פרוטוקולים של ועדות לעיון הציבור נוהל

בעקבות זאת, ולצורך הגשת ערר על החלטת וועדת הקבלה, על פי הנוהל, פנה העותר, ביום 1.9.15, לגב' בינה מוכיח, מנהלת היריד (להלן: גב' בינה מוכיח או מנהלת היריד), ובקש לקבל פרוטוקולים של ועדות הקבלה בעיניינן של ארבע אומניות אחרות (מכתבו צורף כנספח 4 לעתירה).

במכתב מלין ועד העמותה על היתנהלות בלתי הולמת מצד העותר העושה ככל יכולתו "לזרוע פחד בקרב אומני המדרחוב וליצור דה לגיטימציה של ועדת הקבלה". במכתב מתאר הוועד כי העותר כתב מכתב למנהלת היריד בעיניינה של אטי גוטגולד, בו ציין כי בידו הקלטה ממנה עולה כי מקור המוצרים של אותה אומנית שונה מזה עליו עמדה מנהלת היריד בפרוטוקול שנימסר לעיונו.

על פי החלטת הוועדה העותר פעל בנגוד לסעיף 14.12 לנוהל (שהנו גם חלק מתנאי היתר ההישתתפות ביריד) ולפיו: "האמן נידרש להופעה ולהתנהגות ראויים ומקובלים במתחמים צבוריים-כלפי הציבור המבקר ביריד, האמנים העמיתים וכלפי הנהלת המדרחוב." (החלטת ועדת המשמעת בעיניינו של העותר מיום 30.12.15 צורפה כנספח א' לעתירה).

...

אמנם גם אם הנהלת היריד מפרה את הוראות הנוהל, אין בכך כדי להשליך באופן ישיר על מעשיו והתנהלותו של העותר, עם זאת, כיון שמדובר ברשות ציבורית, אני סבורה כי יש לדרוש מעובדי הרשות ומי מטעמה, כי יקפידו על קיום הנוהל ככתבו וכלשונו.

סוף דבר בדיון ובהחלטת וועדת המשמעת בעניינו של העותר נפלו מספר פגמים.

בנוסף, הוועדה לא טרחה להתייחס לטענות העותר כפי שהועלו על ידו בכתב ובעל פה. מדובר בפגמים מהותיים הפוגעים בזכות השימוע של העותר ועל כן אני מורה על ביטול החלטת וועדת הערר.

העתירה העותרת, גב' הילה גולדנברג, הגישה עתירה מינהלית (מתוקנת) נגד משרד הבינוי והשיכון בה היא ביקשה לבטל החלטות של הועדה הציבורית מטעם המשיב מיום 20.4.21 שדחתה את בקשתה להכיר בה כזכאית לדירה בשכירות בשיכון הצבורי ודחתה גם בקשתה להגדלת סיוע בשכר דירה עד להקצבת דיור קבוע.

בסיכומו של דבר, הבקשה נדחתה: [ה]"סיבה לאי זכאות לפי נוהל אין בהכנסתה מרכיב של השלמת הכנסה במשך 12 חודשים אחרונים ברצף." (עמ' 5 לפרוטוקול) ביום 20.4.21 נדונו ערעורי העותרת על החלטות הועדות, הן לעניין הגדלת הסיוע לשכר-דירה והן לעניין זכאותה לדיור צבורי - ונדחו.

עיון בפרוטוקול הדיון מעלה כי נתוניה של העותרת הובאו בפני הועדה ונשקלו, והובאו גם המסמכים מהדיונים הקודמים שהתקיימו בעיניינה.

...

צויין בפרט ביצוע מבחן ההכנסה שבוצע והמסקנה שהעותרת לא תפגע כלכלית ממעבר מדמי מזונות מהביטוח הלאומי לגמלת הבטחת הכנסה.

בנסיבות העניין הנני קובע כי העותרת לא הרימה את הנטל הדרוש כדי לבסס את הטענה.

מכל האמור, הגעתי למסקנה כי יש לדחות את העתירה.

ביום 23.7.2019 שיגר ראש המועצה "תשובת ביניים" לעותרת, בה הודיע כי עליה לפנות למנהל אגף כוח אדם ברשויות המקומיות בכדי לאשר לה עיון בפרוטוקול ועדת הבחינה שבחרה במבקר הפנים.

בהמשך, במכתבו מיום 24.7.2019 היתנגד היועץ המשפטי של המועצה להמציא לעותרת את המידע המבוקש, כיוון שלטענתו מדובר במסמכים חיסויים על-פי דין, והפנה את העותרת לצוו המועצות המקומיות (נוהל קבלת עובדים לעבודה), התשל"ז-1977 (להלן: "הצוו").

