פרמיה אישית: האם רכיב בשכר הקובע לפיצויי פיטורים והפרשות פנסיה

לטענת התובעת, תשלום ה"בונוסים" נגזר מסך המכירות החודשי שביצעה באופן אישי, ולפיכך מהוה עמלות מכירה, המהוות חלק מהשכר הקובע לצורך חישוב זכויותיה, לרבות חישוב ההפרשות לקרן הפנסיה והפיצויים, קביעת ערך שעה וקביעת יום עבודה, לצורך חישוב חופשה ומחלה.

כאמור לעיל, שכרה של התובע לא הותנה בריווחי המעסיק או בעמידה ביעדים אישיים של התובעת, אלא בעמידה ביעדים סניפיים אשר השתנו על בסיס יומי או שבועי, ומשכך אף על פי הפסיקה דלעיל אין מדובר בפרמיה שנכללת בשכר הרגיל לצורך חישוב זכויות התובעת לפצויי פיטורים או לזכויות אחרות.

התובעת ביססה תביעתה להפרש בגין תשלום הפרש פצויי פיטורים, הפרשות לביטוח פנסיוני, הפרישי דמי חופשה, הפרישי דמי מחלה ודמי חגים, על בסיס טענתה לפיה שכרה הקובע כלל תשלום בונוסים ועל כן החישובים שערכה הנתבעת בגין תשלום רכיבים אלו שולם בחוסר.

...

בגינם הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: סך של 800 ₪ בגין ניכוי חוסרים.

לא בלי התלבטות, והגם שראוי היה להשית על התובעת הוצאות לדוגמא, לפנים משורת הדין, התובעת תשלם הוצאות הנתבעת בסך 2500 ₪.

כמו כן תשלם התובעת שכ"ט ב"כ הנתבעת בסך של 8,000 ₪.

המחלוקת בין הצדדים נוגעת איפוא אך לשאלה האם רכיב הפרמיה הנו רכיב שכר אותו היה על הנתבעת לכלול בגדר חישוב השכר הקובע לפצויי פיטורים.

כפי שפירטתי בעיניין המחלוקת בדבר הכללת רכיב הפרמיה בחישוב שכרו הקובע של התובע לצרכי ערך יום חופשה, מצאתי כי המבחן המהותי לסיווג תוספת הפרמיה, גם לצרכי חוק פצויי פיטורים, מלמד כי מדובר בתוספת אשר במהותה הנה שכר עדוד/פרמיה אישית, כלומר תשלום המותנה בתנאי.

לאור קביעתי כי הנתבעת לא נדרשה להפקיד הפקדות פנסיוניות בגין רכיב הפרמיה, דין טענת התובע כי ההפרשות הפנסיוניות לא בוצעו ממלוא שכרו ולכן אין תוקף להסכם בדבר תחולת סעיף 14 לחוק פצויי פיטורים, להדחות.

...

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, העדויות והראיות, מצאתי כי דין תביעת התובע לפיצוי בגין עוגמת נפש , להידחות.

מעיון בתכתובות אלו עולה כי התובע הודה על ההסבר המפורט לשאלותיו (הודעות הדוא"ל צורפו כנספח 2 לתצהירה של גב' חיניץ).לאור האמור לעיל , לא מצאתי כי נפל פגם מהותי בהתנהלות הנתבעת בהקשר זה אשר יש בו כדי להצדיק פסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש על כן, תביעת התובע בגין רכיב זה, נדחית.

בנסיבות מקרה זה, לאור תוצאות ההליך על פיה כלל לא נפסקו לזכות התובע סכומים כלשהם, לא נדרשתי לדון בטענות הקיזוז אותן העלתה הנתבעת ובטענות התשובה של התובע בסוגיה זו. סוף דבר - התביעה נדחית.

