"... המחוקק בחר לסייג את שלילת הזכאות לפיצויים, כאשר רישיון הנהיגה של הנהג אשר נפגע בתאונה פקע מחמת אי-תשלום אגרה. מאחורי סייג זה ניצבת התפיסה המשקפת את תכליתו: הואיל ומדובר בעיניין פיסקלי-פורמלי באופיו, אשר אינו משליך על כושרו של הנהג לנהוג, אין טעם טוב לשלול בגינו את זכותו לפיצויים. דומה, כי אין כל צידוק עינייני להבחין בין מצב זה לבין מצב של אי-חידוש רישיון בשל אי-תשלום קנסות. בדומה לאי-תשלום אגרה, גם אי-תשלום קנסות הנו, מטבעו, עניין פיסקלי. אי-תשלום קנסות, כמוהו כאי-תשלום אגרת רישיון נהיגה, נובע מסיבות הקשורות בחיסרון כיס או ברשלנות. אי-חידוש הרישיון, על-פי תקנה 172ב לתקנות התעבורה, אינו אלא סעד סטאטוטורי, אשר תכליתו להבטיח גבייתם של קנסות במועדם. אפילו שקיימות דרכים אחרות לגביית קנסות, אין להקל ראש בתכלית זו. ברם, ככל שהדברים נוגעים לענייננו, אין היא מצדיקה תוצאה כה מרחיקת לכת של שלילת הזכאות לפיצויים. על רקע שיקולים אלה, הפרשנות הראויה של סעיף 7(3) היא לתת לסיפה שעניינה אי-תשלום אגרה, פרשנות מרחיבה, כך שתכלול גם אי-תשלום קנס. "אגרה", בעיניין זה, באה להצביע על תשלום חובה אשר אי-עמידה בו מביאה לאי-חידוש רישיון נהיגה.
...
אין בידי לקבל טענה זו שאינה מעוגנת בתיעוד רפואי כלשהו ואף לא בחוות הדעת של המומחית.
אין בידי לקבל טענה זו. ראשית, התובע עצמו מציין כי העסק בו עבד נסגר על ידי מעבידו הקודם ללא כל קשר לתובע עצמו, ושנית, כבר במועד התאונה החל התובע את לימודיו והכשרתו למקצוע הספרות והינו עובד במקצועו כספר קרוב לשש שנים מאז התאונה ועד היום, דהיינו בחר במקצוע המאופיין בעמידה והליכה מרובה על הרגליים בכל שעות העבודה, ללמדך כי הנכות הרפואית המינימלית שנותרה בקרסול הינה סרת נפקות תפקודית נכון לשלב זה של חייו.
לאור כל האמור לעיל, ראיתי לנכון לפסוק לתובע פיצוי גלובלי לעבר ולעתיד בגין הוצאות בשל נסיעות לצרכי ביקורות ומעקבים להם יידרש התובע בעתיד לרבות הוצאות עודפות בהן נשא או יישא בעתיד מעבר לזכאותו במסגרת סל הבריאות בקשר לתאונה בסך כולל של 3,000 ₪.