העותרת הוסיפה, כי סעיף 248 לפקודת העיריות [נוסח חדש], החל על המשיבה מכוח סעיף 113 לפקודת המועצות המקומיות [נוסח חדש], מחייב את המשיבה לפרסם באתר האנטרנט שלה פרוטוקולים של ישיבות המועצה אשר היתקיימו בדלתיים פתוחות, לרבות פרוטוקול הישיבה בה אושר מינוי המבקר, אך על- פי בדיקה שערכה העותרת, המועצה אינה מפעילה אתר אינטרנט.

"ראש מינהל השרות" מוגדר בסעיף 1 לצוו: "ראש מינהל השרות כמשמעותו בצו המועצות המקומיות (שירות העובדים), תשכ"ב-1962". סעיף 2 לצוו המועצות המקומיות (שירות העובדים) שכותרתו "ראש מינהל השרות" קובע, כי: "השר (שר הפנים – ש.א.) ימנה ראש מינהל שירות העובדים ברשויות המקומיות (להלן - ראש מינהל השרות) והודעה על המינוי תפורסם ברשומות". · סעיף 6 לתוספת הרביעית לצוו המועצות המקומיות, שכותרתו "שמירת סודיות" קובע כי: "לא ימסור אדם שום ידיעה שהגיעה לידו בתוקף תפקידו בענין מיכרז העומד להתפרסם או שפורסם, או בענין מהלך הדיונים בועדה והחלטתה, אלא לאדם שהוסמך כדין לקבל אותה ידיעה, ובדרך שנקבעה בתוספת זו". · סעיף 20 לחוק חופש המידע, שכותרתו "שמירת דינים", קובע כי: "אין בהוראות חוק זה כדי לגרוע מתוקפו של חיקוק המחייב, המתיר, האוסר או המסדיר באופן אחר גילוי או מסירה של מידע שבידי רשות ציבורית". מכל המקובץ לעיל עולה, כי בעוד שעניינו ותכליתו של סעיף 6 לתוספת הרביעית הוא לאסור על עובד ציבור למסור מידע שמגיע אליו בתוקף תפקידו למי שאינו מוסמך לקבלו (כפי שנקבע בעיניין בריגע), סעיף 81 לצוו נועד להסדיר את אופן מסירת מידע ספציפי הנוגע למכרז (דיוני ועדת הבחינה, מסמכיה ומסקנותיה) שבידי רשות ציבורית, ואין מטרתו לשלול אפשרות לעיין בו. הוראת סודיות דיונים שבסעיף 81 לצוו אינה מוחלטת.

...

לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את העתירה באופן חלקי, ומורה כלהלן: אני מורה למשיבים להעביר לעותרת בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק דין זה את המידע המבוקש בסעיפים א', ב', ה' ו- ו' לסעיף הפותח את העתירה, לפי הפירוט הבא: · שם המועמד שנבחר לתפקיד מבקר פנים של המועצה.

אני דוחה את בקשת העותרת לקבלת עותק מפרוטוקול ועדת הבחינה שבחרה במועמד לתפקיד (פריט ג' לסעיף הפותח את העתירה).

אני מורה למשיב 1 לבחון את בקשת העותרת לקבלת עותק מן ההצעות והמסמכים (לרבות כל הנספחים) שהגישו המועמד שזכה בתפקיד וכשיר שני זוכה, ככל שנבחר אחד כזה (פריט ד' לסעיף הפותח את העתירה), כפי האמור בפיסקה 20 לעיל.

לגבי היתרי עיון כלליים לפי תקנה 5 לתקנות העיון נקבע בהוראות נוהל של מנהל בתי המשפט כי החלטה בבקשה להיתר עיון כללי, תנתן בידי מנהל בתי המשפט או מי שהוא הסמיכו לכך, וכי עיון בתיקים יכול להעשות באופן ממוחשב או בדרך של עיון בתיק הפיזי, "בהתאם להוראות ההיתר ונסיבות העניין" (הוראת נוהל של מנהל בתי המשפט 08-20 "נוהל היתר כללי לעיון בתיקי בית המשפט" (1.10.2010), סע' 9 ו-13).

נציגי החברה טענו כי יש דברים שהם מידע הפתוח לעיון הציבור "אין בו סודיות. ורק מפני שהעבירו אותו מצורה אחת לצורה אחרת, למאגר מידע, אין שום סיבה להפוך אותו למידע סודי לשמור עליו כאילו איננו מידע גלוי לכל" (פרוטוקול מס' 199 של ועדת החוקה, חוק ומשפט, הכנסת השלוש עשרה, עמ' 11 (13.6.1994) ("פרוטוקול 199")).

...

יוער כי מסקנה זו, העולה מלשונה של הוראת החוק, אינה נסתרת מתוך ההיסטוריה החקיקתית.