מעבר לאמור לגירסת התובעת היא זכאית להפרשים בגין הפרשות לקרן הפנסיה הן עבור מחצית השנה הראשונה בה לא בוצעו הפרשות כלל והן עבור יתרת תקופת ההעסקה במסגרתה לא בוצעו הפרשות בגין הרכיב "פרמיה אישי". הנתבעת מנגד טענה, כי אין מקום לכלול את הרכיב שכונה "פרמיה אישי" בשכר הקובע לצורך תחשיב פצויי הפיטורים או ההפרשות לקרן הפנסיה, שכן "העמלות משתנות מדי חודש בהתאם למכירות ולא מהוות חלק משכר היסוד" (סעיף 4 לכתב ההגנה).

המבחן לפיו נקבע האם הרכיב מהוה חלק משכר העבודה או תוספת שאינה חלק מהשכר לצורך חישוב פצויי פיטורים הוא האם התשלום שניתן לעובד היה מותנה בהתקיימות תנאי כך שאם אין מיתקיים התנאי העובד לא מקבל את התשלום.

...

שנית, בהתאם לשכרה של התובעת (לרבות דמי חופשה, דמי חגים ודמי מחלה), עולה, כי לא בוצעה הפרשה מלאה לקרן הפנסיה בגין רכיב התגמולים ונותרה יתרה לתשלום בסך 607 ₪ כדלקמן: השנה השכר שיעור ההפרשות הפרשים להפרשות ההפרשות בפועל 2012 12,457 ₪ 518 ₪ 490 ₪ 28 (החל מחודש 9/12) 2013 41,883 ₪ 2,094 ₪ 2,035 ₪ 59 ₪ 2014 41,237 ₪ 2,474 ₪ 2,412 ₪ 62 ₪ 2015 11,809 ₪ 709 ₪ 251 ₪ 458 ₪ סה"כ 607 ₪ סוף דבר: הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים המפורטים להלן: א. הפרשי פיצויי פיטורים בסך 1,622 ₪.

לא מצאנו מקום לפסיקת פיצויי הלנה מאחר ולטעמנו התגלעה מחלוקת של ממש באשר לעצם החיוב ו/או גובהו.

בהתחשב בכך שתביעת התובעת התקבלה בחלקה ומאידך יש לקזז את סכום ההוצאות שנפסק לחובת התובעת בסך של 500 ₪, מצאנו שלא לחייב מי מהצדדים בהוצאות הליך זה. ניתן היום, י"ד תשרי תשע"ח, (04 אוקטובר 2017) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

להלן נוסח סעיף 10 להסכם המתוקן שכותרתו "השכר לצורך תשלומי העובד והמעביד לקרן הפנסיה – פרושו" שבו נקבע כדלקמן: השכר המשולב לרבות תוספת מחלקתית ו/או מקצועית המהוה חלק מהשכר הרגיל המשתלם לעובד, שממנו הופרשו התשלומים כנקבע בסע' 12 א' ב' להסכם זה. (1)בנוסף לרכיבי השכר הקבועים הנ"ל יובא בחשבון הממוצע החודשי של שכר העידוד (פרמיות מדודות) שממנו הופרשו התשלומים כנקבע בסע' 12 ג' להסכם זה ובילבד שפרמיה יומית כנ"ל העולה על 30% של השכר לא תובא בחשבון.

התקנות והסכם הפנסיה כשני מקורות נורמאטיביים שונים קובעים כל אחד בנפרד מסגרת ברורה אלו רכיבים ייכללו בשכר הקובע לפצויי פיטורים ולהפקדות לפנסיה (התקנות ביחס לפצויי פיטורים מכוח החוק, והסכם הפנסיה ביחס להפקדות הפנסיוניות המבוצעות מכוחו), אך אין בהם כדי למנוע מעובד להוכיח כי רכיב בשכרו הנו שכר לכל דבר ועניין לעניין הזכות הנתבעת (הפקדות לפנסיה או פצויי פיטורים), וכינויו כתוספת או החזר הוצאות הוא מסווה לשכר בפועל.

