רכושו וגופו.

הנאשם נשפט בגין עבירות רכוש בצוותא לחמישה חודשי מאסר בלבד ותנאי מקל שאינו חל בתיק זה. ב"כ המאשימה ציינה כי הנאשמים לא נטלו אחריות ולא הביעו חרטה על מעשיהם והוסיפה כי הרכוש הגנוב אמנם הוחזר למתלוננים, אך לא בשל רצונם הטוב של הנאשמים אלא לאחר שבוצע מרדף והרכב נעצר.

שתי ההתפרצויות נעשו בצוותא חדא, לאחר תיכנון מוקדם של הגעת הנאשמים למקום, תוך שימוש בכלי פריצה אשר הביאו הנאשמים עמם ותוך חלוקתם לתפקידים כאשר חלק מהם, על פי הענין נותרו להשגיח מפני גורם מפריע.

יש לשקול לזכותם כי כל אחד מהם הוא בעל מישפחה שעליו לפרנסה וכי אכן תנאי השהות במעצר קשים עליהם בשל היותם תושבי איו"ש. בטרם אגזור את עונשם של שני הנאשמים עלי להתייחס למספר נושאים שהעלה ב"כ הנאשמים ולא ניתן להותירם בלא תגובה.

...

לאחר איזון בין כלל השיקולים הצריכים לענין לרבות שקילת חלקו של נאשם 1 באירוע לעומת חלקו של נאשם 2, לעומת חלקו הנטען של שריף טאה באירוע, כאשר, יחד עם זאת, יש לזכור ולהדגיש כי השלושה תכננו את האירועים מבעוד מועד והגיעו בצוותא חדא על מנת לבצע את העבירות בצוותא חדא, אני גוזרת על הנאשמים באשר לכל העבירות בהן הורשעו בתיק זה כדלקמן – על הנאשם 1 – 50 חודשי מאסר לריצוי בפועל שמניינם מיום מעצרו - 12/5/13.

עם זאת אני מחייבת את הנאשם 1 בתשלום פיצוי בסכום של 2000 ₪ לגב' אילנית פורת, אשר רכבה החונה נפגע כתוצאה מנהיגתו במזיד של הנאשם.

בפס"ד קובנט נרשם בסעיף 82 ואנו מסכימים עם כל מילה כי: "לאור המקובץ יש להודות: אין כיום כל אפשרות מעשית לכך שניצולי השואה, מייצגיהם, הרשות המוסמכת או הערכאות המשפטיות יבררו בהליך קל, פשוט קצר ומהיר את זכאותו של תובע הטבות לפי החוק...כמו שאין כל אפשרות לקבוע, בהליך קל, פשוט, קצר ומהיר מה היה נחשב בעיני חבר הנאמנים של הקרן הגרמנית או הקרן האוסטרית כמקום מעצר או מחנה שיעבדו בו בכפייה או בפרך "בתנאים דומים" למחנות ולגטאות הנקובים ברשימה לפי סעיף 42(2) בחוק הפיצויים הגרמני.

ועתה נישאל, האם הגיוני למשל שמי שניכנס למחנה מסוים ביום א' בשעה 16:00 ושוחרר למחרת-יום ב' בשעה 10:00 לאחר שאכל ארוחת בוקר וללא שעבד או התאמץ ולו דקה אחת יהיה זכאי לקבל קצבה לכל ימי חייו ואילו מי שאולץ מדי יום ביומו במשך שבועות, חודשים או שנים, לעזוב את משפחתו מדי בוקר וללכת למקום בו הועבד בכפייה בעבודה קשה ולעיתים מבזה ,ללא שכר, ללא שום תנאי סוצאלי, תחת שמירה ולפעמים היתעללות והתעמרות, שעה אחרי שעה, יום אחרי יום ללא אפשרות לעזוב או להישתמט וללא אפשרות לדאוג לפרנסתו בדרך אחרת, האם הוא לא יהיה זכאי? האם הגיוני הדבר? האם זו הפרשנות המתבקשת? התשובה לטעמינו ברורה ומחייבת הכרה גם בעבודת כפייה ובודאי כזו שנכפתה על יהודי לאורך זמן כעבודה המזכה בקבלת הקצבה.

אם הגבלת חירות יכולה להפוך ולהחשב בתנאים מסוימים לשלילת חירות (ועוד כשמדובר בהפניה לחוק זר-חוק הפיצויים הגרמני) הרי בתנאים דומים יכולה "עבודת כפייה" להפוך ולהחשב ל"עבודת פרך" (ומקל וחומר כשמדובר במעגל פנימי של חוק סוצאלי ישראלי).

כאשר אנו מבצעים הקבלה לעניין נשוא ערר זה הרי הוכח לפנינו כאן וגם בדיונים במקרים אחרים כי יהודים (גברים, נשים ונערים) נילקחו לעבודות כפייה על פי צוים והוראות שלטוניות, חלקן מאת השילטון המרכזי וחלקן ע"י גורמים שילטוניים בעיר או באיזור הרלבנטי, ב"כ העוררת צירף לסיכומיו אסמכתות מספרו של ז'אן אנצ'ל, מספרו של יעקב גלר ומספרו של יוסף שפירא אשר מבססות את המסקנה כי: מדובר בעבודות על פי צוים שילטוניים ועל פי מדיניות מוצהרת ומכוונת.

