פרישה ממשרד החינוך לגמלת נכות ללא ועדה רפואית אוועה רפואית

בשל מצבו הבריאותי ביקש התובע "לפרוש מהוראה עקב אבדן כושר ההוראה". בדוא"ל מיום 19.12.2016 ציין כי איבד את כושר ההוראה "כתוצאה מהתנהלות מערכת החינוך". התובע ביקש לברר מול גורמים בנתבעת על הפרוצידורה הנדרשת לשם כך (ראו פנייתו בעיניין נספח ט'99).

עיון במכתב זה מעלה בין היתר כי כבר ביום 20.12.2016 נשלחו למשרד הבריאות האישורים הרפואיים הנדרשים ועוד ניתן ללמוד ממכתב זה כי קרן הפנסיה שבה בוטח התובע קבעה שאינו זכאי לקבל פנסיית נכות.

הריני להודיעך כי המנהלת הכללית בתוקף הסמכות שאצל לה שר החינוך, החליטה על סיום שירותך במוסדות החינוך רישמיים ביום 31.8.2017 (הדגשה במקור) לאחר שועדה רפואית מוסמכת קבעה כי ישנה סיבה רפואית מספקת להפסקת שירותך.

מכאן, אנו סבורים כי התימלול שהוגש מהוה ראיה לכך שהתובע לא היתנגד ולא הביע חוסר הסכמה להפחתה בשיעור 50% לתקופה הרלוואנטית לעניינו אלא שטענותיו ותלונותיו היו והנן בגדר ניסיון להגדיל את בסיס השכר לצורך קצבה שהיה עתיד לקבל בשל מצבו הבריאותי.

...

סוף דבר תביעת התובע נדחית.

מעת שתביעתו בסך העולה על 1,175,000 ₪ נדחתה, אנו סבורים כי יש לחייבו בהוצאות של ממש, בסכום אשר ישקף את הטרחה שנגרמה לצד שכנגד, כתוצאה מתביעת סרק זו. במצב דברים רגיל, אנו סבורים כי היינו מחייבים בהוצאות גבוהות ההולמות את סכום התביעה שנדחתה.

יחד עם זאת, בהתחשב במצבו הרפואי של התובע, כפי שנקבע ע"י הועדה המחוזית ומטעמי צנעת הפרט לא יפורט כאן, ובמכלול נסיבות העניין, החלטנו לחייבו בהוצאות סמליות בלבד בסך של 5,000 ₪, אשר ישולמו לנתבעת בתוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. לכל אחד מן הצדדים הזכות לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

בפ"ה (ת"א) 6411-09-16 גיורא ראובני - מועצה מקומית קרני שומרון, מיום 16.12.19, סקר בית הדין את המסגרת הנורמאטיבית לעניין פדיון ימי מחלה על ידי עובדים בכירים, והציג את החוזר המשותף למנכ"ל משרד הפנים ולחשב הכללי באוצר מיום 23.3.93 לפיו "לא יהיה פיצוי בגין ימי מחלה בלתי מנוצלים כמקובל בשירות המדינה אלא רק במקרה והעובד פורש עפ"י חוק שירות המדינה (גמלאות)". בע"ע (ארצי) 65575-09-14 חנניה יפרח נ' מועצה מקומית בני עייש (6.5.18), סקר בית הדין הארצי את מהותה של הזכות לפדיון ימי מחלה: "מקורה של הזכות לפדיון ימי מחלה הוא "בסיכומי הועדה המשותפת בעיניין פיצוי עבור חופשת מחלה שלא נוצלה" מיום 3.11.1980.

סעיף 17 לחוק הגימלאות דן בנושא פרישה מרצון: "עובד רשאי לצאת לקיצבה – (1) לאחר ששירת עשרים וחמש שנים, אם הגיע לגיל הקבוע לגביו, בהתאם לחודש לידתו, בחלק ב' בתוספת השניה; (2) לאחר ששירת עשר שנים, אם הגיע לגיל ששים או אם ועדה רפואית קבעה כי בגלל נכותו אין הוא מסוגל לעבוד בשירות המדינה...". על פי סעיף זה פרישה מרצון תוכל להתקיים בשני מקרים: לאחר 25 שנות עבודה במועצה- לא מיתקיים היות והתובע עבד 22 שנים; או בגיל 60 ולאחר עשר שנות עבודה לפחות- לא מיתקיים בעניינינו היות וביום פיטוריו היה התובע בן 52.

על פי הוראות אוגדן תנאי השרות בעיניין זה, הזכאות מותנית בהצגת אישור של הגף להערכת תאים במשרד החינוך, לעניין עובדים שלמדו תואר בחו"ל. בהליך השימוע בפני הממונה, טען התובע כי התואר השני בהנדסה שלמד בחו"ל מזכה אותו בותק מואץ.

...

סוף דבר על יסוד כל האמור לעיל, התביעה העיקרית מתקבלת בחלקה, ועל המועצה לערוך חישוב של הפרשי הפנסיה, החל מסיום עבודתו של התובע ועד למועד התשלום בפועל, לפי ההוראות בהסכם האישי ובהתאם למשכורת הקובעת ביחס לכל אחת מהתקופות.

כמו כן, התביעה שכנגד מתקבלת בחלקה, ואנו קובעים כי הסכומים הבאים היוו חריגות בשכר: הפרשי שכר משולב בסך 115,134 ₪ תוספת ממלא מקום בסך 147,030 ₪ החזר הוצאות רכב בסך 4,788 ₪ החזר דמי כלכלה בסך 23,555 ₪ שעות כוננות בסך 39,167 ₪.

במצב דברים זה, ישלם התובע הוצאות שכ"ט עו"ד לנתבע בסך 7,000 ₪ והוצאות שכ"ט עו"ד למועצה בסך 7,000 ₪.