פרישה מוקדמת של עורך דין בשירות המדינה

רקע: המערערת, כיום עורכת דין במקצועה, הייתה במועדים הרלוואנטיים להליך אשת חינוך, שהועסקה במשיבה במשך כ-35 שנים כמורה ובתפקידים נוספים (מחנכת כיתה, יועצת, מדריכה) החל מיום 1.9.1975 ועד לפרישתה לגימלאות בפרישה מוקדמת ביום 31.8.2010.

למערערת משולמת גמלה בהתאם להוראות חוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש"ל – 1970 (להלן – חוק הגימלאות).

...

בהחלטה מיום 6.6.2016 בהליך הראשון (שהיא במהותה פסק דין) קבע בית הדין האזורי כי תביעתה של המערערת לסעד הצהרתי בעניין אי הכללת גמול חינוך כיתה במשכורת הקובעת ומקדם משרה הם בגדר ערעור על החלטתו של הממונה על הגמלאות; המועד להגשת ערעור על החלטת הממונה על הגמלאות הוא שישים יום ממועד מתן ההחלטה; משמועד זה חלף, והתביעה הוגשה למעלה מארבע שנים לאחר מתן ההחלטה, דין התביעה להידחות על הסף.

אין בידינו לקבל טענה זו של המערערת.

לאחר בחינת פרוטוקול הדיון והחלטות בית הדין האזורי בעניין מצאנו כי אין לקבל את טענתה הגורפת של המערערת כי נוכח החלטת בית הדין האזורי נמנע ממנה להוכיח את טענותיה שבכתב התביעה בהליך הראשון.

כללו של דבר: לאחר בחינת בקשת רשות הערעור שביקשה המערערת להגיש על החלטות בית הדין האזורי ופרוטוקול הדיון בבית הדין האזורי, הגענו לכלל מסקנה כי צדקה הרשמת בהחלטתה כי לא היה מקום להאריך את המועד להגשתן.

אני מתרשמת כי מצבה הבריאותי ומגבלותיה שרובן ככולן אינן קשורות לתאונה השניה, העובדה שהיא עובדת מדינה ונהנית מפנסיה תקציבית, חלוף השנים בעבודה מאומצת זו והתבגרותה, כל אלו הביאו אותה לכלל מסקנה כי כדאי לפעול לפרישתה המוקדמת.

ההוצאות ושכר טירחת עורך דין לו זכאית התובעת בגין התאונה הראשונה נמוכים מאלו שהיא צריכה לשאת בעקבות דחיית תביעתה לפצוי בגין התאונה השניה.

...

"היא הייתה בצד השני, אחנו שתיים עם מנוף, אני עם מנוף והיא עוזרת, אנחנו ביחד, לא יודעת איך להסביר, אנחנו ביחד עם המנוף, אני בצד אחד והיא מהצד של החולה, או הפוך"[footnoteRef:16] [16: פרו' עמ' 4] במצב דברים זה, ובדומה לדיון לעיל בשאלת האחריות ביחס לתאונה הראשונה, גם כאן אני קובעת כי מחדל הנתבעים להציג ראיות מטעמן מהווה סיוע לעדותה היחידה של התובעת, ודי בכך כדי לקבוע שטענות התובעת בנוגע לרשלנות המעסיק הוכחו, ולו בענין העדר הדרכה מתאימה בעקבות מעבר למחלקת הסיעודי מורכב והשימוש במנוף או בכלל בטיפול בחולה כבד משקל.

אני מתרשמת כי מצבה הבריאותי ומגבלותיה שרובן ככולן אינן קשורות לתאונה השניה, העובדה שהיא עובדת מדינה ונהנית מפנסיה תקציבית, חלוף השנים בעבודה מאומצת זו והתבגרותה, כל אלו הביאו אותה לכלל מסקנה כי כדאי לפעול לפרישתה המוקדמת.

כך או כך התביעה נבלעת בתגמולי המל"ל ולכן התובעת אינה זכאית לכל פיצוי בגין תאונה זו. סוף דבר אני מחייבת את הנתבעת לפצות את התובעת בסך 10,000 ₪ בגין כאב וסבל שנגרמו לה עקב התאונה הראשונה שנמצאה באחריות הנתבעת.

אני דוחה את תביעת התובעת לפיצוי בגין התאונה השניה.

בית משפט המחוזי בירושלים בשבתו כועדה למתן היתרים לפי חוק שירות הציבור (הגבלות לאחר פרישה), התשכ"ט-1969 לפני כבוד השופט אביגדור דורות, יו"ר עו"ד גילי קירשנר, חבר עו"ד מורן שבתי, חבר ו"ע 4738-04-22 10 במאי 2022 המבקשת: הדס פרבר-אלמוגי, עו"ד המשיבה: מדינת ישראל – נציבות שירות המדינה ע"י ב"כ עו"ד אברהם דל החלטה

המבקשת הודיעה בחודש יולי 2021, על כוונתה לצאת לפרישה מוקדמת וביום 31.1.22 פרשה מן השרות הצבורי.