...

זה המקום להבהיר כי לטעמנו המשיבה מייחסת לפסק הדין בעניין פלונית מה שאין בו, פסק הדין לא ניתח וקיבל את טענות המשיבה אלא באופן הפשוט ביותר קבע כי על ניצול השואה מוטל נטל כבד לעמוד בהוכחת גרסתו העובדתית וגרסתה של העוררת שם, הייתה חלקית, בלתי ברורה, לא הוכחה ונותר הספק בדבר קורותיה והיותה זכאית להיחשב כמי ששהתה בגטו או במחנה מוכר.

במקרה דנן עומדת העוררת בתנאי הזכאות לקבלת הגמלה כפי שפורט בפסק דין זה ומשכך מתקבל הערר וללא צו להוצאות.

היות ומדובר בהליך שנפתח בהגשת "ראיה חדשה" אין חולק וגם ב"כ העוררת הסכים לכך בדיון כי מועד התשלום לא יהיה מיום הגשת התביעה המקורית, אנו מורים כי הזכאות תחל מחודש אוגוסט 2012 אז פנתה וגם נדחתה העוררת בהחלטה עליה הוגש ערר זה. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בנקודה משפטית ותוך 30 יום.

באותו שלב המליץ שירות המבחן כי הנאשם ימשיך לשהות בתנאי מעצר בית בבית הוריו, אשר עשו את ההערכות הנדרשת לשם כך. בד בבד הומלץ כי הנאשם ימשיך להגיע לשירות המבחן וימסור בדיקות לאיתור סם וישתתף בקבוצות התומכות בתהליך הגמילה מסמים.

תסקיר מיום 28.6.20 דיווח כי הנאשם החל ביציאה לעבודה במסעדה, באישור בית המשפט, וביטא מכך ומאפשרותו להיתפרנס סיפוק רב. הוא עבר להתגורר בדירה שכורה עם אישתו, המשמשת כמפקחת עליו במסגרת מעצר הבית.

שירות המבחן העריך שעונש מאסר ולו כזה שירוצה בעבודות שירות עלול לפגוע ביציבות התעסוקתית של הנאשם, אשר מהוה מעבר למקור פרנסה משמעותי, גורם משמעותי של תיפקוד והשתייכות.

עוד דיווח שירות המבחן כי ביום 7.4.22 היתקיימה ועדת איבחון במסגרת הטיפולית ביחידת השל"מ. במסגרת זו, דנה הועדה ברמת היציבות של הנאשם בטיפול והמחויבות לו. הנאשם שיתף בועדה, בקשייו ובהתמודדויותיו בגילוי יציבות במפגשים הטיפוליים וסוכם כי הוא ימשיך בטיפול השבועי תוך עמידה בגבולות הזמנים ושמירה על רצף הטיפולי.

הוא אמר שהוא לא מקל ראש בחומרת המעשים, אבל מאז הוא התחתן, נולד לו ילד והוא עובד במקום מסודר כבר שנה ונימצא במקום אחר בחייו.

...

מדובר בתהליך מורכב אשר עליות ומורדות עשויות לאפיין אותו, אך עדיין בסיכומו של דבר, וכפי שבאו הדברים לידי ביטוי, מדובר בהליך שנשא פרי והצלחת הנאשם כיום, באה לידי ביטוי גם בכך שלא נפתחו נגדו תיקים חדשים.

בנסיבות אלה, בהתחשב בשיקולי השיקום שהובאו כאן, שוכנעתי שיש מקום גם להארכת המאסר המותנה בר ההפעלה מת"פ 31997-04-17 - וכך אקבע.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: צו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 420 שעות.

ב"כ הנאשם טען כי יש להיתחשב בעובדה שמיום קרות התאונה בשנת 2020 ועד היום, שומר הנאשם על אורח חיים נורמאטיבי וכן בכך שרישיון הנהיגה של הנאשם מהוה מקור פרנסה עבורו.

בית המשפט השלום לתעבורה בפתח תקווה היתחשב בעברו המקל וגזר על הנאשם קנס בסך 3000 ₪, פסילה של 8 חודשים ופסילה על תנאי של 3 חודשים ל-3 שנים.

הנאשם לא שמר מרחק ופגע ברכב שנעצר ברמזור אדום.

עם זאת, צו של"צ מהוה גורם חינוכי הרתעתי מוחשי עבור הנאשם, תוך היתנדבות לקהילה ושמירה על האנטרס הצבורי.

...

מהמקובץ עולה, כי מתחם הענישה בתאונת הדרכים בה הורשע הנאשם נע בין 8 ל-20 חודשי פסילה, מספר חודשי פסילה על תנאי וברף הגבוה יכלול אף מספר חודשי מאסר על תנאי.

לאחר ששקלתי את נסיבותיו האישיות של הנאשם, את עברו התעבורתי ואת המלצת שירות המבחן, החלטתי כי ההמלצה בדבר ענישה חינוכית בדמות צו של"צ אכן תהווה גורם הרתעתי חינוכי עבור הנאשם.

לפיכך, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: פסילה מלקבל ו/או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים בניכוי פסילה מינהלית בת חודשיים.