מהטעמים שתוארו לעיל ובהינתן הדרך שבה נוהל ההליך, באתי לכלל מסקנה כי לא אוכל לעשות זאת וכי לא יהיה די בהשלמת טיעון או במהלך מוגבל אחר.

כך אמר בעניין זה יו"ר הוועדה, חה"כ צוקר, כאשר הצעת החוק עלתה בסופו של דבר לקריאה שנייה ושלישית (והתקבלה ללא הסתייגויות): "בהצעת החוק הממשלתית שקיבלנו לוועדה ההגנה היתה בדרך של רישום, היינו, חובת רישום על כל מאגר מידע, ואנחנו החלטנו ללכת בדרך אחרת. המרנו את חובת הרישום בחובת פיקוח. לא עוד רישום של כל מאגר מידע. בדקנו את המצב באירופה ובארצות-הברית... והתברר לנו שהדרך לפיקוח היא לא בהכרח רישום. הדרך לבקרה איננה בהכרח רישום, אלא פיקוח, ואנחנו צמצמנו את חובת הרישום... ולעומת זאת נתנו כלים יותר משמעותיים. אני לא יודע אם הם משמעותיים דיים, אבל הם הרבה יותר משמעותיים מאשר כיום מבחינת המפקח על מאגרי המידע, מבחינת רשם מאגרי מידע, ואני מקווה שכלי הפיקוח האלה יהיו יעילים יותר מאשר דרישה פורמליסטית לרישום בלבד, שמאחוריו אין שום פיקוח." דברי הכנסת 12.3.1996 עמ' 5227 (ההדגשה הוספה – ת.א).

עקרונות אלה מעוגנים גם בחוזר מנכ"ל משרד הפנים 4/2006 "חוזר מנכ"ל מיוחד לנושא – נוהל תמיכות במוסדות ציבור על ידי הרשויות המקומיות" (2006) (להלן: החוזר) שלפיו בקשות לתמיכה תידונה על ידי ועדת התמיכות ברשות המקומית, לפי תבחינים שוויוניים שייקבעו מראש ושיתחשבו בצרכי האוכלוסייה ברשות המקומית ובצורך במתן שירותים לכל חלקי האוכלוסייה.

קבוצת מכבי וקבוצת הפועל משחקות שתיהן באותה הליגה, כאשר בפרוטוקול הדיון של ועדת התמיכות מיום 25.5.2021 לא נטען כי קיימים הבדלים כלשהם שנוגעים לאיכות העמותות או להקף פעילותן.

אשר לטענתה של מכבי שלפיה בשנים קודמות קיבלה קבוצת הפועל תמיכות בסכומים גבוהים מאלו שקבלה היא, כאשר באותן השנים לא טענה קבוצת הפועל כי יש להשוות בין הקף התמיכות שניתן לעמותות – עיון בפרוטוקול ועדת התמיכות משנת 2019 (נספח 8 לכתב העירעור מטעם הערייה) מעלה כי באותה השנה אכן קיבלה קבוצת הפועל תמיכה כספית גבוהה מזו שקבלה קבוצת מכבי; אולם בשונה מן המקרה דנן, באותה השנה שיחקה קבוצת הפועל בליגה ב' בעוד שקבוצת מכבי שיחקה בליגה ג'.

...

במסגרת דוקטרינת התוצאה היחסית אנו מורים כי בשלב זה התמיכה שניתנה בפועל לא תוחזר למשך 90 ימים נוספים מיום מתן פסק הדין על מנת לאפשר למועצת העירייה לקבל החלטה חדשה בתוך פרק זמן זה. בנסיבות אלו מתייתר הדיון בטענות נוספות שהעלתה העירייה בהתייחס לסעד שניתן.

סוף דבר מועצת עיריית טירת הכרמל אימצה את המלצת ועדת התמיכות וקבעה כי התמיכה הכספית שתעניק לקבוצת מכבי תהיה גבוהה מזו שתעניק לקבוצת הפועל, הגם שלא הצביעה על שוני רלוונטי בין העמותות.

לצד זאת, סבורני כי נוכח שיקול הדעת שנתון למועצת הרשות בהחלטות מסוג זה, יש לקבל את הערעור באופן חלקי כך שההחלטה תבוטל והסוגיה תוחזר לרשות המוסמכת על מנת שזו תקבל החלטה חדשה ושוויונית בהתאם לתבחינים שקבעה.

בנסיבות העניין, נוכח הפגם שנפל בהחלטת העירייה מחד גיסא, ומשמצאנו לקבל את הערעורים באופן חלקי מאידך גיסא, אציע לחבריי כי העירייה תישא בהוצאות קבוצת הפועל על הצד הנמוך בסך 7,500 ש"ח. המשנה לנשיאה השופט ד' מינץ: אני מסכים.