פסק דינו של בית הדין קמא
בית הדין קמא פסק כי נפלו מספר פגמים בהליך השימוע הבאים לידי ביטוי בכך שמכתב הזימון לשימוע נשלח יום לפני עריכתו; נימוקי המכתב היו לקוניים ולא מפורטים ("אי התאמה לדרישות התפקיד ויחסי עובד מנהל"); מעיון בפרוטוקול השימוע עולה כי נדונו במהלכו נימוקים שזכרם לא בא במכתב הזימון לשימוע (כגון, אי הסכמה לחתום על חוזה העבודה החדש, חוסר אמון הדדי עם מנהל המחוז, אי הסכמה ליטול חלק במטלות נלוות כגון חונכות בקורס מפקחים ויצירת דמורליזציה בקרב מפקחים במחוז); תצהירו של מר בצרי כלל נימוקים נוספים שלא אוזכרו בזימון לשימוע, פרוטוקול השימוע או תצהירו של מר אלקיים; עוד ציין בית הדין האיזורי כי "ההחלטה על השימוע היתה ידועה מראש מבלי שלמעשה היה בירור אמיתי בנוגע לטענות שנטענו וכי מר אסייג כלל לא היה חלק מהשימוע והליך השימוע נוהל על ידי שני המשתתפים האחרים". כמו כן, ציין בית הדין האיזורי כי לא שוכנע שיש לקבל את גרסת החברה כי הסיבה להפסקת העסקתו של העובד נעוצה בסירובו לחתום על הסכם העסקה חדש, שכן נושא זה עלה בדצמבר 2008 והזימון לשימוע היה במאי 2009.
הפצוי בגין נזק שאינו ממוני נועד לפצות את העובד על הפגיעה בכבודו ועוגמת הנפש שנגרמה לו. בעיניין פלוני הודגש כי "עגמת הנפש היא סוג של נזק לא ממוני, שככלל אין מניעה לפסוק עבורו פיצוי וזאת במקרים המתאימים, כגון פגיעה בזכויות חוקתיות, ובכלל זה פיטורים על רקע של הפליה, או במקרה של פיטורים בהליך לקוי". פיטורים על יסוד עילה שחל איסור לפטר בגינה (כגון, הפליה אסורה, מימוש זכות חוקתית או חוקית, עקב חשיפת שחיתות, הפרת חובת תום הלב המוטלת על המעסיק לאורך יחסי העבודה לרבות בסיומם, ועוד) – הנם פיטורים שלא כדין, המזכים בפצוי בגין נזק בלתי ממוני, ואף משפיעים על שיעורו.
אמנם, בפועל נוכח השתלשלות העניינים שפורטה – לרבות השיחות בחודשים שקדמו לפיטורים והמייל ששלח בעקבות הזימון לשימוע בו העלה בקשות לענין זהות ההרכב בפניו ייערך השימוע מבלי להלין על העדרם של נימוקים מפורטים או עתוי עריכתו - חל פיחות בהשלכותיו של פגם זה. למקרא פרוטוקול השימוע עולה כי העובד היה ערוך לקראתו והשמיע את טענותיו באופן ברור.
...
מסקנת בית הדין האזורי מניתוח זה היתה כדלקמן (פיסקה 21):
"אשר על כן אין לנו אלא להסיק כי פיטוריו של התובע נעשו שלא כדין וכי הנימוקים השונים והמגוונים ואף לעיתים הסותרים בגינם טענה הנתבעת כי פוטר התובע, אינם הנימוקים האמיתיים בגינם פוטר וכי פיטוריו היו קשורים לנימוקים שאינם גלויים ואכן קשורים להתנהלות התובע בכל הנוגע לפרשיות עליהם הצהיר לרבות בפרשת הבקדייטינג והתייחסות התובע בנדון לרבות נגד עובדים בכירים ממנו במערכת, שהיו אף הממונים עליו בצורה זו או אחרת".
ובהמשך פסק הדין נאמר כך (סעיף 26):
"אשר על כן אנו סבורים כי חלו פגמים בכל הליך הפסקת העסקתו של התובע, ופיטוריו נעשו שלא כדין, השימוע לא נעשה באופן ראוי, לא ניתנה לתובע שהות להיערך לשימוע זה ולא עדכנו אותו כי הוא יכול להביא עו"ד מטעמו. הנימוקים הרבים והשונים מעלים כי הנימוקים האמיתיים לא הובאו בפניו של התובע עובר לשימוע ומשכך כלל לא יכול היה להתייחס אליהם. פיטוריו נעשו לאלתר מבלי שיכול היה להיפרד מהסוכנים עימם עבד. כמו כן אנו סבורים כי פיטוריו הוכתמו גם בשיקולים זרים הקשורים לאופן בו התבטא בכל הנוגע לפרשיות שנחשפו בנתבעת, לרבות כנגד הממונים עליו".
החברה חויבה איפוא בתשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך 288,258 ₪, כשתשלום זה היווה מכפלת גובה שכרו החודשי של העובד (48,043 ₪) בששה חודשים.
בית הדין האזורי קבע כי אשר לטענה בדבר זיוף פוליסות כי "התובע לא הציג כל תלונה רשמית שהגיש בנידון ולא הבהיר על איזה פוליסה אחרת מדובר ומשכך אין אנו סבורים כי התובע הרים את הנטל להוכיח כי הגיש תלונה וכן נושא זה לא עלה על ידי התובע בכל תהליך הפסקת עבודתו ומשכך גם לא הוכח הקשר הסיבתי הנדרש" (סעיף 35).
לאור מכלול זה נאמר בפסק הדין "יש רק לתמוה מדוע בפגישה זו בזמן אמת לא טען התובע כי הוציא מייל בעבר על התנגדותו לכך. משכך אין אנו מקבלים את טענתו של התובע כי התנגד בזמן אמת למייל שהודיע לו על שינוי העמלה ובכך יש לראות בהתנהגות התובע מזמן אמת כהסכמה להפחתת העמלה בנוגע לסוכנות לנדאו". מנגד, קיבל בית הדין את גרסת החברה תוך מתן אמון בעדותו של מר אלקיים בנקודה זו, אשר עלתה בקנה אחד עם תצהירו של מר בצרי.
נוכח מארג ראייתי זה לא מצאנו מקום להתערב במסקנתו של בית הדין האזורי, המבוססת בחומר הראיות ובהתרשמותו מן העדויות.
דין הערעור בהיבט זה להידחות מטעמיו של בית הדין האזורי.
סוף דבר
52.