חלוקת כספי התמיכה – בועדה שהעניקה זכויות ישבה עורכת דין מהלישכה המשפטית עליה הייתה המבקשת ממונה באופן ישיר.

...

לאחר שבחנו את נסיבות המקרה, באנו לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה לקיצור תקופת הצינון ולהותירה על שנה ממועד הפרישה.

בסיכום הדברים אנו סבורים, כי יש לקבוע כי על המבקשת תחול תקופת צינון שאורכה כשנה ממועד פרישתה מהשירות הציבורי (31.1.22).

בסופו של יום אנו סבורים כי בקביעתה של תקופת הצינון כפי שנקבעה יש איזון בין השיקולים השונים ונטרול של החשש מפני פגיעה או מראית עין של פגיעה בטוהר המידות ובתדמיתם של השירות הציבורי ושל המדינה בעיני הציבור.

ומשתכרת מפנסיה תקציבית ופנסיית ז אחות במקצועה אשר פרשה לגימלאות , תובעת ה הנתבע עבד כעורך-דין במיגזר הצבורי משנת 1973 , ובהמשך כיהן כ..

. ופרש לפרישה מוקדמת בשנת 14 צבת זקנה , ק יה תקציבית והוא מישתכר מפנס עו"ד עצמאי נתבע עובד כ ה מאז ועד היום והכנסות משרדו.

עוד נטען כי בבעלות הנתבע משרד עורכי דין אשר הניב לנתבע עשרות אלפי שקלים מעיסקאות מקרקעין, וכי התובעת זכאית למחצית הרווח האמור - וקיים חשש כי הנתבע הבריח אותו או כילה אותו על נשים זרות.

נטען כי התביעה הוּלדתה בבצע כסף לשם נישול הנתבע בערוב ימיו מנכסיו, בשל רצון התובעת לעזוב את הארץ לצמיתות ולהתגורר 24 מטעם משרד המשפטים פנסיונר הנתבע נטען כי תם של הצדדים בארה"ב. בסמיכות לב שעבד בשירות הצבורי 42 שנים, בתפקידו האחרון כיהן כ..

לנתבע היו הזדמנויות רבות לחזור בו מהסכמתו למועד הקובע עוד בשלב מוקדם של ההליך.

...

שנפרדו, תשע"ד 2014- נוסף על כך, לאור הכרעתי בתביעה למזונות, מהסכומים בהם יחויב הנתבע בגין חלקה של התובעת בכספי הפנסיה שלו לעבר, יקוזזו תשלומי המונות הזמניים ששילם וישלם הנתבע.

לא יושבו התמונות תשלם התובעת לנתבע מחיצת מערכן הנטען, היינו סך של 175,000 ₪ נכון למועד פסה"ד. התובעת תשלם לנתבע את מחצית שווי כלי הרכב נכון למועד הקרע, על פי מחירון יצחק לוי הרלוונטי.

בתלה"מ 11872-02-18 , התביעה למזונות, מאחר ונזקקות האישה למזונותיה תמה עם קבלת חלקה בכספי הפנסיה, ובשים לב להכנסות התובעת שפורטו לעיל, התביעה למזונות נדחית.

האם התובעת, שהייתה רעייתו של מנחם רון ז"ל (להלן – המנוח) בעת שנפטר, היא בבחינת "שאירה" של המנוח ומשכך זכאית לקיצבת שארים מהנתבעת, או שמא נשללה זכאותה נוכח "פרידה של קבע" מהמנוח בעת הרלבנטית, כהגדרת המונח בחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב] תש"ל 1970 (להלן – חוק הגימלאות).

בנוסף טענה הנתבעת כי המנוח ציין בפני הממונה על הגימלאות כי אינו רוצה לפרוש פרישה מוקדמת ולהוון את כספי הפנסיה שלו, חרף מחלתו המתקדמת, מאחר וחשש שהתובעת תעקל את חשבון הבנק שלו, לאחר שיתקבלו כספי הפנסיה.

ביחס לסעיף 8 להסכם העידה התובעת כי הסעיף נוסח על ידי עורכי דין "ואני לא היה לי חלק בזה" ומכל מקום העידה כי מדובר בהסכם שנחתם לפני שנים ארוכות מאוד ונחתם על ידה בלחץ, במהלך דיון משפטי [עמ' 52 ש' 10-24 ור' גם עדות התובעת ביחס לצורך בהליכים משפטיים שבמסגרתם הוסכם כי תשלם למנוח עבור מחצית מהדירה ברמת גן, על מנת שיכסה את החובות עמ' 57 ש' 3-15.

...

לטעמנו לא הוכח כי המנוח והתובעת נפרדו פרידה של קבע.

מהטעמים המפורטים נקבע כי לא חלה פרידה של קבע בין המנוח לבין התובעת ובהתאם התובעת זכאית לקצבת שארים.

כמפורט לעיל, ובכפוף לאמור ביחס לאופן חישוב הקצבה, התביעה מתקבלת.