בעיניין זה נקבע בפרשת סידורוב כי – "במידה והזכאות נקבעה בחוק, קובע החוק אם רכיב שכר מסוים יובא בחשבון אם לאו (לדוגמא: הגדרת 'משכורת קובעת' בסעיף 8 לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], תש"ל – 1970; סעיף 13 לחוק פצויי פיטורים, התשכ"ג – 1963). ואולם, אם הזכות לא נקבעה בחוק או שהחוק לא נותן תשובה לגבי דרך חישוב אותה זכות, יש לפרש את הזכות לפי כללי הפרשנות המתייחסים למקורה של הזכות: חוזה אישי, הסכם קבוצי או הסדר קבוצי." (דב"ע (ארצי) שנ/2-42 ז'אק פרחי – חברת החשמל בע"מ (4.3.1990);דב"ע(ארצי) מג/3-85 רשות הנמלים בישראל – גוניק פד"ע יט 21(1987);בג"ץ 567/87 גוניק ואח' נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח' פ"ד מב(4) 693 (1989)" ע"ע (ארצי) 66754-09-14 סידורוב ואח' - מדינת ישראל (16.8.2018)).

...

עדויות הצדדים בהליך כפי שבית הדין האזורי הביאן בפסק דינו מחזקות את המסקנה כי מדובר בנסיבות המקרה בתוספת מותנית בתנאי.

בית הדין דחה טענה זו במסגרת פסק דינו ולא מצאנו מקום להתערב בכך שעה שעצם קיומם של המסמכים כמו גם תוכנם לא היה שנוי במחלוקת.

סוף דבר לו תישמע דעתי הערעור יידחה והמערער יישא בהוצאות החברה בגין הערעור בסך של 7,500 ש"ח. השופטת לאה גליקסמן אני מצטרפת לתוצאה שלפיה יש לדחות את תביעתו של המערער להצהיר כי הרכיבים מענק אי היעדרות והחזר ביטוח לאומי (להלן – הרכיבים) הם בגדר "שכר" לעניין זכאותו להפקדות לקרן פנסיה, הפקדות לקרן השתלמות והפרשי פיצויי פיטורים.

סיכום על דעת כל חברי המותב הערעור נדחה והמערער יישא בהוצאות החברה בגין הערעור בסך של 7,500 ש"ח. ניתן היום, ט"ו חשוון תשפ"א (02 נובמבר 2020), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.

פרמיה – האם חלק מהשכר פסקי דין רבים עסקו בשאלה האם רכיב עמלה/פרמיה המשולם לעובד, הנו חלק מהשכר לצורך חישובי פצויי פיטורים, או שמא עסקינן בתשלום המותנה בתנאי אשר ככזה – אינו מהוה חלק מהשכר לצורך חישוב פצויי הפיטורים.

לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק, אנו קובעים כי צדק בית הדין האיזורי בקובעו כי אין להביא בחשבון ב"שכר" לצורך חישוב פצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת את הרכיבים "בונוס אישי" ו"בונוס רווחיות", מנימוקים שיפורטו להלן: על פי תקמה 9 לתקנות פצויי פיטורים (חישוב פצויי פיטורים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים) תשכ"ד – 1964, ככל ששכרו של העובד משתלם "כחלק מהפדיון" רואים את שכרו האחרון כשכר הממוצע של שנים עשר החודשים האחרונים שקדמו לפיטורים.

אם כך, לא הוכח מכח מה זכאי התובע להפרשות לפנסיה על מלוא השכר כשהוא כולל גם את רכיב הפרמיה.

...

סוף דבר התביעה מתקבלת בהיבט של השכר הקובע לפיצויי פיטורים בלבד.

הנתבעת תשלם לתובע הפרש פיצויי פיטורים בסך 62,399 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

משהתקבל חלק אחד מכלל רכיבי התביעה, אנו קובעים שכל צד ישא בהוצאותיו.