פריקה ממשאית כתאונת דרכים

אין חולק כי נכות זו הנה קביעה "על פי דין" ומחייבת לצורך ההליך דנן, ככל שתתקבל טענת התובע כי הוא נפגע בתאונת דרכים המקימה לו עילה לפיצויים מאת הנתבעת.

לכן הנתבעת סבורה שהנפילה לא היתה מהקבינה אלא ממקום אחר, ואפשר שנפל מהארגז של המשאית בזמן פריקה, שאינה מהוה תאונת דרכים.

...

הפסד שכר לעתיד בהיעדר הפסדי השתכרות בפועל מצד אחד, ומאחר ומצאתי כי יש לנכותו הרפואית של התובע משמעות תיפקודית מצד שני, אני קובעת כי הפגיעה בכושר השתכרותו של התובע היא בשיעור מחצית הנכות התפקודית, קרי, בשיערו 7.25% (ר' לעניין זה ע"א 998/91, עמי יפרח נ. אליהו חברה לביטוח בע"מ, [16.02.1994], בפסקה 5).

עם זאת, אני מקבלת את האפשרות שנדרשו הוצאות מסוימות לשם נסיעה לטיפולים שלא ניתן לקבל בגינם החזר מהמל"ל, ומעריכה את הפיצוי בראש נזק זה בסך של 1,000 ₪.

ריכוז סכומי הפיצויים סך הפיצוי המגיע לתובע: הפסד שכר מלא בעבר 35,400 ₪ הפסד שכר לעתיד 170,413 ₪ עזרת הזולת (עבר ועתיד) 30,000 ₪ הוצאות מיוחדות 1,000 ₪ כאב וסבל 23,566 ₪ סה"כ 260,379 ₪ בניכוי: דמי פגיעה 29,783 ₪ מענק נכות 98,949 ₪ יתרה לתשלום 131,647 ₪ סוף דבר אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך כולל של 131,647 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 13% בצירוף מע"מ, ואגרת בית משפט ששולמה.

מאחר שפעולות אלו נעשו בעת שהמשאית עמדה, לא דובר בתאונת דרכים; כך גם נקבע בעיניין 5950/10 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי (2010) (להלן – איילון), כי סגירת דלתות המשאית מהוה חלק מהפריקה והטעינה.

...

לנוכח המסקנה האמורה, על הנתבעת, שהייתה המבטחת של המשאית בעת התאונה, חלה החובה לפצות את התובע בהתאם להוראות חוק הפיצויים.

לטענת התובע, הואיל ונפגע עת נפל מרמפה של המשאית בסיום הפריקה, מדובר בתאונת דרכים שדינה להתברר לפי חוק הפלת"ד. מחמת זהירות ורק לנוכח טענות הנתבעת 3 כי אין מדובר בתאונת דרכים – הוגשה התביעה גם כנגד הנתבעות 1-2 בעילה לפי פקודת הנזיקין, כאשר לטענתו חלים בעניינינו התנאים להיפוך נטל הראיה לפי ס' 41 או ס' 38 לפקודת הנזיקין ועל הנתבעות 1-2 להוכיח כי לא הייתה ביחס לתאונה התרשלות מצידן.

...

בנסיבות אלו, משלא נטען בכתב התביעה לקיומו של מפגע אחר במשאית, ומשהטענה היחידה שכן הועלתה שם התבררה כלא נכונה, הרי שממילא לא יכולה התביעה להוסיף ולהתברר במישור החבות הנזיקית של הנתבעות 1-2 על יסוד גרסה שהתבררה כבלתי נכונה, או על יסוד טענות עובדתיות או משפטיות שלא הועלו בכתבי הטענות.

ברקע הדברים אף אוסיף ואציין כי בשים לב לכך שגרסת התובע התבררה כבלתי נכונה ביחס לנתונים מהותיים המצויים בליבתו של התיק (טענה להטייתה של הרמפה), ובהתחשב בכך שעסקינן בעדותו של בעל דין יחיד בהליך אזרחי, דומני כי די גם בכך בלבד כדי להוביל לדחיית התביעה בנסיבות, ואין לי אלא להפנות לפסק הדין בע"א 765/18 חיון נ' חיון (01.05.2019) )להלן – "עניין חיון"), שם נקבע כי: "סבורני, כי שקרים אלו של בעל דין הנוגעים לעניינים המצויים בליבת המחלוקת – הם לבדם – צריכים היו לשמש בסיס לדחיית תביעתו ללא צורך בניתוח ראיות נוספות. דחיית התביעה בשל שקרים אלו הייתה – ועודנה – תוצאה מתחייבת לנוכח שלושה כללים שעניינם פרוצדורה וראיות...

סיכום לאור כל האמור התביעה נדחית.

בהנמקתו הדגיש השופט המלומד כי התאונה לא ארעה במהלך פריקתה של המשאית, פעולה שהפלת"ד שולל סיווגה כתאונת דרכים, אלא דווקא במהלך ירידתו של המשיב ממנה-פעולה שהיא מסוג הפעולות הנכללות בהגדרת "תאונת דרכים" בפלת"ד. תימוכין לקביעותיו מצא בית המשפט, בין היתר, בפסק הדין ברע"א 418/03, ע"א 826/03, ע"א 8071/03 אוסם תעשיות מזון בע"מ נ' סמדג'ה, פ"ד נט(3) 541 (2004) (להלן: "פרשת אוסם").

...

הפיצוי סביר בהיתחשב בפגיעתו של המשיב ובאמון שרחש לו בית המשפט באשר לעזרה שהושטה לו. סוף דבר 24.

דין הערעור (ע"א 2292/07) להיתקבל בחלקו.

דין הערעור שכנגד (ע"א 2292.1/07), להידחות.

לטענת הנתבעים, התאונה אינה מהווה תאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפלת"ד הואיל וארעה תוך כדי פריקה וטעינה של המשאית, התובע אינו "נפגע" תאונת דרכים כהגדרת מונח זה בחוק הפלת"ד ובכל מקרה לא נפגע עקב השימוש ברכב מנועי והמשאית שימשה זירה לאירוע ולא יותר מכך.

...

לאור כל האמור אני קובעת, כי התאונה נשוא התביעה נכנסת להגדרה המרבה למונח תאונת דרכים בדבר ניצול הכוח המיכני של הרכב ועל כן הינה בגדר תאונת דרכים על פי חוק הפלת"ד והמבטחת חבה באחריות לניזקי התובע בגין תאונה זו. גובה הנזק 53.

לאחר בחינת הראיות אני קובעת, כי התובע לא הוכיח שהפגיעות שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה ובעיקר השבר בצלע עשויות לפגוע בכושר השתכרותו לעתיד.

לסיכום, אני מקבלת את התביעה כמפורט.