פרוטוקול ועדה רפואית לא משקף את שהתרחש בוועדה

לא ניתן להבין מפרוטוקול הועדה מהן השאלות שהופנו למערער ומהן תשובות המערער לשאלות אלו, כך שהפרוטוקול לא משקף את מה שהתרחש בפני הועדה בפועל.

מעיון בפרוטוקול ההחלטה עולה, כי הועדה פעלה בהתאם להוראות פסק הדין המחזיר עת עיינה באישור ההחמרה והבהירה, כי "עניין קיומם של מיתרים מעט מעובים וקיומו של מפתח קטן בין המיתרים אין בו בכדי לשנות את שיעור הנכות, הוא מסביר את קיומה של צרידות אך לא את שיעורה". מדובר בקביעה רפואית מובהקת הנמצאת במסגרת שיקול דעתה הבלעדי של הועדה, הנופלת במיתחם הסבירות ומאפשרת היתחקות אחר הלך מחשבת הועדה.

...

מנגד, טען ב"כ המשיב, כי דין הערעור להידחות בהעדר הצבעה על פגם משפטי בהחלטת הוועדה ומנימוקים נוספים אלה: הוועדה פעלה בהתאם להוראות פסק הדין המחזיר ככתבן וכלשונן.

אין לקבל עמדת המערער לפיה התייחסות הוועדה למכתבו של ד"ר דנינו עומדת בניגוד להוראות פסק הדין שכן אין כל הוראה המצמצמת את שיקול דעת הוועדה בהקשר זה, וכן לא ברורה טענת המערער בדבר אי פירוט שאלות שהופנו למערער על ידי הוועדה, ואף לא ברור כיצד גובשה המסקנה לפיה הוצגו למערער שאלות.

לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה וכן במכלול החומר המונח לפני ושקלתי את טענות הצדדים בכתבי הטענות ובדיון, מצאתי, כי דין הערעור להידחות, כפי שיפורט להלן.

סוף דבר על יסוד כל האמור – הערעור נדחה.

ביום 28.12.21 היתכנסה הועדה, שמעה את תלונות המערער ורשמה אותן: "לא נוהג כל כך, נוהג קצת. בבית הולך עם מקל, יש לבית 40 מדרגות. אני יורד פעם אחת ביום. לא מריח, לא נושם, יש לי יובש, כל הזמן. לא מתלבש לבד, לא יכול להרים את היד עד הסוף. לא יכול מכנסיים. מביאים לי קערה לשטוף את הפנים, יש דוש במקלחת עם כיסא, יש כאבים בצד, מחזיק את הגב, אוכל לבד, יכול קצת לרחוץ מקדימה, אוכל על כיסא גבוה, אישתי מביאה לי תרופות, לא מכיר את התרופות, יש לי רופא כאבים, ישן עד 13 בצהריים, נוסע קצת הולך לקופת חולים". תחת "מימצאי הבדיקה הרפואית " (סעיף 6 לפרוטוקול) ציינה הועדה: "בן 55 סובל מכאבי גב תחתון ועליון, כאבי פרקים אסטמה, נוירופתיה, חוסר ריח, דום נשימה בלילה משתמש במכשיר סיפאפ". בבדיקת פעולות היום יום - ADL - קבעה הועדה: "ניידות בתוך הבית:עצמאי-0 נק': בבדיקה-קם, הלך וישב בכוחות עצמו. לדבריו נוהג באופן עצמאי מרחקים קצרים ובעיקר למרפאות. הלבשה: עצמאי-0: בבדיקה מסוגל ללבוש ולפשוט פלג גוף עליון ותחתון+ נעליים וגרביים, לא זקוק לעזרת אדם אחר. רחצה: סיוע קל-4: זקוק לעזרה בהכנת תנאי רחצה, כניסה לאמבטיה, הדרכה, דרבון קל. אכילה: עצמאי-0: אוכל ושותה בכוחות עצמו. לא זקוק כלל לעזרת אדם אחר. הגיינה אישית: עצמאי-0: שולט על הסוגרים, עצמאי במעברים, שומר על הגיינה בכוחות עצמו, לא זקוק לעזרת אדם אחר". סה"כ נקוד ADL: 4"

לטענתו פרוטוקול הדיון לא משקף את שהתרחש בועדה: לגבי הלבשה, המערער לא הדגים הלבשה והפשטה של בגדי פלג הגוף העליון וכן לא הדגים נעילת נעליים, וכך לא נוכחה לדעת כי הוא זקוק לסיוע רב בהלבשה.

