פרטים חיוניים בתעודת מחלה

זאת ועוד, התובע שהה בחופשת מחלה, בגין "מצב נפשי" שלא אובחן על ידי רופא מקצועי, והמציא תעודת מחלה שניתנה בדיעבד, כאשר ברי כי התובע בחר לנצל זכויות חוקיות המגיעות לו בחוסר תום לב. עדותו של התובע בעיניין זה מדברת בעד עצמה: "ש. מה אתה אומר על תעודת המחלה שהגשת ב- 12/19.

לדידנו, התחמקותו ממתן פרטים חיוניים ונדרשים על עבודתו, שלא לומר התנצחותו המיותרת עם הנתבעת והעומד בראשה בעניינים אלו, איננה במקומה, וראוי היה שהתובע יספק לנתבעת פרטים שונים על עבודתו ברשות, מקורות ההכנסה, ועוד.

...

לאור כל האמור לעיל, ולאחר שבחנו את טיעוני הצדדים בעניין זה, ונוכח מידת הפגיעה בתובע אל מול התנהלותו, ובשים לב לגובה שכרו, לתקופת העבודה, ולראיות בתיק– החלטנו לקבל את התביעה בחלקה ברכיב זה, באופן שהנתבעת תשלם לתובע פיצוי לא ממוני בגין ההתנכלות הפוליטית וכן בגין עוגמת הנפש, בסך של 40,000 ₪.

סיכום לאור כל האמור לעיל, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים שלהלן: סך של 40,000 ₪ בגין פיצוי לא ממוני, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.8.19 ועד למועד התשלום בפועל.

כאמור, אנו מורים בזאת על השבת סמכויותיו ותפקידיו של התובע בהתאם למכרז אליו התקבל לתפקיד מנהל מחלקת הספורט ביישוב, וזאת תוך 14 יום מיום קבלת פסד הדין.

הצוואה נעדרת פרטים חיוניים רבים: מקום עריכתה וחתימתה, תאריך חתימת העדים ולא צוין כי הצוואה נחתמה בפני העדים.

המנוחה הייתה כשירה ולא סבלה מכל מחלה או מיגבלה רפואית אחרת, אשר מנעה ממנה להבחין בטיב הצוואה, והמסמך הרפואי שנערך ביום בו נחתמה הצוואה (להלן - "המסמך

50 ש' 7 לפרוט' הדיון מיום 12.11.18 שמה של המנוחה כפי שהופיע בצוואה, אינו זהה לשמה כפי שמופיע בתעודת הזהות ובתעודת הפטירה – טענה זו נזנחה בסיכומים.

...

לאור כל אלה, אני קובע כי המנוחה הייתה כשירה לערוך את הצוואה.

על אף שבצוואה השנייה הורישה המנוחה 13.3333% מזכויותיה בדירה למתנגדות, מקבל אני 23 את גרסתו של ע.ק כי הצוואה השנייה נועדה לשקף את הסכם הגירושין ראו: סעיף להסכם הגירושין.

התוצאה היא כי ההתנגדות נדחית והבקשה לצו קיום צוואה מתקבלת.

אדרבא, כעבור דקות ספורות ניכנס לסניף אחר שם גנב 2 בקבוקי וודקה, הסליק אותם במכנסיו ויצא דרך המחסן; ב-4 מקרים נוספים גנב טלפונים ניידים משני מאושפזים בבית החולים, ומשני קרובי מישפחה של מאושפזים אחרים, כשבאחד המקרים נטל יחד עם מכשיר הטלפון 200 ₪ במזומן וכרטיס אשראי בו השתמש בחנות אחת על מנת לרכוש מכנסיים וחולצה בשווי 380 ₪, ובחנות נוספת ניסה לרכוש באמצעותו זוג נעליים, אך משהתבקש להציג תעודת זהות - נימלט מהמקום.

ראה לענין זה ע"פ 8627/14 נתן דבראש דביר נ' מדינת ישראל (14.7.15) – "גניבה ושוד של טלפון סלולארי אינם כגניבה ושוד של כסף או של חפץ אחר. הסמארטפון הפך זה מכבר לידידו הטוב של האדם. דומה כי לא תהא זו הפרזה לומר כי בטלפון הסלולארי טמון סיפור חייו של האדם בהאידנא, באשר אצורים בתוכו רגעים וזיכרונות משמעותיים מחייו של אדם, לצד מידע ופרטים חיוניים לתפקודו היומיומי – תמונות של עצמו ושל יקיריו, כתובות ומספרי טלפון של קרובים ומכרים, יומן, פתקי תזכורות ולוח שנה, ועוד... לא ניתן להיתכחש למעמד שתפס הסמארטפון בחיי חלקים נכבדים בציבור. כאמור, הסמארטפון משמש גם כמחשב, גם כמצלמה, גם כטלפון ועוד פונקציות רבות, בגינם נתפס המכשיר בעיני רבים ל"צנור" אל העולם שבחוץ, ואף לפלטפורמה באמצעותה אנשים מנהלים מערכות יחסים חברתיות.

