המערערים מוסיפים ומפנים לאפשרות לבטח בקרן, לפי התקנון האחיד, "תוספת שכר בלתי מוכרת".
בטרם תבחן טענת המערערים לגופה נקדים ונציג את הקשיים המעשיים שקיבלת הטענה תעורר:
תחולה - הקושי העקרי הוא כי התקנון האחיד חל רק על מי שפרשו לגימלאות מהקרן לאחר כניסת התקנון האחיד לתוקף (1.10.2003) או יפרשו ממנה בעתיד (להלן – הפורשים החדשים).
...
תם אך לא נשלם
בחלק המסכם את עמדת המאסדר הן בבית הדין האזורי והן בהליך הערעור, נכתב כך:
"רכיב הפרמיה הממוצעת שולם לאורך השנים בהתאם להסכמים לבר תקנוניים ... פועל יוצא מעמדתנו הוא כי אין מנוס אלא לראות בניהול חשבון הפרמיה הממוצעת על ידי קג"א כניהול של קופת גמל נפרדת מקרן הפנסיה המנוהלת על ידה ומשכך על קג"א לפנות לרשות שוק ההון בהתאם להוראות הדין בבקשה להסדרת חשבון הפרמיה הממוצעת כקופת גמל, על מנת שבקשה זו תוכל להיבחן על ידי הרשות".
הנה כי כן, כעולה מפסק דיננו ואף מעמדת המאסדר, מזה למעלה מארבעים שנים מנוהלת קרן פנסיה (קרן הפרמיות) שלא כדין, על בסיס הסכמים לבר תקנוניים, בידיעה מלאה של המאסדר, תוך שעניינה של הקרן הלא מאושרת מהווה חלק מהסכם ההבראה (1989), נציג משרד האוצר מעיד בעניינה (עמ' 12 בפסק הדין בעניין הררי) ונערכים בקרן הלא מאושרת באישור המאסדר הסדרים שונים.
בנסיבות העניין, בהן לאגד, לקרן ולמאסדר תרומה משמעותית למצב שנוצר, לא מצאנו לחייב את המערערים בהוצאות ההליך.
סוף דבר – הערעור נדחה, למעט בעילת ניכוי דמי הניהול אשר תוחזר בכפוף לנפסק בסעיף 103 לעיל להכרעת בית הדין האזורי.