...

אולם, ליקוייו הרפואיים כפי שנקבעו בוועדה לא כללו ליקוי זה. כמו כן, בבדיקת הוועדה עלה כי מסוגל לבצע באופן עצמאי את כל פעולות ההלבשה- כך שאין בידי לקבל טענה זו. גם טענתו לפיה העדר חוש הריח פוגע בעצמאותו - הינה טענה רפואית גרידא שאין לבית הדין הסמכות להתערב בה. מכל מקום דומה שאין מדובר בליקוי שמצדיק מטיבו קצבת שירותים מיוחדים.

אם כך- על יסוד כל האמור ובהעדר טעות משפטית בהחלטת הוועדה – הערעור נדחה.

טענות המערער באשר לאופן עריכת הבדיקה, משך הבדיקה והרישום בפרוטוקול, אינן נכונות, שכן הפרוטוקול משקף נאמנה את שהתרחש בועדה.

בנסיבות אלו ומאחר ובית הדין מתרשם כי הועדה נעולה בדעתה ועל מנת לתת למערער את יומו, יש מקום להחזיר את עניינו של המערער לועדה בהרכב אחר, אשר בפניה לא יובאו הפרוטוקולים של הועדות לעררים הקודמות, כך גם פסק דין זה. בית הדין מצפה כי הועדה בהרכבה החדש תעיין במכלול החומר הרפואי, תערוך למערער בדיקה קלינית ותקבע את ממצאיה בהתאם.

...

המשיב בתגובה, טען כי דין הערעור להידחות מאחר ולא נפלה טעות משפטית כלשהי בהחלטת הוועדה.

על כן ובהיעדר כל טעות משפטית, יש לדחות את הערעור.

לכל האמור לעיל, יש להוסיף כי הוועדה ציינה בממצאיה: "הממצאים ללא דינמיקה משמעותית מבדיקה קודמת..". לא ברור לאיזה בדיקה קודמת הוועדה מתייחסת, שכן על פי ההסכמות בהליך הקודם, בפני הוועדה לא אמורים להיות מונחים פרוטוקולים של וועדות רפואיות לעררים שהתכנסו בעניינו של המערער.

בכתב התשובה מטעם המוסד נטען כי טענות המבקש ביחס לבדיקתו ולרישום הפרוטוקול אינן מבוססות ועומדות בנגוד לחתימת המבקש על ההצהרה בסעיף 4 לפרוטוקול; כי ביחס לרישום הפרוטוקול עומדת חזקת התקינות המנהלית; כי טענות המבקש ביחס למידת העזרה לה הוא נזקק מכוונות כנגד שיקול דעתה המקצועי-רפואי של הועדה; כי לא נפל פגם בהרכב הועדה וכי אין לסטות מהכלל לפיו דרך המלך היא השבת הדיון לאותו הרכב.

המבקש סבור כי במקרה דנן לא חלה חזקת התקינות, וכי הפרוטוקול אינו משקף את אשר היתרחש בועדה.

...