...

אני מורה על הפעלת עונש המאסר על תנאי בן ה-9 חודשים מתיק פ"ל 11728-03-18 במצטבר לעונש המאסר שהוטל בס"ק א' לעיל.

אני מורה על הפעלת עונש הפסילה על תנאי בת ה-3 חודשים התלוי ועומד נגד הנאשם מתיק פ"ל 11728-03-18 במצטבר לעונש הפסילה בס"ק ה' לעיל.

אני מחייב את הנאשם לשלם פיצויים לכל אחד מן המתלוננים, כמפורט להלן – ת"פ 35771-08-18 מוחמד אוסמן (ע"ת 4, אישום 1) – 2,500 ₪.

התעודות הרפואיות מבית החולים, וכן התמונות המתעדות את המתלונן בבית החולים, מצביעות על שני פצעי דקירה טריים, האחד באזור בית השחי השמאלי, והשני במותן השמאלית בגובה הלב.

תמוה מאד שפרט כה מרכזי וחיוני להגנתו של המשיב, כמו אחיזתם של המתלונן ואיצר במגרפה בעלת שלושה להבים והכאתם את המשיב באמצעותה, נעלם לחלוטין מהודעתו הראשונה.

...

"אף בכך", הוסיף בית המשפט העליון, "אין כדי להביא למסקנה שונה בכל הנוגע לצורך במעצר, בשל המסוכנות הרבה הנשקפת מהמשיב ואנשים כמותו". טענת ההתגוננות העצמית הועלתה כהסבר לדקירה גם על ידי העורר בבש"פ 7397/05 אביכזר נ' מדינת ישראל (החלטה מיום 21.8.05, טרם פורסמה).

אם כל המתואר לעיל – ובכלל זה עונש מאסר מותנה בגין תקיפת שכן – לא הצליחו לגרום למשיב לשלוט בעצמו, הרי המסקנה החד-משמעית המתקבלת מן הפסיקה שהוצגה לעיל, הנה שלא ניתן לסמוך על המצאותו של המשיב במעצר בית ולא ניתן לומר כי יהיה באמצעי זה כדי להציב בפניו מחסום מספיק מפני ביצוע מעשי תקיפה וחבלה דומים.

מטעמים אלה החלטתי להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים בתיק העיקרי.

הגב' בן חמו העידה כי ממועד התאונה התובע "עובד חצי משרה לפי יכולת. יש פעמים שהוא עובד יותר ויש ימים שקצת פחות". הקף העבודה הוא לפי היכולת ובהתאם לתעודות מחלה ואי כושר מחמת התאונה בהפניה גם לתיק האישי באישורים תקופתיים מהמרפאה האורתופדית (למשך חצי שנה וחידושם מעת לעת) לעבודה בחצי משרה.

לא היה שינוי בתפקידו של התובע כמנהל מח' הרנטגן ממועד התאונה ועד היום, פרט לכך שניתן לו סיוע של עוזר טכני, ושכרו האמיר ב-50% במרוצת אותן השנים (שכר שנתי ברוטו של כ-700,000 ₪ בשנת 2016 (לפני התאונה) ושכר שנתי בסך של כ-1.5 מיליון ₪ בשנת 2018.

בית החולים, נהג בגמישות עם התובע כבר בתקופת לימודי המשפטים ביציאה ללימודים "חלק על חשבון הדסה שחלק מיזה היה על חשבון ימי חופשה" ובמתן אפשרות לעבודה במשמרת שנייה בתקופת ההיתמחות מבלי לצמצם את המשרה (עמ' 17) בדומה למנהגו כלפיו לאחר התאונה בעבודה גמישה כאמור בהיותו מוערך וחיוני למערכת.

...

לפיכך ובהתחשב בנכות בשיעור של 10% בכף הרגל, עליה אין חולק, אני קובעת כי הנכות הרפואית האורתופדית המשוקללת כתוצאה מהתאונה היא בשיעור של 37%.

נוכח ניצול ימי המחלה ושיעור ההיעדרויות של התובע מהעבודה עקב התאונה אני קובעת פיצוי עבור הפסדי עבר בגובה המענק שנמנע מהתובע לקבלו בסך של 218,000 ₪.

הטענה של הנתבעת לצמצום היקף העבודה של התובע בבית החולים שלא מחמת התאונה כי אם כהמשך לצמצום משרתו עקב התמחות לא הוכחה ודינה להידחות.

הנתבעת תשלם לתובע את התשלומים תוך 30 יום.