ביחס לתפקודו של המבקש, ציין בא-כוחו כי "התפקוד לא אפשרי, עזרה בהלבשה, עזרה ברחצה, קושי ללכת כי נופל. מספר אירועי נפילה. אשתו משגיחה עליו בהליכה אחרת נופל. עזרה תמידית באכילה וברחצה, יושב כל היום על כורסה, לא מסוגל לקחת תרופות, נמצא בטיטול ולא שולט על סוגרים". בא-כוחו של המבקש טען כי למבקש דרושה השגחה במשך 24 שעות ביממה ושאשתו של המבקש צריכה להיות עמו כל הזמן, מכיוון שהמבקש "לא מתנייד בכלל, לא מצליח להתרומם להליכון, עזרה בקימה". אשתו של המבקש הוסיפה את הדברים הבאים: "אני מלבישה אותו. הוא נמצא בטיטול לא שולט בכלל על השתן וצואה, ויושב על כסא רחצה ואני רוחצת אותו. אוכל מוכן לאכילה, מפיל ומרייר המון. אוכל סנדוויץ', נחנק מכריך, שותה עם קשית. לא מפעיל מכשירים. אני דואגת שישתה תרופות... הוא בוהה בטלוויזיה...". ממצאי הבדיקה הרפואית תוארו בפרוטוקול כך: "יש מחלה לבבית וליקויים אורטופדיים, עבר דום לב". הוועדה בחנה את רמת התלות של המבקש בזולת בפעולות היום-יום (מבחן ADL) והגיעה למסקנה כי הניקוד הכולל של מבחן ה-ADL בעניינו של המבקש הוא 40 נקודות, לפי הפירוט הבא: ניידות בתוך הבית: "נכנס לחדר ועדה ישוב על כסא גלגלים. בתוך ביתו נייד בעזרת הליכון ותמיכת אשתו". נקבע כי המבקש "זקוק לסיוע במידה רבה" בתחום זה (8 נקודות).

לבסוף החליטה הוועדה לדחות את הערר: "הנכה נמצא תלוי בזולת בעזרה רבה בכל הפעולות ברוב שעות היממה. הערעור נדחה". על החלטת הוועדה הגיש המבקש ערעור לבית הדין האזורי, במסגרתו טען כי הוועדה הותירה את שיעור גמלת השירותים המיוחדים ללא שינוי, וזאת למרות שמצבו הפיזי, הקוגניטיבי והנפשי של המבקש הוחמר עקב נפילתו בחודש יולי 2021 והניתוח שעבר כתוצאה ממנה.

לנוכח כלל האמור, אנו קובעים כי עניינו של המבקש יוחזר לוועדה בהרכבה מיום 13.2.22 על מנת שתשוב ותבחן את החלטתה תוך התייחסות לחוות הדעת מטעם המבקש (חוות דעת ד"ר יואל אייזנברג מיום 9.1.22) כמכלול, ותוך לקיחה בחשבון (בין היתר) את צירוף מגבלותיו הפיזיות של המבקש עם מצבו הקוגניטיבי, כמתואר בחוות הדעת.

אנו סבורים כי בכך ניתן מענה גם לטענות המבקש בנוגע להיקף הנמקת החלטת הוועדה.

סוף דבר – הערעור מתקבל בחלקו, כאמור בסעיף 40 לעיל.

בבקשתה הפניתה ב"כ המבקש להחלטת הועדה נשוא העירעור מיום 24.2.23, בה כתבה הועדה: "הוסבר לתובע ולבאת כוחו כי לא ניתן לבחור הרכב ועדה רפואית, הרופאים הם כמעין פוסקים אמנם בתחום הרפואי אך כשם שלא ניתן לבחור שופט כך לא ניתן לבחור פוסק". ב"כ המבקש טענה שהרישום בפרוטוקול מיום 24.2.23 אינו משקף את שארע בחדר הועדה ואף צרפה הקלטה של הדיון.

...

בסעיף 7 להחלטתה קבעה כב' הנשיאה שבעל הדין הוא האמור להעלות הטענה, ובאותו מקרה קבעה שיש לדחות את הערעור גם מחמת העובדה שהבקשה הוגשה ע"י בא כוחו ולא על ידו, ולכן יש לדחות את הערעור.

לאור האמור לעיל, אני דוחה אפוא את הבקשה.

למרות התוצאה, החלטתי שלא לחייב את המבקש בהוצאות.